טרנסילבניה ברומניה טיול עם דובים

צוענים באחד הכפרים הסקסוניים | צילום: דורון הורוביץ

מומלץ לטייל במקומות אלו באחת משתי דרכים: ברכב שטח במסלול מעגלי שיתחיל ויסתיים בבוקרשט (Bucure,sti, רוב הסוכנויות המשכירות רכב מסוג זה ידרשו להחזירו לשם), או ברכב שכור רגיל במסלול שיתחיל בבוקרשט ויסתיים בקלוז' נפוקה (Cluj Napoca) שבצפון־מערב טרנסילבניה, ומשם אפשר לשוב לבוקרשט בנסיעה או בטיסת פנים (מומלץ להזמין עוד מהארץ).

ארץ הסקסונים: כנסיות מגינות מעל
מה לרומניה ולרועים ועובדי אדמה מאזור סקסוניה שבגרמניה? אינטרסים כמובן. מלכי הונגריה ששלטו באזור במאה ה־12 רצו להגן עליו מפני הפלישות החוזרות ונשנות של המונגולים ולאחר מכן של העות'מאנים. הפתרון נמצא בפנייה אל איכרים סקסונים שיבואו ליישב חלקות אדמה פוריות בדרום טרנסילבניה וישמשו מכשול בפני הפולשים ממזרח. אליהם הצטרפו אבירים טבטונים (גם הם ממוצא גרמני) שחזרו ממסעות הצלב בארץ ישראל ובסביבותיה, ויחד הם הקימו בחבל הארץ הזה יותר ממאתיים ערים וכפרים, וכן כנסיות־מבצר להגנה. את הכפרים הסקסוניים קל לזהות לפי חזיתות הבתים המעוטרות. החזיתות נישאות לגובה של שלושה מטרים, והן מחוברות זו לזו כדי להגן על יושבי הבתים מפני אויבים.

נקודת התחלה נוחה לסיור בכפרים הסקסוניים היא העיר רישנוב (Rˆa,snov) הנמצאת מדרום־מערב לברשוב (Bra,sov). כאן נמצאת מצודת רישנוב הציורית והעתיקה המשקיפה אל המדרונות הצפוניים של הרי הקרפטים (Carpa,tii). זהו אחד המקומות האחרונים באירופה שעוד אפשר לצפות בהם בדובים חומים.

מדרום־מערב לרישנוב, באזור שמאופיין במדרונות ירוקים המזכירים את נופיהן ההרריים של אוסטריה ושוויץ, נמצאים הכפרים בראן (Bran) ומואייצ'יו (Moieciu) המשתבחים בבתי הארחה מהיפים ברומניה. המקומיים מציעים אירוח חם ולבבי בבתים הכפריים או בבקתות עץ שנבנו בחצרות. האירוח כולל ארוחות נהדרות של מיטב האוכל הכפרי הרומני, והכל במחירים נמוכים. מומלץ להישאר ללון באחד המקומות הללו בלילה הראשון של הטיול.

מהכפר בראן (שבו נמצא המבצר הידוע בכינויו "טירת דרקולה" למעוניינים) ניסע דרך העיירה זרנשט (Z˘arne,sti) צפונה אל עמק נהר אולט (Olt) בכביש 73A, ונבוא בשעריהם של הכפרים הסקסוניים הפזורים באזור. במהלך המאה העשרים ניטשו כמעט כל הכפרים בכמה שלבים. אחד השלבים התחולל במלחמת העולם השנייה, כשרוסיה השתלטה על האזור והגלתה לסיביר חלק ניכר מהתושבים ששמרו אמונים לגרמניה מולדתם. סקסונים נוספים עזבו לגרמניה המערבית בשנות השבעים, כחלק מהסכם שזו חתמה עם צ'אושסקו. בכפרים הנטושים התיישבו עם הזמן תושבים רומנים, ואת שוליהם ניסה צ'אושסקו ליישב בצוענים נוודים, אך רוב הכפרים נותרו בעזבונם, כעדות מרתקת, אילמת אך מוחשית, לעולם שנעלם.

תושבי הכפרים חיים כמו לפני מאתיים שנה: החריש והקציר נעשים בכלים עתיקים, ואת התבואה מעבירים על גבי עגלות עץ רתומות לבהמות | צילום: דורון הורוביץ

את נהר אולט נחצה מצפון לעיר פגרש (F˘ag˘ara,s) ונגיע לאזור של גבעות נמוכות מיוערות ודרכים צרות. איילים אצילים חוצים מפעם לפעם את הדרכים בצד עגלות עץ רתומות לשוורים הנושאות מטען עצים כבד. נמשיך צפונה דרך כפרים חרבים שעדיין מסגירים את עברם הציורי – שוארש (,Soar,s), ברקוט (Barcut), רטיש (Reti,s) וברדן (Br˘adeni) – אל כנסיות־המבצר הסקסוניות המצויות ברבים מהם. הכנסיות שימשו כמובן לתפילה, אך גם להתגוננות מפני האויב, ומשום כך נבנו במקום הגבוה ביותר בכפר והוקפו בחומה או שתיים עם חרכי ירי וצריחים. מכמה מהן נישאים אפילו מגדלי שמירה פנימיים, מעוצבים בסגנון גותי ומחודד כדרך הכנסיות. ארגון אונסק"ו הכיר בחשיבותן של כנסיות־המבצר הללו, ועשרות מהן זוכות כיום לסיוע בשימור מטעמו.

בין הכפרים יקובן (Iacobeni) וקריש (Cri,s) מקשרת דרך יפה העוברת ביער מרהיב של עצים רחבי עלים. הדרך מתאימה לנסיעה ברכב שטח בלבד, והיא מומלצת בעיקר כשהשלכת מעטרת אותה בצבעי אדום וזהב. בעלי רכב רגיל ימשיכו ישירות מברדן לכפר ביירטן (Biertan), לביקור בכנסיית־המבצר הגדולה שבמרכזו – מקום מושבו של הבישוף המחוזי. כאן, בין האלונים הרחבים בחצר הכנסייה, אפשר להאזין לנגינת עוגב או לעלות במדרגות העץ (שלא הוחלפו מיום שנבנו לפני כ־500 שנה) אל חדר האוצר המוגן במנעול עתיק מכני וכבד. מתחת לכנסייה יש מסעדה אותנטית המשמרת בחזיתותיה הצבועות את הצביון הימי־ביניימי של הכפר, וכדאי לאכול בה ארוחת צהריים.

את הביקור בכפרים הסקסוניים אפשר לסיים בלינה בעיר סיגישוארה (Sighi,soara), אחת משבע הערים הסקסוניות, שהצליחה לשמור על אווירת מסתורין ימי־ביניימית. על החומות העתיקות מתנוססים תשעה מגדלים מרשימים שהיו שייכים לגילדות (איגודי סוחרים ובעלי מלאכה בימי הביניים), מגדל שעון ענקי שבו משובצים מגיני דוד תרומת הקהילה היהודית, וכנסיית המנזר הדומיניקני שהוסבה ב־1566 לכנסייה הלותרנית הראשית של הסקסונים. מכאן אפשר לשוב לבוקרשט דרך סיביו (Sibiu) או להמשיך לעבר רכס אפוסן.

ג'יפים בטרנסילבניה. מסלולים רבים אינם נגישים לכלי רכב רגילים ודורשים רכב 4×4 | צילום: אבי בלום

המנזר הנחבא
את חבל טרנסילבניה סוגר ממערב רכס הרי אפוסן, ודומה כי אין עוד אזור ברומניה המקדם את פני מבקריו במגוון כה עשיר של נופים ואתרים, מראות וקולות. הרכס הוא שלוחה צפונית של הרי הקרפטים, ואף שאינו גבוה במיוחד, הוא מבודד מאוד ולא עוברות בו דרכים ראשיות. בצדו המערבי, המקבל מי גשם רבים, גדלים יערות אשוח עבותים הנוגעים באגמים חלקים כראי. צדו המזרחי של הרכס מאופיין באזורים יובשניים יותר, פחות אירופיים־למראה ועטויי צמחייה של ורדניים ועצי צפצפה. בסתיו הצבעים באזור זה יפהפיים, וגוני אדמדם־בורדו וזהוב משתלבים בירוק של האחו ומענגים כל עין.

האוכלוסייה הכפרית המקומית ותיקה ומנהלת אורח חיים שלא השתנה זה מאות שנים. המקומיים מתגוררים בדרך כלל בכפרים, אך לעת קיץ הם אורזים את חפציהם ועוברים לקוליבות, כפרי קיץ, כדי לרעות את עדריהם ולחטוב עצים. בתי הקוליבות הקטנים בנויים מעץ, ורק בשנים האחרונות הם חוברו לחשמל.
את הטיול באפוסן כדאי להתחיל מקניון טורדה (Turda) הצמוד אל העיר טורדה, כ־140 קילומטר מצפון־מערב לסיגישוארה. בקניון המוקף צוקים זקופים מתקיים מפגש שאין עוד כמותו במזרח אירופה בין כמה סוגי אקלים. תנאים אלה מאפשרים לצמחים ולבעלי חיים מצפון אירופה להתקיים בצד מינים מדרומה ואף מאזור הים התיכון. זהו גם מקום נפלא לחלץ בו עצמות בהליכה קלה של שעה לכל כיוון על שביל בנוי היטב, להקשיב לזרימת המים ולצפות בנשרים דואים מעל למצוקים.

מטורדה נמשיך ברכב מערבה לעבר צפון הרכס
דרך ביישוארה (B˘ai,soara) שלרגלי מונטלה רצ'ה (Muntele Rece, ההר הקר). מכאן יוצא מסלול לרכב שנמשך כשעתיים וטומן בחובו הפתעות: מהכביש פונים ימינה לדרך עפר המובילה לכפר פלופ (Plopi, יש שילוט). כשהדרך מתפצלת, פונים שמאלה וממשיכים לטפס לעבר קו הרכס, עד לאוכף הרים. האוכף מושך אליו רוחות ומצדיק את הכינוי שדבק במקום – "ההר הקר".

מלבד התצפית היפהפייה הניבטת ממנו לעבר העמק ולסביבות העיר קלוז' נפוקה, נחבא כאן גם מנזר אורתודוכסי קטן של נשים בלבד, ובכל יום בעשר בבוקר מתקיימת בו תפילה. הדרך למנזר עבירה בדרך כלל לכל סוגי הרכב (לא בחורף). בעלי רכב רגיל יחזרו מכאן בדרך שבה באו, ובעלי רכב שטח יוכלו לבחור אם לעשות כמותם או להמשיך צפונה על דרך העפר עד לחיבור עם כביש, שם יפנו ימינה וימשיכו לקלוז' נפוקה.

גגות מחודדים ככובע מכשפה
למי שהגיע עד פה מומלץ להקדיש יום אחד לנסיעה לאורך אגמי נהר סומש (Some,s) עליון. הקהילות הכפריות באזור זה יושבות על כמה רכסים ועוסקות בעיקר בגידול תפוחי אדמה, בכריתת עצים ובעיבודם בשיטות מסורתיות. האגמים שלאורכם ניסע הם מלאכותיים, ועל יצירתם חתום ניקולאי צ'אושסקו. הרודן הורה לסכור את הנהר ולנתב את מימיו למערכת המים של אזור העיר קלוז' נפוקה והכפרים המצויים על גב הרכס, ולמערכת הידרואלקטרית שמטרתה לגבות בשעות העומס את מערכת החשמל הקיימת. אם לנים בקלוז' נפוקה אפשר לצאת ממנה לכיוון דרום־מערב ולהגיע עד אגם פנטנלה (Lacu Fˆantˆanele) הגדול. על גדת אגם זה שוכן הכפר בליש (Beli,s) שמיקומו המקורי הפריע לתוכניותיו של צ'אושסקו להציף את האזור, ולכן תושביו פונו, והכפר כולו הוזז מהעמק אל ההר.

מבליש יוצא כביש צפונה, וכעבור כחצי קילומטר מתפצלת ממנו דרך עפר טובה המובילה מזרחה לכפר רישקה (Ri,sca), שאליו כדאי לחזור כדי לאכול וללון. מרישקה יוצאים לצפון־מערב בדרך שעוברת בין כנסיות עץ הונגריות עתיקות אופייניות לאזור, בעלות גג מחודד ככובע של מכשפה. הדרך עוברת בכפר מנסטירן (M˘an˘astireni), ממשיכה מערבה אל ואלן (V˘aleni), דרומה אל מרגאו (M˘arg˘au), ועוד דרומה אל רקיצלה (R˘achi,tele), כפר שבקצהו מפל מים מרהיב הקופא בחורף לשמחת חובבי טיפוס קרח.

מרקיצלה יוצאת דרך יפה שמיועדת רק לג'יפים ולנהגים המיומנים בנסיעת שטח. הדרך יוצאת דרומה מהכפר ועולה עד קוליבה דֶאַלו בוטי (Dealu Botii) המאוכלס רק בקיץ. מכפר זה יורדים מזרחה כארבעה קילומטרים בדרך שטח קשה ומאתגרת אל הכפר בלצ'שט (B˘alce,sti), וממנו חזרה לבליש. כדי להגיע בדיוק אל הדרך היורדת, כדאי להיעזר במידע מאנשי הכפר או מאיש מקצוע המכיר את השטח. שימו לב: אל תנסו לעבור את הדרך בעלייה; היא קשה ויש לנסוע בה בירידה בלבד.

נהר ארייש: פיסול בקרח
מהעיר טורדה אפשר לצאת לטיול של יום או יומיים לאורך נהר ארייש
(Arie,s), באזור שמשך אליו כורי זהב עוד בתקופה הרומית, עת ישבו באזור הדאקים – השבטים העתיקים של רומניה. צאצאי הדאקים נקראים מוץ (Mo,ti), והם עדיין יושבים בכפרים הללו, כבימי קדם. חלקו התחתון של נהר ארייש מזוהם, אך בחלקו העליון זורמים מים נקיים, והוא חוצה יערות אשוח עטורי מצוקים. באזור זה אפשר לצאת גם לשיט קיאקים מהעיירה אלבק (Albac) אל ואדו מוצילור (Vadu Mo,tilor).

סמוך לכפר גצאר (Ghe,tari) ולא רחוק מהעיירה גרדה דה סוס
(Gˆarda de Sus) היושבת על גדת הנהר, נמצאת מערת הקרח סקרישוארה (Sc˘ari,soara). מגיעים אליה בדרך הצפונית יותר בפיצול הדרכים שבעיירה גרדה דה סוס (יש שילוט. מי שאין ברשותו רכב שטח יצטרך לעבור להליכה בחלק האחרון שלפני המערה).

תקרת המערה התמוטטה לתוכה, ובמשך אלפי שנים חדר אליה שלג. מאחר שאוויר קר כבד מאוויר חם, הקור נכלא בתחתית ואִפשר התפתחות של קרחון בתוך המערה. הקרחון יצר פיסול טבעי מרהיב ביופיו, והמקומיים מכנים אותו "אולם הכנסייה", אולי בשל זקיפי הקרח הנראים כצריחים. אפשר לרדת ולעלות בזהירות רבה בגרם המדרגות. במערה קר בכל השנה (בקיץ שוררת במערה טמפרטורה של שלוש מעלות צלזיוס, ובחורף מינוס חמש מעלות) – אל תשכחו להביא משהו חם ללבוש.

אישה מהמוץ צילום: אבי בלום

הדרך מהמערה אל גרדה דה סוס עוברת בקניון
אורדנקושה (Ordˆancu,sa) שקירותיו הזקופים והירוקים מתנשאים לגובה של 150 מטר ויותר. מים זורמים מכל עבר, נובעים מלועותיהן הפעורים של מערות קרסטיות, ואוויר ספוג ריח של יער אפלולי, רטוב ואירופי ממלא את הריאות. בעלי רכב רגיל חונים בנקודה המשולטת, כקילומטר וחצי אחרי הקניון, וממשיכים ברגל צפונה ואחר כך מערבה אל מערת הקרח (כחצי שעה לכל כיוון). אלה הבאים ברכב שטח ממשיכים בנסיעה בדרך עפר, ובצומת הראשון, כארבעה קילומטרים אחרי הקניון, פונים שמאלה אל הכפר גצאר (שאלו שם את המקומיים על הכיוון). בדרכי האזור ניתקל בכנסיות עץ עתיקות ובכפרים שבהם המקומיים עדיין עוסקים במלאכות מסורתיות, החל בעבודות יד עשויות עץ מגולף וכלה באריגת שטיחים.

אל חלקו הגבוה של הרכס מומלץ לצאת ברכב שטח, או לטייל אליו ברגל או באופני הרים. מעמק ארייש חוזרים דרומה אל העיר אלבה יוליה (Alba Iulia) דרך היישובים אברוד (Abrud) וזלטנה (Zlatna), וממנה ממשיכים דרך כביש מספר 1 לסיביו ולבוקרשט.