תפריט עמוד
בפרפרזה על משפטו המפורסם של לב טולסטוי אפשר להגיד שכל משפחה נופשת נופשת על פי דרכה. יש האוהבים מלונות מפוארים עם כמה שיותר כוכבים, ויש המעדיפים מלון דירות עם מטבחון זעיר שדורש לערוך קניות ולשטוף כלים אבל פוֹטר מהתלבטות בין 17 סוגי גבינה לבנה בארוחת הבוקר. יש משפחות שבלי צוות בידור שמתזז את הילדים הנה והנה בבריכה חופשתן אינה חופשה, ואילו אחרות סובלות נואשות מכל ה"כולם ביחד! יותר חזק! לא שומעים!!!". באילת כל משפחה תמצא את שחשקה נפשה, בתנאי כמובן שהיא מוכנה לשלם את המחיר. והמחיר לא קטן, בעיקר בחגים ובחופשות מבתי ספר.

יש הקוראים לאילת "סיני לעניים", אבל זה פשוט לא נכון. קודם כל, המחירים פה לגמרי לא לעניים. המסעדות, הארטיקים בטיילת, הפעילויות – כמעט הכל מאוד מאוד יקר. אבל יותר מזה, אילת לא מתיימרת להחליף את סיני, למרות הקִרבה הגיאוגרפית. כאן לא תוכלו להיזרק על חוף נידח ולהעביר את הימים בבהייה עצלה בנצנוצי השמש על המים, בעוד הזאטוטים מתרוצצים להם עירומים. מוטב להשוות חופשה באילת לחופשה באתרי נופש מהסוג שמוצאים בתורכיה, בקפריסין ובאיי יוון כדי לגלות שאנחנו נמצאים במקום לגמרי לא רע. כדאי לדלג על האזורים הפחות מרנינים בעיר, ויש כאלה, אבל לא לוותר על הדברים הייחודיים שהיא מציעה.

לינה: חמישה כוכבים וחצי או דירונת

באילת אפשר למצוא את כל סוגי המלונות, בכל הרמות ובכל המחירים. בין המלונות באילת אפשר למצוא מלונות פאר שמתהדרים בחמישה כוכבים וחצי אינם זקוקים להמלצה מיוחדת. מי שלא יכול בלי לובי מהודר, שלוש מסעדות, מספרה, חדר כושר, ספא והמון שמפואים וסבונים זעירים בחדר אמבטיה – המלונות באילת עונים על כל הציפיות, ואף יותר מזה. לפעמים אפשר למצוא דיל מצוין למלון כזה, וזאת הזדמנות לבדוק מה נותן חצי הכוכב הנוסף. במו אוזני שמעתי ילדון בן תשע מסביר בכובד ראש לבן גילו: "במלכת שבא היה קצת פחות כיף מבהרודס, והכי כיף היה בדן בגלל ארוחת הבוקר". דור שני לחובבי הגבינות הלבנות נולד.

סוג אחר של מלונות, שקורץ בעיקר למשפחות, הוא מלונות "הכל כלול", שבהם המחיר (הגבוה למדי בדרך כלל) כולל שלוש ארוחות ביום וכל מיני הטבות לילדים כמו פעילות ספורטיבית וקרטיבים חינם. הפרסומים מבטיחים שאפשר להשאיר את הארנק בבית, אבל קשה להאמין שיש משפחה שתוכל לעמוד בהמלצה הזאת. מלונות מסוג זה הם למשל לגונה, ספורט וגולדן טוליפ בחוף הצפוני וקורל ביץ' בחוף הדרומי.

המשפחה שלנו מעדיפה מלונות שמציעים דירות זעירות (דירוניות בעגה המלונאית) שבהן הארוחות אמנם אינן כלולות במחיר, אבל על כך מפצים הנוחות של חדרים נפרדים להורים ולילדים והמטבחון הקטן שמאפשר לקרר משקאות ולהכין חביתה לארוחת בוקר וטוסט גבינה בצהריים – בדיוק כמו שהילדים אוהבים. ניסינו שלושה מלונות כאלה ונהנינו בשלושתם: מרינה קלאב וריביירה קלאב פשוטים למדי; רויאל גארדן מפואר יותר (ולכן גם היקר ביותר), ויש לו בריכות שחייה מענגות במיוחד. שלושתם נמצאים בחוף הצפוני, לא על קו המים אבל במרחק הליכה ממנו. אל תצפו לנוף קדומים פראי מהחלון, וגם לא לים כחול מלוא העין מהמרפסת, ואם לא תשלמו תוספת לדירונית שמשקיפה על הבריכה אתם עלולים למצוא את עצמכם צופים אל מגרש החניה או אל קיר המלון השכן (מה שנכון בכל המלונות המרוחקים מחוף הים). כך שכדאי מאוד לבדוק במפה היכן המלון ממוקם.

עם כל הכבוד לתיאורים המקסימים באתרי האינטרנט ("מלון משפחתי בחוף הצפוני, קרוב לאטרקציות ימיות"), אם שילמתם חצי מהמחיר המקובל למלון באילת, בדרך כלל יש לכך סיבה טובה, למשל שהמלון שלכם נמצא מעבר לשדה התעופה וכל גיחה לים תצריך צעדה ארוכה ארוכה לאורך מסלולי הנחיתה, ועוד לא הזכרנו את רעש המטוסים שמחממים מנוע מול החדר.

כדאי לבחור במפעיל אחד לכל האטרקציות הימיות. כך הילד יזכה לקריאות "מה נשמע, גבר" והאמא תזכה בהנחה ובכינוי הלא לגמרי מחמיא "אמא'לה" | צילום: רותם בר כהן

ספורט ימי: מהר יותר, רטוב יותר

ראשית, וידוי קטן: יש לי פחד גבהים איום ונורא שעבר בתורשה לבני הבכור (ותודה מראש לגנטיקאים שיתנדבו להסביר שפחדים לא עוברים בתורשה). אולי כדי לפצות על הצד הפחדני במשפחה, לפני עשר שנים נולד לנו בן שזקוק לכמות מטורפת של אדרנלין כדי לעבור את היום. כל דבר פחות מרכבת הרים שצונחת במהירות של 150 קילומטר בשעה בעודה מתפתלת בשמונה לופים גורם לו לפהק בשעמום. בשביל ילדים מסוגו, ובשביל המבוגרים שהם גדלים להיות, המציאו את מצנחי הים באילת.

הרעיון פשוט להפליא: נקשרים ברתמה שמתחברת בשני קליפסים למצנח. המצנח קשור בחבל דק לסירת מרוץ, וכשהסירה מתחילה לצבור מהירות, הנהג משחרר את החבל, והמצנח מטפס מעלה־מעלה עד לגובה של מאה מטר, כשהצנחן האמיץ תלוי בין שמים למים. במשך שלושה ימים רצופים התחנן בני הצעיר שארשה לו "לעשות מצנח". כשנשברתי והסכמתי, התברר שהוא רזה מדי ולא יוכל לעלות השמימה בגפו. אבל לא פרט שולי כמו ארבעים קילוגרם ירתיע את חובב האקסטרים הזעיר שגדל לי בבית. בלי היסוס הוא שכנע נער מתבגר שפגש באקראי על החוף להצטרף אליו לצניחה, ולפני שהספקתי למצמץ בבהלה, נקשרו השניים למצנח והסירה זינקה קדימה. עשר דקות של שיכרון חושים ו־140 שקל מאוחר יותר הוא סיכם את החוויה במילה אחת, "כיף".

החוף הצפוני של אילת הוא לא מקום מומלץ במיוחד לשחייה, ודאי שלא לצלילה, אבל אפשר למצוא בו שפע של אטרקציות ימיות בכל רמות האתגר: סירות פדלים, קיאקים וסירות מנוע, בננות (מעין צינור גומי מתנפח שרוכבים עליו בישיבה בעודו נגרר על ידי סירה), אבובים (מזרני ים מעוגלים שקשורים לסירה מהירה, והמשתתפים השוכבים על בטנם מנסים כמיטב יכולתם שלא לעוף למים), אופנועי ים, ופסגת הפחד – מצנחי ים.

אם תגיעו לחוף נביעות, ליד מלון רויאל ביץ', תגלו כמה מזחים שמהם יוצאות הפעילויות הימיות של הסוכנויות פלמינגו, רויאל ספורט ימי, מצנחי הים האדום ואקסטרים ספורט ימי. בחוף, ליד כל מזח כזה, נמצא ביתן קטן שבו מסכמים את פרטי העסקה ומשלמים עבור התענוג. מניסיון אישי עשיר אני יכולה להעיד שהמחירים בכל המקומות דומים למדי, אפילו זהים. אחרי ניסיון דמוקרטי לחלק את כספנו בין המפעילים השונים גיליתי שמוטב לבחור מפעיל אחד ולדבוק בו. אחרי שנפרדתם מכמה מאות שקלים סביר להניח שבקנייה הבאה תקבלו יחס מועדף: טפיחות על השכם וקריאות "מה נשמע, גבר" לילדים, הנחות של כמה שקלים לאמא שלהם (שגם זכתה לכינוי הלא לגמרי מחמיא "אמא'לה").

ואם אתם עומדים בתחנוני הילדים אחרי שסיימו את כל האטרקציות שהקצתם להם, לא נותר לי אלא להרכין ראש בהערצה.


שוטי שוטי יאכטתי

סוג אחר של פעילות ימית מומלצת הוא שַיט במפרץ אילת. הסירות שונות בגודלן ובצורתן, אבל המסלול דומה: לגבול ירדן, משם לכיוון המצפה התת ימי וגבול מצרים, עם עצירה ליד ריף הדולפינים. יש ספינות עם רצפת זכוכית ויאכטות שיוצאות לשיט לעת שקיעה, סירות מפרש בעלות מראה עתיק, וכאלה שמציעות כריות ומזרנים להשתרע על הסיפון. הבעיה היא שרוב הספינות איטיות למדי, וילדים נוטים להשתעמם במהרה. אני ממליצה לחכות עם הרומנטיקה ואווירת השאנטי לזמן שבו הילדים יתבגרו ויעדיפו לצאת לחופשות עם בני גילם. עד אז כדאי לבחור בשיט מאתגר מעט יותר.

בשלוש הספינות הבאות ההנאה לילדים צעירים כמעט תמיד מובטחת: "קורל 2000" יוצאת מהמרינה הדרומית לסיור של חצי שעה בסביבות הגנים היפניים והמצפה התת ימי. האטרקציה כאן היא הסיפון התחתון, שנמצא כמטר וחצי מתחת לפני הים ומאפשר לצפות מקרוב מאוד באלמוגים ובדגים. "טייפון" יוצאת מהמרינה הצפונית ודוהרת במשך כשעה במהירות מסחררת ברחבי המפרץ, לצהלות הילדים ובני הנוער, ויש גם עצירה קצרה לצלילה מול חוף אלמוג. "גלאקסי" יוצאת אף היא מהמרינה הצפונית לשיט של שעתיים. יש לה שלושה סיפונים, התחתון נמצא כמטר מתחת לפני המים ומאפשר הצצה מקרוב אל היצורים הימיים. גם כאן יש עצירה, מעט ארוכה יותר, לשחייה ולצלילה, ואחריה מקבלים כולם, קטנים וגדולים, קרטיבים.


רחצה, שנירקול וצלילה

אם החלטתם לוותר על פעילות מיוחדת ולהתמקד ברחצה בים, כדאי לכם לנטוש את החוף הצפוני לטובת החופים שלאורך הכביש המוביל לטאבה. בחוף הדקל (כניסה חופשית) יש סככות ומיטות שיזוף, מקלחות חוף, פאב ומתקנים מתנפחים לילדים. בחוף וילג' (כניסה חופשית) יש סככות וכיסאות נוח, שירותים, מקלחות ומסעדה, ובימי שישי אחר הצהריים מנגנים מוזיקה משנות השישים. חוף אלמוג (כניסה בתשלום) הוא חלק משמורת האלמוגים, וכדאי מאוד להגיע לכאן כדי לצלול ולשנרקל (אפשר לשכור ציוד במקום). מי שהתרגש מהשנירקול בחוף אלמוג יכול להתקדם צעד נוסף לעבר העולם התת ימי המופלא: יש שתי אפשרויות צלילה שמתאימות לילדים מגיל שמונה ומעלה – צלילת היכרות וצלילת סנובה (בראשונה המדריך נושא על גבו את המכל, בשנייה המכלים נשארים על הסירה). בשני סוגי הצלילות האלה מקבלים הדרכה של חצי שעה שבסיומה צוללים חצי שעה, וגם המחיר זהה.

בריף הדולפינים תוכלו לשוטט על מזח העץ או להצטרף לצלילה עם הדולפינים שהובאו לאילת מהים השחור | צילום: גלית עמיאל

ללטף דולפין, לרכוב על גמל

ריף הדולפינים והמצפה התת ימי הם שתי האטרקציות המרכזיות באילת, ופשוט אסור להחמיץ אותן. בריף הדולפינים אפשר לשוטט לאורך מזחי עץ ולהתפעל מהדולפינים המקסימים שהובאו הנה לפני שנים רבות מהים השחור, ואולי תצליחו לראות את הגור החדש שנולד לא מזמן. יש פה גם חוף קטן ונחמד עם צל וכיסאות, וכדאי לנצל את הביקור לטבילה מרעננת בים. המשקיענים יכולים להצטרף לצלילה עם דולפינים (מתאים לילדים מעל גיל שמונה בלי בעיות בריאות): חצי שעה של הדרכה וחצי שעה של צלילה בלוויית מדריך מיומן.

המצפה התת ימי מציע כמה אזורי פעילות: אפשר להתבונן מבעד לחלונות זכוכית בדגים ששוחים בים, לבקר באקווריומים, כולל כאלה עם דגים מאזור האמזונס (אל תחמיצו את האכלת דגי הפירניה!), להציץ על הכרישים, להתפעל מצבי הים ולהתנסות בצלילה בזעיר אנפין בבריכת שנירקול, התוספת החדשה באתר. לילדים שפשוט חייבים להיחבט מעט מצד לצד יש מופע מטלטל ומהנה באושנריום. באתר האינטרנט של המצפה אפשר ללמוד על הפרויקטים החינוכיים והסביבתיים שנערכים במקום ועל המאמצים להציל אלמוגים, צבֵי ים וסוסוני ים, ובאותה הזדמנות להתעדכן במבצעים ובהנחות.

אם שבעתם מהים וחשקתם בחוויה מדברית, כדאי לבקר בחוות הגמלים בנחל שלמה. החווה בנויה מחומרים טבעיים וממוחזרים ושומרת על מראה מדברי. יש טיולי רכיבה על גמלים, מסיבוב של עשר דקות ועד טיול מודרך של ארבע שעות בנחל שלמה, נחל צפחות וטיפוס על הרכסים. המלצה אישית: לפני שאתם מתחייבים לטיול של שעות, בִּדקו את העמידות שלכם לטלטולי הדרך מעל לגבו של גמל ברכיבה קצרה. למי שלא התיידד דיו עם הגמלים מוצעים טיולים בכרכרות רתומות לחמורים, פינת חי, אוהל אירוח ומחלבה שמציעה גבינות עזים ויוגורטים מתוצרת עצמית לאכילה במקום או לקחת הביתה.

ואפשר גם לברוח אל המזגן

כשבחוץ חם כל כך שכמעט אי אפשר לנשום, והרוחות השרביות מנענעות את הדקלים ומעיפות ענני אבק, אין כמו לבלות במקום ממוזג ואפלולי. שני מקומות מתאימים לכך במיוחד: עיר המלכים ואיימקס.

עיר המלכים היא פרויקט שאפתני וראוי להערכה שמשלב הנאה בסגנון פארק שעשועים עם ניסיון לקרב את המבקרים למקורות התנ"כיים. במבנה המרשים יש ארבעה אזורי פעילות: מסע אל העבר (סרט בארבעה ממדים), מערת התנ"ך (סצנות מקראיות בתוך מערה עמוקה ומתפתלת), מערת האשליות (ניסויים מדעיים מפתיעים) ומפלי המלך שלמה (שיט שמסתיים בנפילה מרגשת לתוך בריכת מים). למרות השמות המעט יומרניים, התורים הארוכים ומחיר הכניסה הגבוה, הביקור כאן מהנה מאוד. בסיום הפעילות אפשר לגשת למתחם המזון ולהתלבט בין פיצה, המבורגרים ושאר מעדנים אהובים על ילדים. אחרי שדאגתם לבטנו של הדור הצעיר, תוכלו לשבת על קפה וכריך בארקפה הצמוד.

את איימקס תזהו מיד לפי צורת הפירמידה הייחודית שלו. זהו בית קולנוע מהודר ומרווח שמציג אך ורק סרטים בתלת ממד. בהתאם לגיל הצופים ולהעדפות המשפחתיות תוכלו לבחור בחוויה רגועה ("מסתרי האוקיינוס"), מצחיקה ("מקסימום אנימציה") או מבהילה ועצבנית ("החייזרים באים"). הסרט החדש ביותר נקרא "ספארי פראי", וסביר להניח שלא תעברו חוויות דומות בנסיעת בר מצווה לקניה. הכיסאות נוחים, המסך ענקי (הרבה יותר מזה שבבתי קולנוע רגילים), וצופים בסרט שנמשך כארבעים דקות דרך משקפיים מיוחדים.

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: