באביב 1954 נשלחתי, יחד עם עוד כמה מאות ילדים, פעילי הקרן הקיימת לישראל, לסיור בביצת החולה. היה זה מעין סיור פרידה מן הביצה והאגם שיובשו לאחר מכן. עד היום אני נושא עמי את חוויית ההליכה בביצה, הדשדוש בבוץ ומראה השמיים הכחולים מבעד לסבכי הקנה וגומא הפפירוס שבינותם הלכנו. רוב הילדים לא אהבו את ההליכה במים ובבוץ ואת הרגשת המחנק שחשו בסבך. ואילו אני, עד היום עודני מתגעגע לפגישה הראשונית הזו עם ביצה אמיתית. הזיכרון הזה מעמק החולה הביא אותי, במהלך ביקורי בברזיל, לפקוד את הפנטנאל (PANTANAL) – איזור הביצות הגדול ביותר בעולם. בצעי – מיםביצה היא שטח המוצף לאורך כל השנה או בחלק ממנה, ומימיו רדודים יחסית. יש ביצות מלוחות דוגמת מליחת סדום וביצות של מים מתוקים כפי שהיתה ביצת החולה. ביצות הפנטנאל אינן תואמות את עולם האסוציאציות המקובל לגבי ביצות, ואכן באנגלית הן אינן מכונות SWAMPS או MARSHES. כדי לתארן משתמשים במושג WETLAND. בעברית אין לו מקבילה טובה מביצה, ואולי ראוי לקרוא לו בשם בצעי-מים. ביצות הפנטנאל משתרעות על שטח עצום של 140,000 קילומטרים רבועים. אורכן 450 קילומטרים ורוחבן המרבי, בקו הרוחב של העיר קורומבה, 200 קילומטרים. הן מקבלות את מימיהן מנהר פרגוואי ומן הנחלים והיובלים הנשפכים אליו מצפון. רוב שטחו של הפנטנאל מצוי בברזיל במדינת מאטו-גרוסו הדרומית (MATO GROSSO DO SUL), ובמדינת מאטו-גרוסו הצפונית יותר. הביצות חודרות גם לשטחי המדינות הסמוכות, בוליביה ופרגוואי. השטח כולו משתרע בין קווי הרוחב 15 ו-21 מעלות דרום. האיזור עשיר מאוד במשקעים היוצרים את הביצה הענקית. תבליט השטח והמשקעים יצרו בפנטנאל שלושה אזורים ראשיים: הפנטנאל הגבוה (ALTO PANTANAL), מצוי באזורים הגבוהים יחסית. השטחים המוצפים תופסים כ-20 אחוזים מפני השטח, עומקם כ-30 ס"מ, והם מחזיקים מעמד כחודשיים בשנה. מצויים כאן זה בצד זה יערות טרופיים עבותים, ביניהם סבכי קנה וגומא, וכרי מרעה עשירים בצמחים עשבוניים. הפנטנאל התיכון (MEDIO PANTANAL) משתרע באזורים נמוכים יותר. השטחים המוצפים נרחבים יותר, ומכוסים במים כשלושה חודשים בשנה. עומק המים גדול יותר, ויש כאן גם שטחים קטנים שנותרים מוצפים כל השנה. היער מצומצם יותר, אך סבכי הקנה והגומא והכרים העשבוניים עשירים יותר. בפנטנאל הנמוך (BAIXO PANTANAL) יש אזורים שטוחים, שרובם מוצפים משך העונה הגשומה (מנובמבר ועד אפריל) ואחריה. ברצועות מוגבהות גדל כאן יער מוגבל ועליהן נסללו הדרכים החוצות את האיזור והוקמו החוות הקטנות, הפזנדות (FAZENDA), שבהן גרים הפנטנירוס (PANTANEIROS), תושבי הפנטנאל. בשנים גשומות במיוחד מגיע כאן עומק המים למספר מטרים, ויש שטחים רבים שאינם מתייבשים כלל במהלך השנה. לעיתים מוצפים גם מבני הפזנדות, ודייריהן חיים שבועות רבים בחדרים שרצפתם מכוסה במים. החווה שבה גרנו במהלך ביקורנו בפנטנאל היתה מוצפת לחלוטין. גשרים מאולתרים מקורות עץ איפשרו כניסה ויציאה ממבני החווה. בתוך המבנים היתה התמונה מוזרה אף יותרף רצפות כל החדרים היו מכוסות במים עד לגובה 30 ס"מ. שולחן חדר האוכל והמיטות הוגבהו בעזרת לוחות עץ ולבנים, אך המעבר ביניהם אילץ אותנו לדשדש במים מעופשים. בעלי החווה הרגיעו אותנו באמירה סטואית: "עכשיו (אמצע החודש מאי), המצב לא רע. במארס ובאפריל היו המים גבוהים בהרבה". נחמה מסוימת הצלחנו למצוא בישיבה על מפתן הבית, אוחזים בידנו חכה ומעלים דגי פאקו גדולים וטעימים בשיטת "מן המפתן אל המחבת". הפנטנאל בסכנהאיזור הפנטנאל אינו שמורת טבע ואינו גן לאומי. ממשלת ברזיל, בשיתוף עם ממשלות המדינות מאטו-גרוסו ומאטו-גרוסו הדרומית, ובסיועם של ארגונים בינלאומיים דוגמת אונסק"ו, הארגון הבינלאומי לשמירת הטבע IUCN, והקרן הבינלאומית לשמירת החי WWF מנסים לשמור על האיזור, אך באין תחיקה מתאימה ובהתחשב בחסרון-כיס מתמיד, אי אפשר לשמור עליו כראוי. כל הרעות החולות העלולות לאיים על איזור כה רגיש פוקדות אותו בשנים האחרונות: כריתת היערות בפנטנאל אינטנסיבית ואינה נופלת מזו של יערות האמזונס, שלהגנתם יצאו ארגונים רבים, מתנהל בשטחיו ציד לא חוקי פרוע שבמהלכו נהרגים כאן מיליוני בעלי חיים ובעיקר קיימנים, יגוארים, ורב חנקים, ועורותיהם מוברחים אל מחוץ לאיזור, הפיתוח החקלאי מואץ, והוא כולל החדרת עדרי בקר, גידול אורז וסויה על פני שטחים ענקיים, ושימוש נרחב בחומרי ריסוס הנשטפים לנחלים ולביצות. כך למשל, בחוות ענק אחת FAZENDA BODOQUENA, ששטחה כ- 2.5 מיליוני דונם, רובם בפנטנאל, מגדלים עדר המונה כמאה אלף ראשי בקר, שהשפעתם על השטח הרסנית. עוד פוגעים אנושות באיזור גידולים חקלאיים אקסטנסיביים דוגמת סויה שמגדלים על פני רבבות דונמים, מזקקות להפקת כוהל, שהדלק והמים המחוממים בהן הורסים את הסביבה הטבעית לחלוטין, כריית זהב שלצורך הפקתו משתמשים כאן בכספית, וזו גורמת זיהומי מים רציניים ולתמותה של מאות אלפי דגים, ודיג לא מבוקר הפוגע גם במינים נדירים ובאוכלוסיות בעונת הרבייה. לאחרונה התגברה גם תנועת התיירות לאיזור הפנטנאל. התיירות יכולה אמנם לתרום לפיתוח האיזור, אך בשלב זה עיקר תרומתה הוא לכלוך ופסולת שהתיירים מותירים אחריהם. הכסף שהם משלמים בורח מן הפנטנאל לערים שבסביבה. עברייני ציד ודיג, חקלאים וכורים פוגעים בשטח פגיעות חמורות, וכמעט אין מי שיילחם נגדם. לאחרונה אמנם קמה התאגדות של חוואי האיזור, הפנטנירוס, ששמה מטרה להציל את הפנטנאל, אך ידם קצרה מלהושיע. רק הקצבות ממון רציניות ותחיקה מתאימה, שתהיה מצוידת בשיניים לאכיפת חוקי ההגנה על הטבע והנוף של הפנטנאל, וסיוע בינלאומי מתאים בעיקר בתחום המדעי – יצילו את הפנטנאל מ"פיתוח" ומתאוות הבצע של האדם. פירניה טורפתעבור חובבי הטבע והנוף הפנטנאל הוא מקום ייחודי בעולם כולו. עולם הצומח העשיר מורכב ממינים רבים של צמחי ביצות, מעורבים בצמחים שחדרו מן האיזור האמזוני ומאיזור הסרדו של מרכז ברזיל. בין צמחי המים אפשר למצוא גם סוגים המוכרים לנו מן הבית, אך כאן צומחים, כמובן, מינים שונים. אחד מן הצמחים הללו, המכסה את בצעי המים במרבדים ירוקים הפורחים באשכולות פרחים סגולים, הוא האיכהורניה עבת-העוקץ (Eichornia crassipes), המוכרת בשם העממי יקינתון המים. צמח מרשים זה מוצאו באמריקה הטרופית והוא בן בית בפנטנאל. הוא הועבר בידי האדם לאוסטרליה, לאפריקה ואף לישראל. בכמה מן המקומות הוא מתפשט בקצב מדהים, וסותם אפיקי נהרות לשיט. כזה היה פעם המצב בירקון. היום מוצאים בישראל צמחי איכהורניה מתים לחוף הים. אלה צמחים שהגיעו אלינו מן הנילוס, שם הם סותמים תעלות השקיה ויוצרים בעיה קשה לחקלאים. עולם החי כאן עשיר ביותר, וכולל מיגוון מעורב של חיות מים וביצה עם בעלי חיים של הסרדו והאמזונס. אין עוד מקום באמריקה הדרומית כולה שבו אפשר לפגוש יותר בעלי חיים מאשר בפנטנאל. 230 מיני דגים חיים כאן דרך קבע, ביניהם יותר מעשרים מינים בעלי ערך מסחרי. בצד הפאקו Colossoma, חיים כאן דגי הפינטדו Pseudoplatysoma, המגיעים עד למשקל 80 קילוגרם, והקורבינה Plagioscion, ושני סוגי פירניה Serrasalmus ו- Pygocentrus, אותם דגים ידועים לשמצה החיים באגן האמזונס וגם בפנטנאל. אלה דגים טורפים הנמנים עם משפחת החריתיים. גופם גבוה ואורכם 35-25 ס"מ. שיניהם חדות ומשוננות כלהבי סכין. הם נעים בלהקות, ותוקפים אף בעלי חיים גדולים דוגמת פרות שירדו למים. הם טורפים מהירים, וכשהם תוקפים טרף הם מנקים אותו תוך זמן קצר מבשרו ומותירים שלד עירום בלבד. במקומות מועדים להתקפות של פירניה הוקמו תחנות אתרעה, המזהירות את המתרחצים מפני התקרבות להקות של הטורפים הרעבתניים האלה. נראה שהפירניות נמשכות לריח הדם, והן תוקפות רק אנשים פצועים. נחשי האנקונדה |
תנין בפנטנאל. נקרא בשפת המקום ז'קרה | צילום: אייסטוק |
יורים ביגואר
דקות רבות רדפנו ברחבי הביצות אחר ארמדיל ביישן, שהצליח בסופו של עניין למצוא מחילה עמוקה בקרקע ולהסתתר מענינו ומעדשות המצלמה. יש בפנטנאל שני מיני ארמדיל ושני מיני דוב נמלים. בעלי חיים מרשימים אלה, הנמנים עם סדרת הדלשינאים, הם אוכלי חרקים מרשימים.
אין ספק שהבולט ביונקי הפנטנאל הוא הקפיברה, הגדול במכרסמים. אורכו מגיע ל-1.20 מטר ומשקלו ל-50 קילוגרם. הוא מיטיב לשחות, ולכן זכה בשמו המדעי המעניין שפירושו "חזיר מים".
הקפיברות חיות בעדרים קטנים המונים 10-20 פרטים. המהלך בשקט בשבילי הפנטנאל זוכה לראות את העדרים הקטנים הללו רועים ואוכלים עלי שיחים ועשב. כאשר אתה מתקרב אליהם יתר על המידה נמלטים המכרסמים הענקיים למים ופותחים בשחייה מהירה. הריונה של הקפיברה נמשך ארבעה חודשים, ופעם בשנה היא ממליטה 2-4 גורים מפותחים הנעים בעקבותיה מיד לאחר ההמלטה. ברחבי ברזיל וגם בפנטנאל צדים את הקפיברות ואוכלים את בשרן. גם פרוותן המשובחת נחשבת מלקוח יקר. יונקים אחרים ניצודים כאן בכמויות מסחריות בידי עברייני ציד. היגואר Panthera onca, הפנתר המנומר של אמריקה הדרומית, מצוי בפנטנאל יותר מאשר בכל מקום אחר, ועברייני ציד הורגים באזור זה יותר יגוארים מאשר בכל מקום אחר בעולם. היום מצויים בפנטנאל תריסר מינים של יונקים גדולים העומדים בסכנת הכחדה או צמצום ניכר של אוכלוסיותיהם. ביניהם שלושה מיני כלביים – זאב הרעמה, זאב שועלי וזאב יערי, שני מיני חתוליים – היגואר והאוצלוט, שני מיני איילים – אייל הפמפס ואייל הביצות, שני מיני לוטרה, דוב נמלים גדול ושני מיני ארמדיל – ארמדיל ענק וארמדיל מצטנף. כדאי לציין שהציד בפנטנאל אינו חוקי וכל החיות הללו נופלות קורבן לעברייני ציד.
חמש נשים
650 מיני עופות חיים ברחבי הפנטנאל – בהשוואה לכ-470 מיני עופות החיים בישראל ונודדים דרכה, כולל מינים נדירים המזדמנים אצלנו לעיתים נדירות ביותר.
הגדול בעופות הפנטנאל הוא הננדו Rhea Americana, בן לסדרת היענים. גובהו עד 1.4 מטר ומשקלו כ-20 קילוגרם. כנפריו קצרות ומנוונות והוא אינו מסוגל לעוף. הננדו דומה ליען קטן, וכמוהו יוצר קשר עם כחמש נקבות ודוגר לבדו על 15 הביצים שהן מטילות. הננדו מוכר גם ברחבי פטגוניה, והוא העוף הגדול באמריקה הדרומית.
19 מיני תוכים חיים כאן ביערות, וביניהם חמישה מיני ארה שהם הגדולים בין התוכים. היפה ביניהם הוא הארה היקינתונים Anodorhynchus hyacinthinus שאורכה כמטר וצבעה כחול עז, פרט לטבעת צהובה מסביב לכל עין וכתם צהוב חשוף בבסיס המקור התחתון. הארה אוכלת פירות עסיסיים, וגם פירות יבשים שהיא מפצחת במקורה הגדול. סוג תוכי אחר שנפוץ כאן מאוד הוא האמזונה Amazona. תוכי צבעוני זה, שצבעו הבסיסי ירוק עם כתמים צהובים, כחולים ואדומים, הוא קל לאילוף. בחוות רבות בפנטנאל מגדלים את האמזונה כחיית מחמד.
עשרות מינים יציבים של עופות מים חיים ומקננים בפנטנאל, ומתערבים במינים נודדים מן הצפון ומן הדרום. 13 מיני אנפות, שלושה מיני חסידות, שישה מיני כפנים ומגלנים וחמישה מיני שלדגים הם רק חלק מאוכלוסייה זו, הכוללת גם ברווזים, חופמים, שחפים וביצניות ממינים רבים ובמספרים עצומים.
המרשים בעופות המים הוא היאבירו (Jabiru mycteria), המכונה כאן בשם טויויו. היאבירו הוא חסידה ענקית, בעצם הגדולה בין החסידות. הוא מתנשא לגובה 1.40 מטר, גופו לבן, צווארו, ראשו ורגליו שחורים, ואת בסיס צווארו מקיפה טבעת של נוצות אדומות. בעזרת רגליו הארוכות הוא משוטט בבצעי המים וצד במקורו הגדול דגים וצפרדעים.
אי אפשר לסיים את תיאור עופות המים מבלי להתייחס לקפזיניו, הלא הוא הז'קנה האמריקאית (Jacana spinosa) – עוף קטן שאורכו כ-25 ס"מ. גופו חום חלוד, חזהו צווארו וראשו שחורים, מקורו צהוב ובסיסו אדום. האדום מצוי גם במצח החשוף. הז'קנה נמנית עם משפחה מיוחדת בסדרת החופמאים, ומינים קרובים חיים באפריקה ובהודו. לז'קנה אצבעות ארוכות וטפרים ארוכים היוצרים משטח דריכה גדול. היא נעה ומפזזת על צמחי המים, ובעיקר על יקינתוני המים והנימפיאות הנושאים את כובד משקלה, וצדה חרקים, תולעים וחלזונות. בשל צבעה וגודלה זכתה לשם קפזיניו, שפירושו בברזיל כוסית קפה קטנה וחפוזה. השם הולם אותה להפליא. נקבת הז'קנה האמריקאית גדולה במקצת מן הזכר וחזקה ממנו. בעונות הרבייה מתפתחת אצלה מערכת פוליאנדרית מרשימה. היא מזדווגת עם כמה זכרים, ומטילה לכל אחד מהם ארבע ביצים חומות שהוא דוגר עליהן. הנקבה מסתובבת בין הקנים ושומרת על בעליה ועל ביציה. האבות נוטלים חלק גם בגידולם של האפרוחים.
בחברתו של קאטו
סיורים לפנטנאל יוצאים בעיקר מקורומבה, השוכנת קרוב לגבול בוליביה ומקויאבה CUIABA, כשוכנת על שפת נהר סאו לאורנצו SAO LOURENCO, וממנה יוצאות סירות המשייטות בפנטנאל. הסיור הרכוב היוצא מקורומבה נמשך שלושה ימים. טנדר עם נהג ומדריך נושא את המטיילים ואת ציודם. בשטח יש סיורים ברכב, ברגל ובסירות. המטיילים לנים באחת הפזנדות. במקרה שלנו היתה זו כאמור חווה מוצפת, שדייריה היו חביבים ומסבירי פנים.
בחרנו במדריך בשם קאטו, ששמו המלא קטרינו בנדיטו פורקריו, וכעמית למקצוע אני יכול לומר שהסיור שהעניק לנו היה ממש מעולה. קאטו בן הארבעים נולד בפזנדה בפנטנאל, וכאן עברה עליו ילדותו. אחר כך עבר לגור בקורומבה, ושם למד שנתיים בבית ספר. לאחר מכן חזר לחיות בפנטנאל. עשר שנים הוא מדריך מטיילים, ואת רוב הידע שלו רכש מן החיים. מקור משפחתו אינו ידוע, אך תווי פניו ודעתו שלו מעידים עליו שהוא מסטיזו (בן תערובת לבן ואינדיאני). הוא מגדיר עצמו כפנטנירו (תושב פנטנאל), וכמאטו-גרוסרו (תושב חבל ארץ זה). הבקיאות של קאטו בחי ובצומח של האיזור הרשימה אותי מאוד. הוא היה נעים הליכות ובעל חוג ידידים רחב באיזור – עובדה המסייעת למטייליו.
חבילת הטיול לקתה רק בחיסרון אחד – קאטו וג'וני עוזרו שלטו אך רק בפרטוגלית ואף את שמות החיות והצמחים הם יודעים רק בשפה זו. לשמחתי הצליח מטייל נוסף מן הקבוצה, חובב ברזיל נלהב, לתרגם את ההסברים הארוכים לאנגלית, והתקשורת השתפרה לאין-ערוך.