| במציאות, אם אינכם מגיעים כדי להמר בבתי הקזינו, אין כל-כך טעם להגיע למקאו. אם אתם כבר נמצאים בהונג-קונג, ורוצים לברוח מהערפיח ומגורדי השחקים, אפשר להעביר כאן יום אחד רגוע. מעבר לזה, אין מה לחפש במקאו. מוקף בבנייני מגורים אפורים ומתפוררים, הרובע ההיסטורי של מקאו שוכן בלב האי. מרציף המעבורות מומלץ לקחת אוטובוס ישירות לכיכר הסנאט (Largo do Senado). הכיכר, שמרצפותיה מעוצבות בתבנית של גלים שחורים ולבנים, יפה גם ביום וגם בלילה ונראה שזה האזור היחיד שבו לא רק השאירו את המבנים הפורטוגזים על תילם, אלא אף שימרו ושיפצו אותם. במרכז הכיכר ניצבת כנסיית סט. דומיניק. כמו כל הכנסיות בעיר, היא משופצת ומעוצבת בצבעי פסטל בהירים. במקרה הגענו למקאו ב-Easter Sunday ולמזלנו נכנסנו לכנסייה בדיוק באמצע חזרות של המקהלה המקומית. המקהלה, מלווה בתזמורת מלאה, הייתה מעורבת. במקאו חיים היום כ-220,000 קתולים, וחלק מהם צאצאים של המתיישבים הפורטוגזים. צפונית לכיכר הסנאט נמצאים שרידיה של כנסיית סט. פול, מסמליה הבולטים של העיר. הכנסייה, שנבנתה מעץ בסוף המאה ה-16, נשרפה עד היסוד ב-1835 ורק חזית האבן שלה שרדה. מדרגות רחבות מובילות לחזית בת חמש הקומות. מאחוריה משתרעת רחבה קטנה ומדרגות שמובילות לשני חדרים תת-קרקעיים. באחד נמצאים שרידיה של קריפטה עליה התיירים הסיניים מטילים מטבעות למזל, ובשני אוסף קטן ודל של חפצי דת וציורים שניצלו מהאש שכילתה את הכנסייה. בצמוד לשרידי הכנסייה נמצא שביל מטפס שמוביל למצודת הגבעה (Fortaleza de Monte). מכאן ניתן להשקיף על העיר ולראות באיזו קלות יכולות בנייה סינית והזנחה ארוכת שנים להפוך מושבה פורטוגזית גאה לעוד עיר סינית אפורה. כאן נמצא גם מוזיאון מקאו החביב. אולמות התצוגה מציגים את חיי התושבים, הן הסינים והן הפורטוגזים, מייסוד המושבה ועד לתחילת המאה העשרים. התצוגות מושקעות ומלוות בהסברים בסינית, פורטוגזית ואנגלית, אך כמו כל מוזיאון היסטוריה אחר בו ביקרנו בסין, גם כאן אין כל התייחסות למה שקרה אחרי העשור הראשון של המאה העשרים. את היום שלנו במקאו סיימנו בשכונת Lan Kwai Fong שנמצאת בדיוק בתווך בין כיכר הסנאט לבין משולש הכנסיות הישועיות. מדובר בסריג של סמטאות צרות עמוסות במסעדות. מאפיות ודוכנים גדושים בתיירים מכרו את המעדנים המקומיים של מקאו: רצועות דקות של בשר מטוגן, עוגיות קטנות משקדים טחונים ופשטידות ביצים זעירות. |
מקאו מוכיחה שיחסי ציבור חשובים יותר מכל דבר אחר. היא משווקת כעיירת נופש והימורים עם עבר פורטוגזי עשיר. פרוספקטים צבעוניים קורצים לתייר ומציעים לו כנסיות מרהיבות, ארכיטקטורה פורטוגזית ואיחוד חד-פעמי בין התרבות הסינית לבין התרבות המערבית. והמציאות? עודכן 20.5.18 |
סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3475
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 433
[name] => הונג קונג
[slug] => %d7%94%d7%95%d7%a0%d7%92-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%92
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 433
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 432
[count] => 51
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 432
[name] => סין
[slug] => china
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 432
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )