יפן – קופים בשלג

קופי המקוק היפני עדינים, עוסקים שעות רבות בטיפוח חברתי, הכולל ניקוי הדדי של הפרווה, ומסייעים זה לזה בגידול הצאצאים, שבו שותפים הזכר והנקבה

ודרום סין עד אינדונזיה והפיליפינים. מין אחד, הגיברלטרי (Macaca sylvana),
הגיע לאפריקה הצפונית ולגיברלטר. כל מיני המקוק הם יצורים חברתיים מאוד, החיים בקבוצות גדולות. הם נבונים, סתגלנים, ובכל מקום שבו הם חיים הם מגלים תושייה בהשגת מזון ובשיפור תנאי החיים שלהם.
קופי המקוק נראים במקדשים בהודו, נפאל ואינדונזיה, קופים המשוטטים חופשי וזוכים ליחס של כבוד וסובלנות כנציגיו של הקוף־האל האגדי האנומן, שעמד בראש צבא של אלפי קופים, לחם לצידו של ראמה נגד הרשע באפוס ההינדי הגדול "ראמהיאנה", והפך סמל של כוח, חוכמה, נאמנות והקרבה.
המקוק היפני (Macaca fuscata) הוא הקוף הגדול ביותר במשפחה: גובהו של הזכר שישים־שבעים סנטימטר, ומשקלו מגיע ל־18 קילוגרם. כל מיני המקוק ידועים כקופים קשוחים, המסוגלים לעמוד בתנאי אקלים קשים, אבל המקוק היפני שובר שיאים בתחום זה: תחום תפוצתו הגיאוגרפית הוא הצפוני ביותר מכל בני המשפחה – גבולו הצפוני בחצי האי שימוקיטה
(Shimokita) שבצפון האי הונשו (Honshu), מעבר לקו הרוחב 42 צ', וגבולו הדרומי באי יקושימה (Yakushima), בקו הרוחב 30 צ'.

קופים שולים צדפות
המקוק הוא קוף מרשים בהופעתו: הוא מכוסה בשיער צפוף, ארוך ומדובלל, שמטרתו לספק לבעליו בידוד והגנה מפני הקור המקפיא של החורף. צבעו אפרפר־חום, פניו אדומות. זנבו קצר (אבל יש מיני מקוק שזנבם ארוך כאורך גופם, ואחרים שהם נטולי זנב לחלוטין). הקופים פעילים ביום, ואת מרבית זמנם הם מבלים על הקרקע. בלילה הם ישנים על עצים.
כמו רוב קרוביהם, הם אוכלי כל, אבל עיקר תזונתם באה מעולם הצומח – עלים, פרחים, ניצנים, פירות וזרעים. את התפריט הזה הם מעשירים במזון מן החי – חרקים, ביצי ציפורים וחולייתנים קטנים. בחורף מצבם התזונתי קשה למדי, כי הם אינם נכנסים לשנת חורף ולכן זקוקים למזון בכל יום. הם נוברים בשלג בחיפוש אחריו ונאלצים להסתפק בקליפות עצים, בענפים דקים, בעלים של העצים ירוקי העד ובשורשים. לפי מחקרים אקולוגיים, הם מנצלים בתבונה את מגוון המזון הזמין במהלך השנה ויודעים לנצל את המזון העשיר יותר באנרגיה (כמו חרקים, אגוזים, פירות וזרעים), גם אם נדרשים זמן ומאמץ רבים יותר להשיגו. רק כאשר אין מזון כזה בסביבה, יאכלו קופי המקוק עלים, עשבים ומזון אחר הנופל בערכו התזונתי. לעתים הם נודדים בחיפושיהם אחר מזון.
ביקושימה שבדרום יפן, היכן שגם בחורף מזג האויר עדיין נוח, נהנים הקופים ממזון מגוון יותר: 84 מיני צמחים, 58 מיני אגוזים, ניצנים מ־45 מינים, פרחים, שרכים, פטריות ומזון מן החי. הקופים החיים בקרבת החוף נהנים מתותים וגם נכנסים לים ושולים צדפות.

קוף המקוק מכוסה בשיעור צפוף, ארוך ומדובלל, שמטרתו לספק לבעליו בידוד והגנה מפני הקור המקפיא של החורף. צבעו אפרפר-חום, פניו אדומות וזנבו קצר

בנים ובנות של
קופי המקוק היפני חיים בחבורות. בראש כל חבורה עומד מנהיג – זכר חזק השולט בה (המכונה בעגה המקצועית "זכר אלפא"), לפעמים בעזרת שניים־שלושה סגנים, המסייעים לו בשמירת הסדר בחבורה. מתחתיהם בסולם החברתי נמצאות כמה נקבות שליטות, ואחריהן צאצאיהם, המקבלים מעמד בכיר בחבורה לא בזכות עצמם אלא בזכות היותם "בנים ובנות של":  מעמדה של הנקבה בסולם החברתי הוא הקובע את מעמדה של הבת – ככל שמעמד האם גבוה יותר כך גם מעמדה של הבת. אבל מעמד הבת יהיה תמיד נמוך ממעמד האם, ומעמד הבת הצעירה גבוה מזה של אחיותיה הבוגרות. הדירוג החברתי בין הנקבות נשאר לאורך שנים.
בתחתית הסולם החברתי נמצאים זכרים חסרי מעמד, ולעתים הם חיים בשולי החבורה. כל עוד הם צעירים נהנים הזכרים מחסות האם ומהמעמד החברתי שלה. כאשר הם מתבגרים נקבע מעמדם במאבקי כוח, ולעתים קל להם יותר להתמודד בתוך קבוצה אחרת. מסיבות אלו (ואחרות) נוטים הזכרים לעזוב את החבורה ולחפש את מזלם במקומות אחרים.
יש לקופי המקוק שרירי פנים מפותחים ביותר, וחלק גדול מהתקשורת ביניהם נעשה

בהבעות פנים. מחקרים הראו שהנקבות הן שבוחרות את בן הזוג, כלומר הבחירה החשובה מי יהיה אבי ילדיהן היא שלהן. בחירה זו אינה מבוססת דווקא על מעמדו החברתי של הזכר.
בהתנהגותה יודעת הנקבה כיצד לעורר התעניינות בזכר מסוים ולדחות את חיזוריו של זולתו. תגלית נוספת הראתה שהנקבות נוטות לבחור בכל שנה בזכר חדש, רצוי זכר שעימו לא היה להן קשרים רומנטיים בעבר. זוהי סיבה נוספת לכך שזכרים, גם זכרים דומיננטיים שכבר "מיצו את עצמם", עוברים מדי פעם לחבורות אחרות.
הנקבות שומרות על קשר חזק יותר לחבורה, ומתגבשות קבוצות של נקבות ובנותיהן. היתרון של התנהגות זו ברור: היא מעשירה את המטען הגנטי של החבורה, ונמנעים נישואי קרובים, על השלכותיהם השליליות. כך גם נשארות הבנות עם אמותיהן ולומדות מהן את הדרוש להן בהמשך חייהן. למשל, התגלה שבת שהתייתמה מאמה בגיל צעיר לא ידעה כיצד לטפל בצאצא שלה כאשר הפכה לאם בעצמה.
לסידור המשפחתי הזה יש יתרון נוסף: מעגל ההיכרות של הנקבה עם הרבה זכרים מאפשר לה לקיים יחסי ידידות עם זכר שבו היא נותנת אמון, ללא כל התחייבויות מצידה! החוקרים שגילו זאת מדווחים שנקבה מקיימת לעתים מערכת יחסים אפלטונית עם זכר בוגר בעל מעמד ומפגינה את ידידותם לעין כל, כדי שזכרים אחרים לא יטרידו אותה. הזכר הידיד מגונן עליה ומגרש מטרידים למיניהם.
עדיין לא ברור מה הוא מקבל במערכת יחסים זו. מניחים שבסתר לבו אולי מייחל הזכר לשדרוג באופי היחסים, וזו סיבה מספקת להתנהגותו האצילית. נקבה שאינה משכילה לארגן לעצמה שומר צמוד כזה חשופה להצקות מצד זכרים, ולעתים גם נופלת קורבן לאונס.

מרד הנעורים של המקוק
בכל זאת החבורה היא יחידה חברתית מגובשת עם חיי שיתוף. הדירוג החברתי מסייע

יש לקופי המקוק שרירי פנים מפותחים ביותר, וחלק גדול מהתקשורת ביניהם נעשה בהבעות פנים

לפרטים לחיות ביחד בשלווה יחסית ולא לעסוק כל הזמן במריבות. קופי המקוק היפני עדינים, עוסקים שעות רבות בטיפוח חברתי, הכולל ניקוי הדדי של הפרווה (עם הגמול התזונתי הכרוך בכך), ומסייעים זה לזה בגידול הצאצאים, שבו שותפים הזכר והנקבה.
במיוחד חזק הקשר בין האם לוולד, והוא מתחיל בליקוקו של הוולד על ידי אמו מיד לאחר הלידה. הוולד נאחז בבטן אמו ולאחר כחודש מטפס על גבה ומלווה אותו כך לכל מקום שאליו היא הולכת. בגיל עשרים יום עושה המקוק הצעיר את נסיונותיו הראשונים בהליכה. רוב קופי המקוק אינם שוכחים את אמם לעולם.
חבורה מונה מעשרים ועד שבעים פרטים ולפעמים אפילו מאה. לעתים מצטרפות כמה חבורות יחד לקבוצה המונה כמה מאות. הדבר קשור כנראה לגודל השטח העומד לרשות הקופים ולכמות המזון הנמצאת בו. אלה החיים בחבורות גדולות מיטיבים לפתח מיומנויות חברתיות מאלה החיים בקבוצות קטנות.
הפרטים בחבורה מרבים לשחק: הצעירים משחקים בינם לבין עצמם, מתבגרים משחקים עם בוגרים צעירים ואמהות משחקות עם צאצאיהן. רק הבוגרים אינם שותפים למשחקים. יש צעירים המעדיפים לשחק עם צעירים מסוימים ולא עם אחרים, וכך נוצרות חברויות בתוך הקבוצה.
משחק שאהוב עליהם במיוחד הוא יצירת כדורי שלג וגלגולם על הקרקע, ממש כמו שעושים ילדי ההולכים על שתיים. בדומה לילדים, מדווחים החוקרים, עוברת על המקוק תקופה של "מרד נעורים" בערך בגיל שלושה־ארבעה חדשים. כך לא אחת רואים אמהות המטילות את מרותן ומחנכות למשמעת בעזרת נשיכה קטנטנה. אבל כמו תמיד מגיע הצעיר בסופו של דבר לפרקו, ובגיל שלוש־ארבע הוא בוגר. ההריון נמשך חמישה שבועות וחצי עד שישה שבועות (לעתים יותר), ואורך החיים הממוצע הוא 25 שנה. ידוע על קופי מקוק שחיו יותר משלושים שנה.

לטבול בטטות במי הים
קופי המקוק מצטיינים בכושר למידה, אלתור וניצול הזדמנויות. קופי המקוק במקדש אולו וואטו (Ulu Watu) שבאינדונזיה, לדוגמה, למדו לחטוף חפצים מתיירים ולטפס עימם לצמרות עצים. הם היו מוכנים לרדת רק לאחר שהראו להם בננה, וכשירדו התבצעו החליפין – החזרת החפץ תמורת הפרי.
קופי המקוק היפני אינם נופלים בכישוריהם. אחד הסיפורים הידועים הוא על חוקרים שהחלו לפזר בטטות כדי למשוך את הקופים ממחבואיהם וכך לצפות

בהתנהגותם ביתר קלות. מרבית הקופים נגסו בבטטות, אף שהיו מלוכלכות בעפר. נקבה צעירה בת שנה וחצי בשם "אימוֹ" טבלה בטטה בנחל, שטפה אותה ורק אז אכלה (ייתכן שהבטטה נפלה למים ורק לאחר שהוצאה מהם גילתה אימו שנעים יותר לאכול אותה שטופה).
ההתנהגות הזו עברה מאימו לחברותיה הקרובות, ואחר כך לאמה. כאשר היו אימו וחברותיה לאמהות, עברה ההתנהגות לדור הצעירים החדש, וכך, בהדרגה, למדו רוב חברי הקבוצה לשטוף בטטות לפני אכילתן. הנקבות הן שהנהיגו את הלמידה הקבוצתית, ואילו הזכרים סירבו ללמוד התנהגויות חדשות, בעיקר הבוגרים שעומדים בראש החבורה, אותם זכרים מזדקנים, שמרנים ונוקשים בהתנהגותם.
בשלב מתקדם יותר החלו הקופים לטבול בטטות במי הים וכך, סבורים החוקרים, תיבלו אותן במלח ושיפרו את טעמן. הדבר הלהיב את חוקרי ההתנהגות, שהסיקו כי למקוק היפני יש "תרבות" – כלומר היכולת להעביר מידע שהצטבר בדור אחד לדור הבא. אין כל ספק שיש להם כושר למידה, וכי צעירים, היושבים על גב אמם ורואים כיצד היא מתנהגת, מאמצים את אותה התנהגות. למשל, צעירים מלקטים פירורים מהצמחים שאמם אוכלת, וכך לומדים אילו צמחים מותרים למאכל ואילו אסורים. אבל לחלק ממסקנות החוקרים אין עדיין ראיות מוצקות.

חיה בסכנת הכחדה
אחת המחלוקות בין החוקרים היא אם קופים לומדים תוך כדי הסתכלות וחיקוי, ואז הלימוד הוא מהיר, או שהם לומדים תוך כדי ניסוי וטעייה, תהליך שהוא איטי בהרבה. ייתכן מאוד ששני התהליכים מתרחשים בחבורה – תמיד יש פרטים נועזים המנסים דברים חדשים, וכאשר מושגת פריצת דרך חשובה, לומדים אחרים לחקותה ומקצרים את הדרך (ובמלים אחרות: לא כל אחד צריך להמציא את הגלגל מחדש).
כמו רחיצת הבטטות, כך גם למדו הקופים לרחוץ גרגירי חיטה או אורז שמלוקטים על החוף, ושוב היתה זו אימו, בגיל ארבע, שעשתה את הצעד הראשון, וממנה למדו חברותיה. הקופים אימצו גם מנהגים כמו שחייה בים, אכילת צדפות, משחק באבנים

הצלם סטיב דרוגין בפארק הקופים. דרוגין: "מתי בטבע יוצא להתקרב כך לחיות בר?"

וקיבוץ נדבות מתיירים. גם הטבילה במעיינות החמים, שהחלה בשנות השישים, מיוחסת לקופה שטבלה רגלה במעיין חם וראתה כי טוב. ממנה למדו האחרים.
ניצול הזדמנויות ושינוי דפוסי התנהגות בהתאם לנסיבות הסביבתיות אינם דברים חדשים, אף כי הם שבים ומעוררים בנו התפעלות בכל פעם שאנו עדים להם. בשנות העשרים של המאה הקודמת החל הירגזי הכחול
(Parus caeruleus) באנגליה במנהג חדש: כאשר החלבנים החלו לחלק חלב בבקבוקים שפתחם מכוסה בנייר כסף, למדו הירגזים להמתין לחלוקה והיו פותחים במקוריהם את המכסה הדק ושותים חלב להנאתם. אין ספק שהיה איזשהו ירגזי שגילה את הפוטנציאל הטמון בעניין, וממנו למדו אחרים. הדבר חייב גם שינוי בדפוס ההתנהגות של תושבי אנגליה, שנאלצו להשכים קום כדי להכניס את החלב הביתה.
כמו בהרבה מקומות בעולם, עתידם של קופי המקוק ביפן תלוי בהישרדות בית הגידול הטבעי שלהם. הרס היערות ביפן מכריח את הקופים להתקרב לשולי הערים ולפגוע בגידולים חקלאיים, דבר שגורם לעימות גובר והולך עם בני האדם. במצבים כאלה ברור מי ידו על העליונה. לכן המקוק היפני מוגדר היום כחיה בסכנת הכחדה. משערים שבסך הכל נותרו ביפן בין שלושים אלף לחמישים אלף פרטים, ובקצב החיסול הנוכחי, כ־5,000 קופים בשנה, יש סכנה אמיתית להכחדתם בתוך עשור.