פורטוגל: אל חופי השמש

לכל אזור בדרום פורטוגל הייחוד שלו: אלטו אלנטז'ו עם הגבעות האדמדמות, אלגרבה עם ערי החוף, והחוף המערבי של באישו אלנטז'ו עם המצוקים הזקופים והמפרצים היפים. אפשר לעבור בכל האזורים האלה בעשרה ימים, אבל אולי מוטב שלא לרוץ, אלא לבחור נקודה או שתיים בכל אזור, להשתכן בה ולצאת ממנה לחקור את הסביבה. ורק אחרי שממצים את ההיצע המקומי – ממשיכים.

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לפורטוגל
• מדריך מסע אחר לליסבון
• פורטוגל מחוץ למסלול
• פורטוגל עם ילדים
• פורטו – עשרת הגדולים

עיר עתיקה, עיר שיש, עיר מבצר
הנוף של אלטו אלנטז'ו (Alto Alentejo) שונה לגמרי מהנוף האירופי הירוק, ואינו דומה גם למרכז הסיירה הלבן והצחיח של ספרד. אין כאן את האקליפטוסים של צפון פורטוגל, גם לא ההרים הגבוהים והירוקים שלה. זהו אזור מוזר וייחודי של גבעות אדומות גליות, יערות אלוני שעם שעומדים אדמדמים בקליפתם המקולפת, ערים לבנות, כפרים ובתי חווה. אחד הנופים המעניינים שיש. למי שמבקש להכיר את החבל הזה, אבורה (Évora) היא מקום טוב להתחיל. זוהי עיר מוּרית מוקפת חומה עם סמטאות וכנסיות, ובלִבה מקדש רומאי. מקום נעים לבלות בו לילה או שניים במסעדות ובבתי קפה (שהם עסק פורטוגלי מצליח שאינו נופל מאחיו האיטלקי), עם עוגות שמרים ושוקולד שדי בהן כדי להצדיק את הנסיעה לחצי האי האיברי.

סרפה. עיר עתיקה מוקפת חומה, עם סמטאות נעימות | צילום: חוזה מנואל

העיר נוסדה על ידי הרומאים, והיא שומרת על קווי המתאר הישנים שקבעו לה כמו על אלה שהוסיפו לה המוּרים מאוחר יותר. עם זאת, רוב העיר של היום נבנתה בימי שלטונו של בית אוויש מהמאה ה־14 עד המאה ה־16, אז תפסו הספרדים את השלטון. בימי הכיבוש הספרדי העתיקו השליטים את משכנם מאבורה לליסבון, והעיר קפאה. היום, עם חמישים אלף תושביה, היא מגיעה רק לחצי מגודלה לפני 400 שנה, אבל לזכוּת הנטישה הזאת אפשר לזקוף את שימור המבנים העתיקים של העיר.

הדרך הנוחה ביותר לטייל באבורה היא לחנות באחד ממגרשי החניה שממערב לחומות, להיכנס ברגל מתחת לאמת המים וללכת מזרחה. סמוך למרכז העיר נמצא המקדש הרומאי הכי שמור בפורטוגל, טמפלו רומנו (Templo Romano), ולידו בתי קפה ומדשאות שאפשר לבלות בהם אחר צהריים רגוע. עמודי המבנה שהוקדש לדיאנה (ארתמיס) נראים חומים כהים על רקע מנזר דוש לויוש (Dos Lóios) היפה. בסמוך נמצאת כנסיית סאו ז'וּאַוּ אוונז'ליסטה (São João Evangelista) שבה יש קיר שלם של אזולז'וש (אריחי קרמיקה כחולים מזוגגים שבהם התפרסמה פורטוגל) ובור מים מורי. מעט דרומה משם ניצבת הקתדרלה (Sé) המתוארכת ל־1186, הימים שבהם נכבשה אבורה מידי המורים. בצמוד לקתדרלה נמצא המוזיאון של העיר, ובו לא מעט ממצאים של עושר ואבנים יקרות.

בכל יום שלישי השני בחודש מתקיים באבורה שוק ירקות המושך אליו רוכלים מהכפרים הסובבים את העיר. באוניברסיטה של העיר נערך בעשרת הימים האחרונים של חודש יוני יריד האומנויות פיירה דה סאו ז'וּאַוּ (Feira de São João) שמקורותיו בימים שלפני הגעת הנצרות לפורטוגל, והוא אחד האירועים החשובים במחוז אלנטז'ו.

מצפון־מזרח לאבורה יושבות ערי השיש. הקרובה ביותר היא אשטרמוש (Estremoz), עיר מוקפת חומה שבכל שבת מתקיים בה שוק נאה עם ייצוג ליצרני קדרות וכלי חומר מצוירים. עוד כ־12 קילומטר הלאה מאשטרמוש נמצאת בורבה (Borba) הקטנה והמבהיקה שרוב בתיה (אלה שאינם משיש) מסוידים לבן כדי להדוף את שמש הקיץ הקשה של אלטו אלנטז'ו. וילה ויסוזה (Vila Viçoza) נמצאת כשישה קילומטרים מדרום־מזרח לבורבה, והדרך אליה עוברת דרך מחצבות השיש. בעיירה זו הכל עשוי שיש. בתים, שירותים, כיורים. הכל. בכל אחת מהערים הקטנות האלה יש מקומות לינה ומסעדות, ואפשר גם להשתכן באבורה ולחזור אליה בכל ערב.

אלנטז'ו. גבעות אדומות גליות, אלוני שעם וערים לבנות | צילום: ג'ואו פאולו

למי שמגיע לאבורה לקראת סוף השבוע כדאי לנצל את ימים שבת וראשון לסיבוב נינוח בערי השיש ולנסוע ביום שני לשוק הגדול של אלווש (Elvas) המציע אוכל, פרחים, קרמיקה ובעלי חיים. אלווש היא עיר גבול שחומותיה המכוכבות הן הדוגמה השמורה ביותר באירופה לחומותיו של מבצר גבול.

אהבת הקצין והנזירה
מאבורה אפשר להדרים על כביש 18 הראשי, אבל מי שמעוניין בנסיעה נעימה עד מאוד בכבישים קטנים ובנוף של גבעות רכות, כדאי שיבחר בכביש 254 העובר דרך מצודת וִיַאנה דו אלנטז'ו (Viana do Alentejo) הגדולה ומגיע למצודת אלוויטו (Alvito) המתנוססת על גבעה שלטת. אפשר להיכנס למצודות ולהשקיף מהן על הנוף. מאלוויטו פונים מזרחה לכביש 258 ואחר כך דרומה לכביש 1־258 המתחבר לכביש הראשי סמוך לעיר הגדולה הבאה, בז'ה (Beja).

בז'ה נמצאת בבאישו אלנטז'ו (Baixo Alentejo), חלקו הדרומי של מחוז אלנטז'ו. העיר נוסדה במאה הראשונה לפני הספירה על ידי יוליוס קיסר, ובה התרחשה פרשיית האהבים בין קצין צרפתי לנזירה פורטוגלית ממנזר נוסה סניורה דה קונסייסאו (Nossa Senhora da Conceição), שפורסמה בספר "חמישה מכתבי אהבה". הפרשה הסעירה את פורטוגל ב־1669, והדיה לא שככו עד היום. המנזר מצדיק ביקור וכך גם המצודה והכנסיות האחרות במרכז העיר. מבז'ה אפשר לצאת לטיול של כמה שעות בסרפה (Serpa) שממזרח לנהר גוואדיאנה (Guadiana), עיר מוקפת חומה עם מבנים מסוידים לבן, מצודה, אמת מים בת אלף שנה וסמטאות נעימות.

החוף הדרומי
אחרי יום בבז'ה ובסביבתה אפשר לצאת דרומה על כביש 122 אל אלגרבה (Algarve), המחוז הדרומי ביותר בפורטוגל. כשהכביש מגיע אל החוף, פונים ממנו מערבה לכביש 125 וממשיכים עד טַווירה (Tavira) המקובלת כעיר היפה באלגרבה. טווירה משתרעת משתי גדותיו של נהר ז'ילאו (Gilão) המחוברות זו לזו בשני גשרים, אחד מהם רומאי.

חוף באלגרבה. האזור פופולרי בקרב תיירים | צילום: גרטיאן הוייר

מול העיר, בים, נמצא איליה דה טווירה (Ilha de Tavira), אִי שאל חוף הרחצה שלו מפליגות מעבורות במשך כל השנה. נמל הדיג היפה שבשפך הנהר הוא אחד המקומות המוצלחים בעיר. המסעדות בצל הדקלים הן מקום ראוי למנוחה, גגות הרעפים הצמודים למצודת העיר הם מראה נאה, והעיר כולה היא מקום מצוין לעצור בו ליום או יומיים ולצאת ממנו לחקור את חופי הסביבה. מבחינת יופיו של הים, נדמה שהחוף המערבי יפה יותר, אבל מבחינת חום המים, אין ויכוח בין הטובלים שהים הדרומי נעים יותר, מושפע מחמימותו של הים התיכון.

מטווירה יוצאים מערבה על כביש 270 ללוֹאוּלה (Loulé), עיר לא גדולה ובה רובע עתיק ושוק נחמד עם תוצרת מקומית. אם הדרך לא אצה לכם ותרצו לנסוע מעט באזור הכפרי של אלגרבה, צאו מלואולה צפונה על כביש 396 ופנו מערבה לכביש 124 המגיע אל הכפר אלטה (Alte). כפר זה נחשב אחד היפים בפורטוגל. הוא מסויד לבן, סמטאותיו קטנות, וכמו כפרים רבים במדינה – גם הוא מקום של קרמיקה.

כביש 124 ממשיך לכיוון דרום־מערב ומגיע לסילווש (Silves) שהיתה עירם המרכזית של המוּרים באלגרבה. העיר חולשת על האזור שסביבה, וחומותיה מרשימות מאוד. כדאי לבקר גם במצודה הבנויה מאבן חול. על גדת נהר ארד (Arade) החוצה את העיר נמצאת פבריקה דו אינגלש (Fábrica do Inglês), חצר גדולה שבה מרוכזים בתי קפה ובירה, ובסוף יוני מתקיים בה פסטיבל בירה. בסילווש אפשר ללון לפני שממשיכים אל החוף המערבי.

החוף הנפלא של פורטוגל
כ־18 קילומטר מדרום־מערב לסילווש נמצאת העיר פורטימאו (Portimão) שבה חוף נחמד, אבל זוהי עיר תיירות על כל המשתמע מכך: צפוף מאוד בקיץ, ולא בטוח שראוי להתעכב בה, אם כי מי שאוהב את אילת או כל חוף אחר מלא במלונות, מסעדות ודיסקוטקים – ימצא בה את מבוקשו. נסיעה מפורטימאו לדרום־מערב על כבישים 125 ו־268 תביא אותנו לסאגרש (Sagres). פה הקים אנריקה הנווט את בית הספר לניווט שהפך את פורטוגל לאימפריה שולטת בימים. היום נשארו כאן רק מצודה (הפוֹרטַלֵזָה) ועיירה לא מעניינת, אבל חובבי רגעים היסטוריים אולי ירצו להגיע.

המקדש הרומאי באבורה | צילום: ג'ואו פאולו

החוף המערבי המשתרע מסאגרש עד סטובל (Setúbal) הוא החוף הנפלא של פורטוגל; קילומטרים של מצוקים וולקניים עם ים כחול וקר, מאות מפרצים, כפרים זרוקים שאינם מסומנים במפה וקהילות מוזרות שחבריהן מביטים בך בתימהון. זהו חוף שלא נדרס ברגלי תיירים ולכן הוא פורטוגלי יותר מהחוף הדרומי. על החוף הזה, צפונה מסאגרש, יושב אודסיישה (Odeceixe), כפר עם חוף נהדר. אפשר ללון כאן ואפשר להמשיך מיד צפונה לכפרים של באישו אלנטז'ו.

זמבוז'יירה דו מאר (Zambujeira do Mar) שמצפון לאודסיישה הוא כפר של רחוב ראשי אחד עם כמה סמטאות שיורדות ממנו דרומה, ויש בהן בתי הארחה וכמה חנויות. הרחוב נגמר במצוק מפואר מעל מפרץ חולי שמדרגות וכביש יורדים אליו. הנוף דרמטי, וזה כנראה אחד המקומות המוצלחים בעולם לראות שקיעה אגב לגימת בירה ואכילת החטיף הפורטוגלי הלאומי – שבלולים שנשלים מקונכיותיהם בקיסמי עץ. בקיץ יש כאן שוק אפריקאי של רוכלים מהמושבות הפורטוגליות.

עוד צפונה מזמבוז'יירה שוכנת העיירה וילה נובה דה מילפונטש (Vila Nova de Milfontes). החלק הכפרי שלה ישן, ויש בו סמטאות נחמדות עם שוק, מסעדות וכמה בתי מלון. בשכונות הסמוכות יש המון בתי נופש שאפשר לשכור לתקופות, ולכולם חצר קטנה וחניה. מילפונטש היא אחד המקומות החביבים על הפורטוגלים (בצדק), ובקיץ החוף הצפוני שליד שפך הנהר מלא. אפשר לחצות את הגשר ולרבוץ על החוף שמדרום לנהר, ואפשר גם לצאת דרומה לכיוון אלמוגראבה (Almograve) למסלול רגלי יפה על מצוקי החוף ועל מפרציו. אם בחרתם בהליכה בקיץ, יש לזכור להצטייד במים ולהתכונן להליכה לא קלה.

מצפון למילפונטש נמצאת סינש (Sines), עיר הולדתו של וסקו דה גמה. בסינש אין עניין למי שאינו מאוהב בבתי זיקוק, אבל צפונה ממנה יש, באופן מפתיע, אזור של כפרים שתיירות לא נגעה בהם. זהכפרים שבו שומרים על נחמדותם, עם השווקים ובתי הקפה הקטנטנים שלהם, ונראה שזה המקום לשכור בית ולהפוך אותו לבסיס לסיורים בסביבה: צפונה לכיוון הלגונות החוליות, דרומה לכיוון אלגרבה או פנימה לכיוון אלנטז'ו. יתרונה של רצועה זו הוא גם קרבתה לליסבון – פחות משעה נסיעה על הכביש המהיר.

להשכרת רכב בחו"ל בארבעה צעדים פשוטים – לחצו כאן>>