היום, כשנמל הוא נמל תעופה, וריח ההרפתקאות התנדף לו בין מדפי הדיוטי פרי, הולכות ונעלמות מן העולם ערים כמו מרסיי (Marseille), שאפשר להריח בהן את אותם ניחוחות רחוקים של תשוקות וחלומות שפעם ריחפו סביב כל ערי הנמל שבעולם. הגענו למרסיי. מזג האוויר היה מושלם, ואף שהצצתי לכל בר בדרך, כולם היו חייכניים וקלקלו למרסיי את הדימוי הקשוח שלה. בשבילי מרסיי היתה לא רק עיר של גנגסטרים, אלא גם העיר שכיכבה באגדות שסיפר הדוד שלי, הימאי, שהיה מגיח מהים פעם־פעמיים בשנה ומשאיר אותי ואת ילדי השכונה מעולפים מהערצה. הספינה של הדוד שלי יצאה מחיפה, אבל לפי הספרים שבלעתי בלי סוף, מרסיי היתה העיר שממנה יצאו למרחקים האמיתיים. שם, במרסיי, יכולת להתפוגג, להיעלם בין בתי הזונות לספינות, ולהפוך לאדם אחר. כמו גוגן, שיצא משם לטהיטי – והיה לבן אלמוות. שוק מופלא התגלה לפנינו. יש כאלה שקוראים לו השוק הערבי, אחרים קוראים לו שוק התבלינים. פירות שמעולם לא ראינו התמסרו למישושים הנדיבים של הגברות האפריקאיות. גבינות צרפתיות נהדרות הצטופפו לצדם של סירים מהבילים שהעלו ריחות זרים, לא מוכרים. בליל של שפות, ריחות וטעמים בלבל את החושים וגרם לנו לאבד את הגברת הוורודה. חברי נפנפו לי וצירפו אותי לדיון – מה נאכל? אוכל אפריקאי? הודי? סיני? החלטנו ללכת על סטייל ולאכול בויאבז אמיתי, מרק הדגים המפורסם. המלצר סיפר לנו שזיזו (למי שלא מצוי בכדורגל: זינדין זידאן, ילד הפלא של מרסיי) ישב תמיד בפינה שאנחנו יושבים בה. אבל על הבויאבז של מרסיי ועל נפלאותיו של זיזו נספר בפעם אחרת. |
הולכים ונעלמים מהעולם השווקים עם הריחות, הטעמים והפיצ'פקעס ממקומות שונים בעולם. טוב שנשארה לנו מרסיי פורסם 7.10.13 |
טירת הנשרים בדרום צרפת
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3867
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 630
[name] => צרפת
[slug] => france
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 630
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 389
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )