לכל אחד יש ברנינג מן משלו, חשבתי לעצמי כאשר הקרוואן שלנו נשרך לו לאטו בעקבות מאות כלי רכב שיצאו משעריה של עיר הסלע השחור. זה היה היום האחרון של הפסטיבל. הראש היה מפוצץ בזיכרונות, חוויות ותמונות, שאת מקצתן אפשר להגדיר כ"לא מהעולם הזה". מה בדיוק היה כאן? האם אפשר להגדיר מה זה ברנינג מן? אם תלחצו עלי מעט, אומר שכל ההתרחשות ההזויה הזאת התקיימה בכלל על כוכב לכת אחר, עולם שבו יצורים מוזרים מסתובבים בבגדים משונים, כמה מהם בלא בגדים כלל, והם עושים דברים לא ברורים. אבל נעזוב את ההגיגים הפרטיים שלי. באתר הרשמי של ברנינג מן (Burning Man, האדם הנשרף) כתוב: "לנסות להסביר מה זה למי שלא היה שם, זה כמו לנסות להסביר לעיוור מלידה כיצד נראה צבע מסוים". טקס חניכה בעירום מלא
עצרנו ליד שער הכניסה לבדיקה שגרתית. כל הבתולים – כלומר אלה שזו להם הפעם הראשונה בברנינג מן – התבקשו לרדת מהרכב כדי לעבור טקס חניכה. ירדתי במהירות, הזדמנות טובה לחלץ עצמות. גברת צעירה ביקשה לערוך לי טקס השבעה על פי כללי המקום. התבקשתי לחזור על משפט כלשהו. לא ממש קלטתי מה היא רוצה ממני – החום, הנסיעה הממושכת, ואולי העובדה שהגברת היתה עירומה כביום היוולדה, כל אלה עשו את שלהם. "Welcome to Burning Man", אמרה לי בחיוך. בן אדם, תהיה טבעי
חברה חדשה? שינוי רוחני? ביטוי קיצוני? איני יודע. ניסיתי לעשות מה שבא לי, להשתחרר. עוד לפני הנסיעה הבטחתי לעצמי שאנסה לטעום את טעם הקרקע במקום: האם אוכל לחוש בריח המלוח? גחנתי ארצה וליקקתי את העפר הלבנבן. הטעם היה… ובכן, הוא דמה לטעם של עפר. מלח לא הרגשתי שם. אבל מכיוון שאני לא מלחך עפר מקצועי, לא בטוח שהאבחנה שלי מדויקת.
הסביבה הקיצונית עשתה את שלה. יום-יומיים במקום הזה, וכל אותם מחסומי הבושה שנרקמו באלפי שנות ציוויליזציה נעלמו. "הי בן אדם, תהיה טבעי!" צועקת לעברי אחת מרוכבות האופניים. היא היתה עטויה גלבייה גדולה וחבשה מסכת אב"כ ומשקפי שמש. למחרת היום, יד נוגעת בכתפי. מישהי מגישה לי קונדום ארוז בשקית ניילון קטנה. "לכל מקרה שלא יהיה", היא אומרת. הדמיון שלי פותח במחול. סקס חופשי ומריחואנה – סיסמאות משנות השישים שבות ומתנפנפות בכל מקום. "העיר משתנה כל הזמן", נכתב באחד העלונים המחולקים ברחבי העיר. "מיצגים שאמורים להיות כאן אינם כאן, ודברים שלא אמורים להיות – מופיעים. האנשים נמצאים כל הזמן בתנועה. פעם אתה פה, פעם שם. אתה לא משאיר סימנים".
אפילו במדבר קשה להתבודד כאשר מגיע הלילה, אפלה גדולה יורדת על מדבר הסלע השחור. אז העיר נדלקת. המשוטטים ברחובות עוטים על עצמם רצועות פלסטיק מאירות ומהבהבות בצבעים שונים. אם אתה לא מואר, אתה לא נראה, לא קיים. כמו במקהלה מסודרת מתחילים זרקורי ענק לשלח אלומות אור המתרוצצות אנה ואנה בשמי המדבר. הפסלים והמיצגים שברחבי העיר ניצתים בשלל אורות צבעוניים. פה ושם אפשר לראות מדורות ולצדן דמויות עם לפידי אש, מעין הכנה לשרפת האיש (אותו ברנינג מן) שתתקיים לקראת סופו של השבוע. |
שבעה ימים בלב המדבר, עם מוזיקה שלא מפסיקה לרגע, מאות כלי רכב משונים, המון אנשים עירומים וגם מחאה ירוקה. עמי בן-בסט, צעיר ברוחו, בילה שבוע הזוי בפסטיבל ברנינג מן בנוודה, וחזר כשראשו סחרחר פורסם 27.8.12 |
לאן נעלמו הכוכבים?
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 651
[name] => ארצות הברית
[slug] => %d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 651
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 650
[count] => 765
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 650
[name] => צפון אמריקה
[slug] => north-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 650
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 862
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )