תפריט עמוד

ברצלונה – קניות בבארי גותיק

שתפו:

ברצלונה היתה תמיד עיר משובחת לקניות. כבר בימי הביניים היתה ידועה כמקום מומלץ למשש בו בדים ומיני מינים של שכיות חמדה. במובן זה אנחנו שמחים לבשר שדבר לא השתנה – ברצלונה מלאה בתשוקה תאוותנית לרכישות. כדי להשתלב אין צורך לחבב את גאודי; כל שנחוץ הוא ערגה לעיצוב ולאופנה, וגרגרנות.

כבר בדרך משדה התעופה הבחנתי במשאית שנשאה שלושה מקררים מעוצבים בסגנון שנות החמישים. כל אחד מהם היה צבוע בצבע אחר: אדום, סגול וטורקיז, וכולם התהדרו בדלת שקופה, חלומו של כל זללן. הייתי צריכה להתאמץ לא לקפוץ מהמונית ולהתנפל על נהג המשאית ברמזור ולברר – איפה קונים את זה? המשאית נעלמה, ואני התקשיתי להשתלט על הריק שבעבע בתוכי. ידעתי שיש רק מקום אחד שאוכל למצוא בו נחמה אמיתית – בגן העדן של בארי גותיק (Barri Gòtic), הרובע העתיק של ברצלונה. אמנם גם ברצלונה הולכת ונכבשת על ידי רשתות ענק, אבל איכשהו כאן, בסמטאות הצרות של הרובע העתיק בעיר, האהבה מנצחת, והחנויות הקטנות – שלכל אחת מהן התמחות משלה – עדיין מצליחות לשרוד.

מידע נוסף, כתבות והמלצות על ברצלונה, קטלוניה, ספרד

פנטזיות בהישג יד
הסמטאות בנויות כמבוך, והן מוליכות מכיכר קטנה אחת לאחרת; החנויות מהפנטות ומפתות להיכנס כל פעם לפנטזיה אחרת – מנעלי פלמנקו ועד לחנויות של ספרים עתיקים. שלא לדבר על האופנה: בגדים, תכשיטים, נעליים של מותגים ידועים וגם כאלה מיד שנייה. לראות ולמות. כל אחד יכול למצוא כאן בדיוק את מה שהוא אוהב.

הגעתי לחנות ספרים קטנה ואפלולית. מדפי עץ שהתעקמו עם השנים, כורסאות מימי צוררי היהודים וספרים עתיקים, כולם בקטלאנית או במקרה הטוב בספרדית. שאפתי את הריחות וביקשתי מהמוכרת עותק מאויר של דון קיחוטה. היא חייכה, צללה למעמקי החנות וחזרה עם ספר בכריכת עור עדינה. האיורים היו מופלאים אבל המחיר… נאנחתי. "פור פאבור", אמרה המוכרת הקטלונית החביבה, נאנחת גם היא, ושלפה מילון קטלאני-אנגלי. מיד ראיתי שחיי לא יהיו שלמים בלעדיו. רכשתי והתנדפתי לעבר הפנטזיה הבאה.

ליקר אקליפטוס שהכינו נזירים
השעות עברו במהירות. כרטיס האשראי שלי סבל משפשפות, ושקיות הקניות התרבו כארנבים. ויתרתי על נעלי פלמנקו אדומות לטובת מגפי בוקרים. כמובן שרכשתי כמה שמלות, צמידים, עגילים ומניפות. קניתי בלוק ציור וצבעים, בכל זאת זו עיר של אמנים, וביקרתי בחנות של נזירים שמייצרים קדושים מסוכרים וליקר אקליפטוס. הייתי בחנויות בובות, מסכות ואביזרי קוסמות, ולא שכחתי לקנות בודהה קטן מברונזה לביתם של חברים. בין לבין ישבתי בכמה מבתי הקפה שנמצאים בכל כיכר; הבטתי בקניינים שסביבי ותהיתי, תוך כדי זלילת טאפאס נוסף, מה הם קנו. השמש ליטפה את השקיות שלרגלי, וידעתי – אני בגן עדן.


תמי זר – עיתונאית עצמאית. פרסמה כתבות במגזינים בארץ ובעולם tami.zer@gmail.com

קטלוניה: מסע תרבותי

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: