את הטיול הזה אפשר לעשות כגיחה מעגלית מסביבות ונציה, מילאנו וברגמו, וחזרה לכיוון צפון-מרכז איטליה, או כחלק מטיול הנמשך צפונה, לעבר הדולומיטים המזרחיים ואוסטריה. המסלול שלפניכם הוא מעגלי, אבל מי שימשיך צפונה יוכל לטייל גם בחלקים ממנו. המסלול נמתח ממזרח למערב; הוא מתחיל בנסיעה מהירה על אוטוסטרדה ומסתיים בנסיעה רגועה לאורך אגם גרדה (Lago di Garda). בצומת הדרכים שליד ורונה פונים צפונה, אל כביש A22, המוביל לבולצאנו (Bolzano ;Bozen בגרמנית). הדרך נמתחת בעמק, לאורך נהר אדיג'ה (Adige). בהרים הסוגרים על העמק נטועות טירות מימי הביניים, שרובן נטושות והרוסות למחצה. אם מגיעים בעונות המומלצות – סתיו, אביב וקיץ – רואים רק את השלג הראשון נח על פסגות ההרים או את שאריות השלג של החורף שנגמר. לאלה שמעדיפים טבע – כדאי להמשיך על הכביש המהיר, לעבור את היציאות המובילות לטרנטו ולנסוע עוד כ-15 קילומטר, עד ליציאה למֶצולומבַּרדוֹ (Mezzolombardo). לאחרים, המחבבים גם ערים, כדאי לרדת ביציאה המרכזית, המובילה לעיר טרנטו. טרנטו היא בירת אזור הדולומיטי די ברנטה (Dolomiti di Brenta). יש בה אוניברסיטה טובה (בעיקר ללימודי חקלאות) ומבצר, הפתוח לביקורים (Castello del Buonconsiglio). כדאי לבקר גם בעיר העתיקה (לכו בעקבות שלטי ה-Centro) – מסעף מדרחובים, ובו שפע חנויות נחמדות, מסעדות וכמובן קתדרלה מרשימה. עם כמה שקיות קניות שנוספו לציוד במכונית, אפשר לחזור לדרך הראשית ולהמשיך עד ליציאה למצולומברדו. מכאן ואילך עובר המסלול בנופים ירוקים. בשלב זה צריך לקבל כמה החלטות טקטיות. כבר ערב, ומאחוריכם נסיעה ארוכה למדי. הטיול שמוצע כאן נמשך בלחץ יומיים, ובכיף – ארבעה. כדאי שתתחילו לחפש איזה פנסיונֶה נחמד – בין אם במצולומברדו עצמה, ובין אם בהמשך המסלול. הדרך פונה לצפון-מערב, לכיוון העיר קלס (Cles). שימו לב: אל תעלו על כביש 43, המוביל אל העיר, אלא על הדרך המשנית, המובילה אל הכפרים דנו (Denno) וטוּאֶנו (Tuenno), ומגיעה בסופו של דבר לקלס. דרך זו עוברת לאורכו של עמק נון (Non), ובה ניסע הלוך ושוב. מכאן ואילך יש לנהוג בזהירות רבה! הדרך מתפתלת, ונהגי המחוז ידועים כמטורפים, החותכים את הסיבובים המסוכנים במחציתם. על מורדות ההרים אפשר להבחין במטעי תפוחים. זהו אסם התפוח המוזהב של איטליה; הכל מגדלים אותם כאן, ומשתמשים בציוד השקיה ישראלי. בסתיו, עם בוא עונת הקטיף, מתמלאים הכפרים בפועלים הבאים ממזרח אירופה, שנה אחר שנה. חוקי המיסוי החלים על האיכרים בצפון איטליה מותירים בידיהם רווחים נאים, ובתוך דור אחד הפכו מעובדי אדמה קשי יום לבעלי בתים עשירים. הסגנון והמסורת אינם דוחקים בהם להראות זאת, אך יודעי דבר יגידו לכם שהם יושבים על חבילות יפות של כסף. מצאתם פנסיון? אכלתם משהו בטרטוריה מקומית? ישנתם טוב? קומו בבוקר, לכו למכולת המקומית וקנו לכם מצרכי יסוד להכנת סנדוויצ'ים (לחלופין, תמיד תמצאו היכן לאכול לאורך הדרך).
לדלג במורד המשעולים אפשר לראות מכאן, בין השאר, את פסגות אמביאה, טוזה ומרגריטה (Ambiez, Tosa, Margarita). מיטיבי הלכת והנועזים יכולים להתארגן למסע טיפוס. האחרים יפנו לאחור וייכנסו קודם כל לבקתה-מסעדה שבמעלה ההר, לשתות משהו ולראות אם הפולֶנְטָה (מאכל טיפוסי לצפון איטליה, עשוי מתירס) מוכנה. מכאן יורדים למטה שבילים ברורים, המובילים את הצועדים בהם אל נקודת ההתחלה. אפשר לדלג במורד המשעולים ולחקות כמה סצנות מתוך "צלילי המוזיקה" או מ"היידי בת ההרים". באביב ובסתיו – הכל ירוק ופורח. ההליכה למטה בניחותא (עם עצירות, פיקניק קטן וכדומה) נמשכת לכל היותר שעתיים. ועכשיו אפשר להתפנות לחלק מסחרי יותר בטיול: נוסעים לגדות האגם, לטיילת המקיפה את חלקו הצפוני, ושוכרים סירה. ילדים אוהבים את זה, ויש גם מבוגרים שייהנו מהשיט.
אדום הולך ונעלם מחנים את המכונית בחניית המבקרים ויוצאים לדרך. שביל מעגלי מקיף את האגם, ומציע מסלול נינוח ונעים. האגם הקטן משמש כמראה לפסגות הדולומיטים, וקשה להתאפק מלצלם את הכיפות המושלגות, המשתקפות במים. אם פונים שמאלה בתחילת המעגל, מגיעים בשלושת רבעי המסלול למסעדה קטנה, המציעה מנוחה, שירותים, נוף, מזון ומזכרות. מכל מקום שתגיעו אליו, אין אפשרות אחרת אלא לסוב על עקבותיכם ולחזור לכביש שממנו באתם. אפשר להצפין מעט לכיוון קלס, העיר הגדולה באזור, להתבונן בסכר ההידרואלקטרי שבצידה המזרחי, לאכול, להצטייד לפיקניקים הבאים ואולי גם ללון בעיר.
בקתות הרים ומפלים כחמישה קילומטרים מערבית למאלה יש פנייה לכביש 239, העובר במעלה הדולומיטים, לכיוון העיירה מדונה די קמפיליו (Madonna di Campiglio). זוהי בירת הסקי של האזור, והיא מתאפיינת בחן הטיפוסי לעיירות מסוגה, וגם במחירים גבוהים. מעט לפני שמגיעים לעיירה עוצרים בתחנת הרכבל, המוביל לגרוסטה ריפיוג'ו סטופאני (Groste Rifugio Stoppani ), בגובה 2,400 מטר מעל פני הים. מתוך קרונית הרכבל תוכלו לראות את מה שיצפה לכם אחר כך, בטיול הרגלי למטה. כשיורדים מן הקרונית, ממשיכים ברגל עד לשיא ההר, לתצפית (כדאי להצטייד במעילי רוח או בסווצ'רים, שכן למעלה עלול להיות קריר). משמאל נמצאים ה-Pietra Grande Group, ומימינכם הגב של ההרים שראיתם מעל לאגם מולבנו. אלה פסגות גרוסטה ופאלקנר (Groste, Falkner). מי שמעוניין בטרקים בני יום, יכול להמשיך לכיוון בקתת טוקט (Rifugio Tuckett), מסלול קל יחסית, או אל בקתת ברנטי (Rifugio Brentei). המסלול המוביל לבקתת ברנטי מתאים למיטיבי לכת בלבד ודורש מאמץ. מי שאינו יוצא לטרק מוזמן להיכנס, לפני הירידה, לבקתה הגדולה, המשמשת גולשים, מטפסים ומטיילים. אפשר לשבת על המרפסת, או על הדשא, ולנוח מעט לפני הירידה. שביל הירידה ברור ופשוט. הירידה עשויה להימשך כשעה עד שעתיים, תלוי בקצב ההליכה ובמספר העצירות שתבחרו לעשות בדרך.
עיר זו נמצאת מצפון לימת גארדה (Lago di Garda). בשיא הקיץ היא מלכודת תיירים עמוסה, המציעה נופש זול בהשוואה לאתרים השכנים בגרמניה. בעונות אחרות זוהי עיר חביבה, שאפשר ללון בה במחירים סבירים וליהנות מאוכל מצוין. בשלב זה עליכם לקבל את אחת ההחלטות הקשות של המטיילים בסביבות ימת גארדה: האם לנסוע לאורכה, בדרך המנהרות המערבית היפה, הקרובה למים (אך לעיתים מעצבנת וקשה לנהיגה); או שמא לגלוש במורד המזרחי, בדרך פתוחה יחסית, הצולחת את כפרי האזור ומתרחקת מן המים. מי שנוסע עם ילדים, כדאי שיבחר בדרך המזרחית; שכן בעיר גארדה, הנמצאת דרומית-מזרחית לאגם, יש פארק שעשועים נחמד, גארדלנד (GardaLand), המציע מיני מתקנים, משחקים ורכבות הרים, והכל באסתטיקה איטלקית. לא רחוק משם יש גם פארק מים שפתוח בעונת הקיץ. למי שאינו יכול לוותר על מעט קיטש תיירותי, מומלץ לבקר בסירמיונה (Sirmione); אי קטנטן בדרום האגם. האי מוקף ברבורים ופועלות בו חנויות למזכרות.
למידע שימושי:
| |||||||||||||||||||||||
מיכל שורץ הגיב:
שלום,
קראתי את תיאור הטיול שלכם.
ראשית, תודה- היה גם מעניין לקרוא וגם מפורט. הבת שלי (בת 19) ואני מתכננות טיול בצפון איטליה וממש מתכוונות לנסוע בעקבותיכם.
כמה שאלות- האם לחלק מהמקומות המתוארים כדאי להזמין מקומות מראש?
האם כל מסלול שתיארתם מתחיל ונגמר באותה נקודה?
אנחנו מתכננות להגיע ביום שני בצהריים למילנו, לטייל קצת ולנוח ולמחרת לצאת עם רכב לדרך. הטיסה שלנו בחזרה לישראל יוצאת ממילאנו ביום שישי בצהריים. האם נראה לכם מספיק? על מה הייתם מוותרים?
מדגישה שמעניין אותנו טבע בעיקר. לא עיירות ציוריות, לא מוזיאונים ולא כנסיות.
תודה,
מיכל