תפריט עמוד

טיול בשמורת פורה

שתפו:

עונה מומלצת: חורף ואביב
 
התאמת המסלול: לכל המשפחה

קושי המסלול: קל מאוד

אורך המסלול: שלושה קילומטרים (אפשרות לקצר או להאריך לשבעה קילומטרים וחצי)

משך המסלול: שעתיים (אפשרות לקצר או להאריך)

מפה: מפת סימון שבילים מס' 12 "הר חברון ודרום השפלה" 

הגעה מהמרכז: נוסעים דרומה בכביש מס' 40. 15.5 ק"מ דרומית לצומת פלוגות נראה שילוט המכוון ימינה (מערבה) לעבר שמורת פורה. נרד בזהירות מהדרך הראשית ונחנה בהתרחבות עפר שנמצאת בשוליה. המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים. 

קצת צפונה מהנקודה בה חנינו נראה גדר נמוכה מקיפה מדרון. מעבר לה נמשכת דרך המסומנת בשחור. הדרך עולה בשלוחה, מקיפה גיא קטן הזורם דרומה, יורדת אל ערוץ בו שביל מסומן בירוק. פנייה שמאלה באותו שביל תוביל אותנו לרכבים. זהו מסלול מעגלי קצר ונינוח שבקלות ניתן לעשותו בדרך לכל מקום בדרום. אם אתם חפצים במסלול ארוך וממושך יותר, ניתן להמשיך עם השביל המסומן ירוק ימינה (מערבה). השביל נמשך במקביל לערוץ הנחל הטובל בירק ומגיע עד לנקודה בה גשר ישן השייך למסילת ברזל תורכית מראשית המאה שעברה, חוצה את הנחל. מסילת הברזל התורכית נבנתה בהמשך להקמת הרכבת החיג'אזית שנועדה להוביל עולי רגל מתורכיה ומסוריה אל האתרים הקדושים מכה ומדינה. סעיף זה נועד לאפשר הובלת כוחות, אספקה ותחמושת אל החזית הדרומית כנגד הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה. בבאר-שבע התפצלה המסילה: סעיף מערבי פנה לעבר עזה וסעיף דרומי פנה לעבר עוג'ת אל-חפיר הסמוכה לניצנה של היום.

בסמוך לגשר הישן עושה השביל תפנית חדה שמאלה (דרומה) והופך לדרך רחבה יותר. כעבור מאתיים מטר לערך נחלוף על פני שרידיה של חורבת סוף. הסימון הירוק נמשך עד למפגשו עם דרך המסומנת שחור. נפנה בה שמאלה (צפון-מזרח), נחזור בה עד לערוץ הנחל לאורכו נמשך השביל הירוק ובו נפנה ימינה, הישר לעבר הרכבים. נשמע מסובך? ממש לא. כשנהיה בשטח נראה עד כמה זה פשוט. המסלול הארוך יותר, שאורכו שבעה קילומטרים וחצי, יוצר בעצם מעין צורת שמונה.


בפברואר מתכסות הגבעות בכלניות פורחות | צילום: צחי אבנור, ויקיפדיה עברית

האטרקציה המרכזית בשמורת פורה היא הפריחה של הצמחייה הטבעית. בשטח השמורה בולט מעל פני השטח סלע גירני המכוסה במקומות אחרים על-ידי קרקע הלס. להבדיל מהמרחבים סביב, שכיום נזרעת בהם חיטה, כאן השתמרה הצמחייה הטבעית, המקורית. בנוסף לצמחייה נוכל להתרשם מכמה אגמים עונתיים, שנוצרים כאן לא אחת ממי הגשמים הזורמים בנחלים, שנאגרים כאן באופן מלאכותי. חלקים מהשמורה מגודרים כיום מפני צאן ובקר וקיים פיקוח שלא יכנסו לתחומה רועים על עדריהם, שבעבר פגעו מאוד בצומח.

בין כרי הירק של השמורה נפגוש מרבדים של כלניות אדומות, עיריות עם שרביטי פריחה גבוהים, שלהביות הפורחות בצהוב דמוי להבות (לא כדאי לגעת, הצמח מכיל שערות שעשויות לפגוע בעיניים), מרווה ריחנית הפורחת בלבן קרם ומפיצה ניחוח נעים על סביבתה ועוד רבים וטובים. אחד הצמחים שיראה אולי מוכר לבעלי הגינות שבינינו הוא הווינקה העשבונית הפורחת בסגול עדין. זהו מין שונה מהווינקה העיקשת שגדלה בגינות נוי והוא ייחודי לשמורה זו. מדהים לחזור ולבקר את השמורה בעוד כמה חודשים, כשהקיץ שב לשלוט בארצנו. לכל חגיגת הירק והרעננות אין אז כל זכר, אבל כך הם פני הדברים רק עד החורף הבא.

לטייל עם אופניים בנגב

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: