בכל הנוגע לתיירים, ברוקלין היא האנדרדוג המסורתי של הסיפור הניו יורקי. בכל מקום אחר בעולם היה הרובע הזה – שהוא אדיר בממדיו, ססגוני ורב תרבותי, עשיר בפלאי אדריכלות וטבע, בהיסטוריה, בטעמים ובריחות – אטרקציה תיירותית מרכזית. רק ביש מזל הציב את הכרך האדיר הזה לצד המלכה של התיירות המודרנית, מנהטן, וכך קרה שהתייר הממוצע, היושב במלונו אי שם בטיימס סקוור של מנהטן, אינו ממהר לבוא. אבל ברוקלין היא הרבה יותר מרובע או שכונה שכוחת אל של ניו יורק. בעצם, עד 1898 היתה השכונה עיר עצמאית לכל דבר, וגם מאז סיפוחה אל הכרך הניו יורקי היא שומרת על צביון ייחודי שונה מאוד מזה של מנהטן. בברוקלין גרים יותר משני מיליון וחצי תושבים, והם מתגאים שאם היה הרובע נפרד מניו יורק, הוא היה העיר השלישית בצפיפותה בארצות הברית. אחד המאפיינים המובהקים של הרובע הענקי הזה הוא ריבוי הקהילות שחיות בו: טיול רגלי נינוח בברוקלין יכול להתחיל בשכונות חרדיות וחסידיות שמזכירות את מאה שערים של ירושלים, ופתאום — תוך כדי חציית כביש — לעבור אל שכונת צעירים אופנתית ובוהמיינית, שתתחלף מיד באזור של הקהילה האפרו־אמריקאית השוכן סמוך לרחוב של מזללות מזרח אירופיות ושלטים בפולנית צחה. זה הקסם של ברוקלין, וזו ברוקלין במיטבה: להבדיל ממנהטן, היא לא משדלת את הדרים בה להפוך למשהו אחר ולהעמיד חזית זהה, אלא דווקא מאמצת התנהגות ותרבות אותנטיות ופלורליסטיות. אחת השאלות הנפוצות שעולות כשאני מזמין אנשים לבקר בברוקלין היא "מה, ברוקלין לא מסוכנת?" התשובה היא חד וחלק: לא. אמנם בעבר, בשנות השבעים והשמונים, היתה ניו יורק כולה אחת הערים האלימות בארצות הברית, וברוקלין רכשה לעצמה מוניטין של רובע קשוח ומפחיד. הסרטים שנעשו אז בברוקלין (סרטיו של ספייק לי למשל) עסקו במתח בין גזעי קשה ובאלימות בגטאות העוני שבשכונה. גם תרבות ההיפ הופ המשגשגת של ברוקלין – שרבים מכוכביה (Notorious B.I.G; Mos Def; Talib Kweli ועוד) גדלו ברובע ואוהבים לשיר על עברם בשכונות הקשות שלו – תורמת למיתוס הקודר של ברוקלין. המציאות, כרגיל, שונה לחלוטין: לא זו בלבד שניו יורק היא אחת הערים הבטוחות בארצות הברית, אלא גם ממוצע הפשיעה בברוקלין נמוך מזה של ניו יורק. טיול 1: וויליאמסברג וגרינפוינט את הטיול הזה מתחילים במנהטן בשעות הבוקר המאוחרות, ועולים במסלול של הולכי הרגל אל גשר וויליאמסברג (Williamsburg) שבצד המזרחי של רחוב דלנסי (Delancey, גישה ברכבת התחתית בקווים F, J, Z, M). את הגשר, אדום ומתכתי, אי אפשר לפספס, ויש בו מפלסים נפרדים למכוניות ולהולכי רגל. חציית הגשר מעל לנהר המזרחי אל ברוקלין אורכת כעשרים דקות בהליכה קלה, ובינתיים יש שהות להתבונן בנוף המתרחק של מנהטן ובזה המתקרב של ברוקלין (בקיץ אפשר לחצות בלילה וליהנות מהאורות). יש גם זמן לגבש דעה על הקונסטרוקציה הזאת, על שלל מפלסיה וצבעה הבוהק, שתוכננה והוקמה בשנים 1896־1903 על ידי האדריכל לפרט לפרטס באק (Leffert Lefferts Buck). יש לו, לגשר וויליאמסברג, זיקה לקהילה היהודית הענפה של ניו יורק, שהצטופפה עד בנייתו באזור הלואר איסט סייד (Lower East Side) של מנהטן, ועם חניכתו היגרה אט אט לוויליאמסברג, שם היא שוכנת עד היום. התעבורה היהודית הנמרצת הביאה את עיתוני התקופה לכנות את הגשר "הכביש היהודי המהיר", אבל מלבד יהודים השתמשו בו גם פולנים ואיטלקים שמיהרו להתיישב בשכונות ברוקלין. הגיע הזמן לארוחת צהריים, וראו זה פלא: במרחק של כמה רחובות מהגשר, על רחוב ברודוויי (Broadway, של ברוקלין, לא של מנהטן), שוכנת אחת המסעדות הידועות והיוקרתיות ביותר בניו יורק. אם יש מקום שמצליח להביא תיירים לברוקלין (הם מגיעים במונית ועוזבים את הרובע עם תום הארוחה), זוהי מסעדת הבשרים Peter Luger Steak House. המסעדה, המוכרת בכל העולם כאחת הטובות ביותר לאוהבי בשר, מצטיינת בסגנון מעשי, בשירות מהיר ולא מצועצע, ובמנות ענקיות של סטייקים רכים, מיושנים ועשויים היטב. חשוב לדעת שרוב המבקרים בכלל לא מבקשים תפריט, אלא פשוט "סטייק לשני אנשים ותפוחי אדמה (או תרד) מוקרמים". המחירים גבוהים, אבל המסעדה פשוט חובה לכל חובב בשר רציני (. 178 Broadway St. טלפון: 7400־387־718־1, חשוב להזמין מקום מראש). נתקדם כעת מזרחה עד לרחוב בדפורד (Bedford), שהוא מהמרכזיים בשכונה. מדרום חיה אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. פסעו דרומה בבדפורד עד לשדרת דיוויז'ן (Division) ודמיינו שחזרתם לעיירה היהודית של פעם: גברים בשטריימלים, חנויות עם שלטים ביידיש, מעדנים יהודיים נפלאים שמעריכים רק כשגרים בניו יורק, וילדים שרצים עם ספרי קודש כרוכים ברצועה תחת זרועם. בשכונה הזאת לא נוסעים בשבת. אפשר להמשיך ולחקור את השכונה, על בתי הכנסת ועל העסקים הזעירים שבה, אבל פנינו צפונה, אל וויליאמסברג הצעירה. חזרו אפוא צפונה על רחוב בדפורד ושימו לב לשינויים המהירים בנוף: תחילה תתחלף האוכלוסייה היהודית באוכלוסייה היספנית, ואז, בסביבות רחוב 3 דרום, תתחילו לזהות צעירים אופנתיים, חנויות של מעצבים צעירים ובתי אוכל מתוחכמים. השינוי יושלם כשתגיעו לפינה של בדפורד עם 7 צפון — לב לבה של הקהילה הצעירה של וויליאמסברג. וויליאמסברג: אופנה, תקליטים ובירה גם אוכל לא חסר כאן. המחירים בכל המסעדות המקומיות נמוכים במידה ניכרת מאלה של מנהטן, והאיכות עומדת בכל הסטנדרטים. חובבי הבירה מוזמנים להגיע לשכונה בימי שבת ולזכות בסיור מודרך במבשלת הבירה המקומית Brooklyn Brewery, שבמהלכו טועמים את כל סוגי הבירה המיוצרים במקום (כתובת: 79 North 11th St. שעות: כל שעה עגולה בין 13:00 ל־16:00, אין צורך להזמין מקום מראש). גרינפוינט: פולניה הקטנה נפנה שמאלה אל שדרת מנהטן ונצא לחקור את פולניה הקטנה. שימו לב לשלטים, לשפת התושבים, לעיתונים הפולניים ולסוכנויות הנסיעות המציעות מבצעים לא רגילים לטיסות אל פולין ובחזרה. אתם מוזמנים גם לשוטט ברחובות שמצפון לשדרת מנהטן ולשים לב למסעדות הקטנות, הביתיות, למאפיות ולחנויות המזון המקומיות המתהדרות בשלל מטעמים פולניים: כיסוני פירוגי, לביבות, בורשט אדום ובורשט לבן, בלינצ'ס ועוד. המסעדה הטובה ביותר בשכונה שוכנת מאחורי דלת זכוכית נסתרת ונקראת Lomzynianka, שמשמעו נערה מהעיר לומזה בפולין, עיר מוצאה של הטבחית הראשית (כתובת: 646 Manhattan Ave). המסעדה הקטנטנה הזאת, על ריהוטה הפשוט, הקישוטים הזולים וראש הצבי המאובק התלוי על הקיר, כבר זכתה לביקורות מהללות של ה־New York Times ושל Time Out, ולמרות זאת, המחירים שעל תפריטי הפלסטיק הזולים עדיין מאפשרים לאכול ארוחה פולנית מלאה בפחות מ־10 דולרים. מציאה של ממש. את הטיול נסיים בצעידת ערבית לאורך הנהר המזרחי המפריד בין וויליאמסברג למנהטן. אפשר להתחיל את ההליכה ברחוב 14 צפון ושדרת קנט (Kent), ולצעוד דרומה כשהנהר לימינכם. זו נקודת תצפית מרהיבה (ולא מתוירת) על קו השמים הרומנטי של מנהטן.
טיול 2: עם קו F לאורך כל הדרך שכונת דמבו: הבית של האמנים טיילו בין הסמטאות של השכונה היפה הזאת, שעדיין מרוצפת באבנים קטנות שונות זו מזו. האופי האותנטי של רחובות דמבו הביא לשכונה צוותי צילום רבים של קולנוע וטלוויזיה. המקום ידוע למשל כאתר צילום חביב על צוות סדרת הטלוויזיה הסופרנוס. בדרככם תמצאו גם גלריות וחנויות אמנות וכמה בתי קפה ומסעדות יוקרה. ראויים בעיקר לציון בית החרושת לשוקולד של אחד השפים הנודעים בעולם ז'אק טורס (כתובת: 66 Water St), ובית החרושת לגלידה (כתובת: 2 Old Fulton St). גם חיי הלילה של השכונה הזאת תוססים. מלבד הברים הרבים שתראו בדרך, מומלץ לתפוס הופעות של תיאטרון ניסיוני ומוזיקה איכותית ב־ Warehouse (כתובת: 38 St. Ann’s Water St). הזמן הכי טוב לבקר בשכונת דמבו הוא באוקטובר, אז נערך בה פסטיבל דמבו לאמנות, שהוא תערוכה מקומית מסורתית שבמסגרתה מציגים האמנים תושבי השכונה את עבודותיהם בגלריות ובחללים שונים. כל הלופטים נפתחים לביקורי הקהל, וברחובות מוצגים מיצגי רחוב מרתקים, הופעות והקרנות של וידיאו ארט. שני הרחובות המרכזיים של האזור הם קורט (Court) וסמית' (Smith), ושווה לצעוד לאורכם, לדגום קינוחים בחצרות אחוריות של בתי קפה, לשתות בירה מקומית וליהנות מהאווירה האירופית. אהוב עלי במיוחד בית הקולנוע הקטן והנעים Cobble Hill Cinema, המציע סרטים במחירים נמוכים במיוחד (כתובת: 265 Court St). בקוני איילנד אפשר לבלות יום שלם. יש כאן חוף ים של האוקיינוס האטלנטי, מוזיאון, אקווריום ימי ואת אחד הלונה פארקים העתיקים ביותר בארצות הברית (הקרוסלה הראשונה החלה לפעול במאה ה־19). יש טיילת ארוכה מרוצפת בקורות עץ רחבות ושלל מזנוני נקניקיות, אוכל מהיר וממתקים. באחד מקצות הטיילת עומד אצטדיון הבייסבול של קבוצת Brooklyn Cyclones, ואפשר לראות משחק שלה. האזור מומלץ לביקור בעיקר בקיץ, כשהעונה בעיצומה והכל פתוח. חוף השעשועים העתיק הזה צרוב היטב בתודעה התרבותית האמריקאית, מהיצירות של לו ריד שבילה כאן בימי בחרותו, מהספרים של יוברט סלבי הבן ושל דלמור שוורץ, ומסרטים כמו "חבורת לוחמים" ו"הרומן שלי עם אנני". שני אירועים מרכזיים מתרחשים בקוני איילנד מדי קיץ ומושכים המוני מבקרים: האחד הוא תהלוכת בתולות הים (Mermaid Parade), אירוע מיוזע וחייכני של תחפושות, אלכוהול ומסיבת חוף ענקית, מלאה בבליינים לבושים בתלבושות מינימליות מאוד, כיאה לתמה המרכזית. השני, האיכותי יותר, נקרא פסטיבל הסירנות (Siren Fest), והוא פסטיבל מוזיקה עמוס שמות מוכרים המאורגן על ידי המקומון הניו יורקי האופנתי Village Voice. הכניסה חופשית. טיול 3: ברוקלין הירוקה והאמנותית בצדו המזרחי של הפארק מצויים הגנים הבוטניים של ברוקלין, סדרה של גנים מטופחים עם שמות כמו הגן היפני, גן הריחות וחורשת עצי הדובדבן. כמו כן, מוצגים במקום פריטים בוטניים מוזיאליים כמו אוסף נרחב של עצים ננסיים. הביקור מומלץ במיוחד באביב.
|
ברוקלין, בניגוד למנהטן, אינה משדלת את הדרים בה להפוך למשהו אחר ולהעמיד חזית זהה: בוהמיינים, בורגנים ואמנים, יהודים חרדים, פולנים ורוסים - כאן יכולים כולם לטפח את מה שמייחד אותם וליצור איים תרבותיים מרתקים. שלושה סיורים במחוזות ברוקלין עודכן 2.2.20 |
לאן נעלמו הכוכבים?
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 651
[name] => ארצות הברית
[slug] => %d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 651
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 650
[count] => 767
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 658
[name] => ניו יורק
[slug] => %d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%a7
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 658
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 651
[count] => 174
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 650
[name] => צפון אמריקה
[slug] => north-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 650
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 864
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )