קאחתי, חבל היין בגאורגיה

השמש שקעה מעל מנזר איקאלתו (Ikalto). קרניה האחרונות האירו באור מחמיא את המנזר העתיק מהמאה השישית, שמונה קילומטרים מצפון לתלאווי (Telavi). בימי הביניים שימש המנזר מרכז תרבותי וחינוכי, ואף המשורר הלאומי שותה רוסטאוולי התחנך כאן. שרידי הכיתות, מגדל האבן שאזוב מכסה את מדרגותיו, הגינה שהנזירים מקפידים לטפח, כל אלה בהקו לרגע בשמש ודעכו. המארחים הגאורגים שלנו שלפו בקבוק של צ'אצ'ה, מין גראפה מקומית חזקה במיוחד, מזגו מהנוזל השקוף־צהבהב לכוסות זכוכית והרימו כוס לחיי חבל קאחתי (Kakheti) היפה שלנגד עינינו.

יין נשפך כמים

בשבע בערב הגענו ליקב שבמרחק רבע שעה נסיעה ממערב לעיר תלאווי. שני רוכבים על סוסים קיבלו את פנינו. שתי מדורות בערו בחצר. על אחת מהן אפו כיכרות לחם עגולות, על השנייה צלו בשר. סביב שולחן ארוך מאוד שהוצב על המרפסת עמדו חמישים כיסאות. שרר קור מקפיא, אבל איש לא הציע לערוך את השולחן בתוך הבית המרווח. "את האווירה של הכרמים, הענבים והיקב אפשר לקבל רק באוויר הפתוח", הסביר אחד המארחים.

מדריך מסע אחר לגאורגיה

ציור של ניקו פירוסמאני (Niko Pirosmani) המתאר סעודה מסורתית. פירוסמאני (1862־1918) הנציח ביצירותיו סצנות שובות לב מחיי היומיום

כמויות עצומות של אוכל גאורגי כבר פוזרו על השולחן, וכל שלושה אורחים זכו לקנקן יין אדום מתוצרת מקומית. צוות מלצרים הקפיד למלא את הגביעים ברגע שהיה נדמה שמשהו נלגם מתוכם. חמש שעות נמשכה הארוחה. רוב הזמן אכלנו, אבל מדי פעם קם הטמדה (מנהל השולחן והטקס), הרים כוס ובירך. גם יתר המשתתפים נהגו כך. הם בירכו את בעלי הבית, את הנשים בהיריון ואת אלה שלא הגיעו, את הבנקאים ואת שרי הממשלה (רק אחר כך התברר שאחד הצעירים שישב ליד השולחן מכהן כשר החקלאות של גאורגיה). הם בירכו את ממציא היין (גאורגי כמובן, ומחבל קאחתי לטענתם) ואת האדריכל שבנה את החווה (הוא מת כמה שנים קודם לכן), את הילדים ואת הנשים היפות של טביליסי.

יקב טיפוסי בגאורגיה. בשקעים מטמינים את כדי היין לחודשים ארוכים

השאלה כמה זמן נדרש להיכרות עם חבל קאחתי עוררה חילוקי דעות קשים. חלק מהמארחים טענו ששלושה־ארבעה ימים יספיקו, לעומתם טענו אחרים ששלושה שבועות הם פרק זמן קצר מדי. והיו גם שנעלבו מכך שאנחנו מטילים מגבלת זמן על ביקור בחבל כה אהוב וחשוב.

באחת בלילה הגענו למלון בפאתי תלאווי, מבנה שנפתח זמן קצר קודם לכן כחלק מיקב Teliani Valley, שהוא אחד היקבים הגדולים בקאחתי. המארחים, שלושה צעירים ושתי צעירות שמנהלים את המקום, חיכו בדריכות באולם הקבלה. המקום היה בהרצה, והם רצו לוודא שהכל בסדר וגם, כנהוג, הכינו עבורנו משהו לשתות. עשרים בקבוקי יין אדום ולבן ניצבו לצד קערות עם קוביות גבינה צהובה. מבט אחד בעיניהם הבהיר שאי אפשר להעליב אותם ולעלות לחדר.

כשסיימנו לברך ולשתות התברר שחסר חדר לאחת מבנות הקבוצה שלנו (במלון שמונה חדרים בלבד). בתוך דקות נסעה האורחת עם אחת הצעירות ללון בבית הוריה. זה נעשה בלי היסוס או התלבטות, כחלק ממסורת האירוח הגאורגי.

המסורת מחייבת

הסופר הצרפתי אלכסנדר דיומא כינה את חבל קאחתי "הגן הגדול". מעט השתנה מאז בחבל המזרחי ביותר בגאורגיה. אֲפרים ירוקים מאופק לאופק, כרמים עם שורות ארוכות של גפנים ועשרות יקבים שמתחרים ביניהם מי מייצג טוב יותר את המסורת המקומית. מביני עניין טוענים שהיין המקומי טוב, אבל לא מעודן מאוד, איכותי, אבל לא משהו שיביא מדליות בתחרות צרפתית. לגבי הכמויות אין ויכוח: קשה להתמיד בקצב השתייה הגאורגי.

תלאווי, 150 קילומטר מצפון מזרח לטביליסי, היא העיר המרכזית והבירה האדמיניסטרטיבית של האזור כולו. היא בנויה גבוה מעל לנהר אלאזני (Alazani), והרי הקווקז נראים מכל מקום בעיר. במרכז תלאווי ניצבת המצודה המלכותית באטוניסציחה (Batonistsikhe) מהמאה ה־18, מהתקופה שקאחתי עוד היה ממלכה עצמאית. במצודה שתי כנסיות, שרידי מרחצאות מהמאה ה־11 וארמון מלכותי שבו פועל מוזיאון אתנוגרפי גדול.

פרסקאות במתחם המערות דוד גארג'ה | צילום: משה גלעד

בכל אוקטובר מתקיים בתלאווי פסטיבל יין שנמשך כמה ימים ומעניק למבקרים הזדמנות להכיר את הפולקלור. הפארק שגובל במצודה במרכז העיר התמלא בימי הפסטיבל בדוכני אוכל ומשקה, וכל היקבים של החבל זכו לייצוג בתערוכת יצרני היין שהתקיימה בהיכל התרבות העירוני, סמוך לחומת המצודה. תזמורות, להקות ריקודי עם וקבוצות של ילדים בתלבושות מסורתיות שִחזרו משהו מההווי המקומי. עשרות גברים סבבו בעיר בלבוש הלאומי השחור כששתי רצועות קליעים מדומים צלובות על חזותיהם. לא היה להם נשק, אבל המסורת מחייבת.

עוד כוסית וגם מערות דוד גארג'ה

במנזר אלאוורדי (Alaverdi), כ־18 קילומטר מצפון מערב לתלאווי, חגגו בבוקר יום ראשון שלושה טקסי נישואין. זוג אחד נראה בשנות העשרים המאוחרות לחייו, אבל שני הזוגות האחרים נראו כמעט ילדים. "החתן בן 18 והכלה בת 17", הסביר אחד מבני המשפחה. הקתדרלה המרשימה של אלאוורדי ניצבת במרכז מתחם גדול שבו שוכנים גם יקב של המנזר, מרתף יינות, בית מרחץ מימי הביניים ומקום מגוריו של המושל במאה ה־17, כשהחבל היה נתון בשליטה מוסלמית.

מרתף היינות של אלאוורדי עשוי להרשים עד שמגיעים לביקור בצינאנדאלי (Tsinandali), עשרה קילומטרים מדרום מזרח לתלאווי. האחוזה המפוארת של משפחת צ'אווצ'אוודזה (Chavchavadze) שימשה אחד ממוקדי האריסטוקרטיה הגאורגית של המאה ה־19. האחוזה מוקפת גן אנגלי גדול, ובמקום מוזיאון שמתעד את פועלו של המשורר אלכסנדר בן המשפחה. אבל איש לא מגיע לכאן לקרוא חרוזים. הסיבה שבגללה ממלאים אוטובוסים את החניה היא היקב ומרתף היינות המפורסם. זה מקום לא רע לטעום בו יינות, ואלה מוגשים בנדיבות. מרשים במיוחד האוסף הגדול של בקבוקי יין מאובקים, שהעתיק שבהם נחתם בשנת 1814. 17 אלף בקבוקים כולל האוסף, ושבעים סוגים שונים של יין. למרבה ההפתעה, לא כולם גאורגיים. חלקם ספרדיים, אחרים פולניים.

בשלב זה של הביקור נקשרה נפשנו בחבל קאחתי. קל לחוש כאן הזדהות עם המארחים הנפלאים, עם היין המקומי, עם המאכלים. זו המשפחה שתמיד פיללנו לה, חשבנו לעצמנו בערפול קל. בשלב הזה נוטים רבים לחפש את השורשים הקאחתיים שלהם, ואין מקום טוב יותר לתור אחריהם מגרמי (Gremi), הבירה העתיקה של החבל, השוכנת כעשרים קילומטר ממערב לתלאווי. החיפוש קצר למדי מכיוון שרק מעט נותר מהעיר: שרידי הכנסייה המקומית שנבנתה במאה ה־16 והמגדל המרשים שנישא מעליה. שרידים מרשימים יותר לעברו של החבל אפשר למצוא בסיגנאגי (Sighnaghi), עיר מבוצרת, 65 קילומטר מדרום מזרח לתלאווי. החומות המרשימות של העיר עדיין שלמות, ומעליהן ניצבים 28 מגדלי שמירה. כולם נבנו במאה ה־18 בידי המלך הנמרץ ארקלה השני, שביצע חלק גדול מעבודות הביצורים גם בתלאווי.

בקצה חבל קאחתי, 105 קילומטר ממזרח לטביליסי ו־155 קילומטר מדרום לתלאווי, שוכן מתחם דוד גארג'ה (David Gareja) עם 19 מנזרים ומערות התבודדות מצוירות מהמאה השישית. במתחם נמצא מנזר לאוורה (Lavra) שמשתרע על פני שלושה מפלסים, ומהמפלס השלישי אפשר להגיע למערה שבה נובע מעיין דמעותיו של דוד. במקום גם פרסקאות מרשימים, בהם ציור של הסעודה האחרונה מהמאה ה־11. זהו אחד האתרים המרשימים ביותר במדינה כולה, אבל הוא מדברי, מנותק ושונה מקאחתי הפורה והמפנק. בדוד גארג'ה מתנהל מאבק מול איתני הטבע, מול המחסור. בתום יום של הליכה שקטה באזור כדאי לנסוע בדרך החתחתים שמובילה לתלאווי ולהיענות להפצרתם של בעלי המסעדות לטעום עוד יין אחד, כזה שעוד לא זכינו להכיר.