פגשתי את האוטקו (Otaku) שלי סמוך לתחנת הרכבת של אקיהברה. הוא עמד ברחבת היציאה בג'ינס וטי-שירט, רזה, מעט מחוטט, עטור משקפיים קטנים, ושוחח בנחת עם נערה בתלבושת של משרתת. קוראים לו קאזו, הוא בן 26, עדין וביישן, ידידותי להפליא. הוא מכיר, כך הבנתי כשפתחנו בשיחה מקרית, כל בניין, ספריית וידאו, חנות מנגה או בית קפה ב"עיר האלקטרונית" והוביל אותי בזריזות לקפה הנזירות (Sisters Café, בתמונה הראשית). המלצריות, לבושות כולן כנזירות במיני, קיבלו את פנינו בחיוך מנומס. הזמנו קפוצ'ינו. קאזו לא הישיר מבט אפילו שנייה אחת במהלך אחר הצהריים שבילינו ביחד.
הביטוי הקרוב ביותר באנגלית הוא "גיק", אבל זה רק מגביר את חוסר ההבנה והבלבול. לכינוי "אוטקו" אין תרגום מדויק באנגלית, מפני שהוא מייצג תת-תרבות ייחודית ליפן. זהו גבר-ילד, בשנות העשרים או השלושים לחייו, שהמיר את חיי העולם הזה בעולם הפנטזיה של המנגה (הקומיקס היפני), האנימה (הסרטים המצוירים) ומשחקי המחשב, או בהערצה אובססיבית ללהקות של בנות. הוא אינו מצטיין בכישורים חברתיים, והנשים היחידות בחייו הן אלו המופיעות בחוברות שהוא קורא בלהט. לא פלא, לפיכך, שנדמה לו שכולן מופיעות בלבוש של משרתות או חתולות. לנוריקו השכנה היו עוד דברים להוסיף על זה: האוטקו הוא מוזנח, לא יודע להתלבש, לא מתרחץ מספיק, ובקיצור, לא נהנה ממעמד יוקרתי במיוחד בעיני בנות טובים כמותה.
שירותים מיוחדים
קאזו והאשימוטו כמעט לא החליפו מילה זה עם זה כל אחר הצהריים שבילינו ביחד, אבל דילגו אתי בעליצות מאתר לאתר – חנויות מנגה, ספריות DVD, חנויות תחפושות, חללים ענקיים של משחקי מחשב – עד שנחתנו במה שנראה כליבה הנסתרת של תרבות האוטקו – בניין חנות הענק "דון קיחוטה".
סניפים של הרשת מפוזרים בעיר, אך השלוחה הזאת מציעה שירותים מיוחדים. מי שישוטט בקומות הראשונות לא יבחין במשהו יוצא דופן- המקום מציע דברי אלקטרוניקה, ספורט ומשחקי מחשב, אבל בקומה השביעית שלו מסתתר ה-Maid café הכי מפורסם באזור ולידו יושבות במעין אקווריום שקוף נערות בבגדי משרתות, רוכנות מעל מכונות תפירה, תחת תאורה אדומה (הצילום, כרגיל, אסור בהחלט). הן תופרות תחפושות בהזמנה, אבל למעשה הן שם בשביל הפנטזיה, כפי שהסבירה בחיוך נבוך אחת הממונות עליהן. הנייד של קאזו מצלצל פתאום ושניה אחר כך הוא מופיע ומסביר בבהלה "My time is out! Time out!" ונעלם באחת, ללא דברי פרידה מיותרים. האשימוטו נפנה אף הוא לדרכו, ממהר להשיג כרטיסים להופעה של היום, שאותה ראה כבר 50 פעמים בחצי השנה האחרונה. אני ממשיכה לשוטט לבדי ב"דון קיחוטה" ונעצרת לנוח ליד נערה-משרתת שעובדת בקומת משחקי המחשב. לפתע רועדת האדמה מתחתינו, רעד שנמשך שניות ארוכות. אני מסתכלת עליה, בניסיון למצוא סימני בהלה בפניה. היא מסתכלת עליי, מחייכת בנחת. כשהרעד חולף היא שולפת סמרטוט מהסינר הלבן שלמותניה ושבה לנקות את מכונות המשחק.
|
האוטקו מייצג תת-תרבות ייחודית ליפן. זהו גבר-ילד שהמיר את חיי העולם הזה בעולם הפנטזיה של המנגה ומשחקי המחשב, או בהערצה אובססיבית ללהקות של בנות. קיטי יצאה לשוטט בלוויית אוטקו בשכונת אקיהברה, וגילתה מלצריות-נזירות בחצאיות מיני וחזון עתידני על גורלם של ילדי המחשבים פורסם 10.1.07 |
יום בבית ספר ביפן
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3475
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 398
[name] => טוקיו
[slug] => %d7%98%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%95
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 398
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 397
[count] => 30
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 397
[name] => יפן
[slug] => japan
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 397
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 119
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )