תפריט עמוד

קליפורניה: עמק האבנים המתגלגלות

כאשר שמעתי לראשונה על האבנים המוזרות במקום המכונה "הפְלָאיָה של מסלול המרוצים" (Racetrack Playa. "פְלָאיָה" פירושה חוף בספרדית) שבעמק המוות בקליפורניה, נזכרתי בסיפור זן בודהיסטי עתיק. שני נזירים עמדו ליד הכניסה למנזר והתווכחו בשאלה מה גורם לצמרות העצים לנוע ברוח. "הרוח היא זו המזיזה את ענפי העץ", אמר האחד. "לא ולא", קבע השני, "הענפים נעים מכוח עצמם". בשלב הזה הצטרף אל השיחה אב המנזר הזקן ואמר: "לא הענפים נעים וגם לא הרוח, כי אם נפשותיכם הן הנעות".

ה"תנועה" הזאת מחזירה אותי אל אותן האבנים הפזורות במסלול המרוצים, ימה שטוחה ויבשה בצורת אליפסה הנמצאת בפארק הלאומי עמק המוות, בין הרי קוטונווד (Cottonwood) במזרח לרכס המכונה "הסיכוי האחרון" 
(Last Chance Range) במערב. האבנים השונות בצורתן ובגודלן אמנם נראות דוממות במקומן, אבל מבט קרוב יותר מגלה כי כל אחת מהאבנים הללו משאירה עקבות בקרקע היבשה – מכל אבן נמתח שובל ארוך שמגיע לעתים לאורך של כמה מאות מטרים. כמו נתיב הריר של החילזון, כך גם שובל האבן מלמד על מסלולה.

איזה כוח מסתורי מניע את האבנים? התשובה לא ממש ברורה. תיאוריה אחת גורסת כי הרוחות העזות המנשבות במקום הן שמסיעות אותן על פני הקרקע. אבל אין די ברוח, גם אם היא עזה במיוחד, כדי להסיט אבנים שמשקל כמה מהן עולה על 300 קילוגרמים. מה שמגביר את התעלומה עוד יותר הוא העובדה שמסלולי האבנים אינם אחידים בצורתם ובכיוונם. כמה מהן נעות בקו ישר, ואחרות משרטטות בקרקע מסלולים מפותלים. עד היום, כמעט מאה שנים לאחר שהאבנים נתגלו לראשונה, טרם הצליח איש לצפות בתזוזתן בפועל, אף שמקצתן נעו במשך השנים הללו כמה וכמה פעמים. 
תחילתו של הסיפור בשנת 1915, כאשר מחפש זהב מנוודה בשם ג'וזף קרוק נקלע לאזור הפלאיה וגילה כמה מהאבנים. אשתו של קרוק אף טרחה לסמן אחת מהן באמצעות מוט מיוחד. אולם רק ב־1948 התפרסם תיאור קצר של האבנים במסגרת סקר גיאולוגי שנעשה באזור. מחברי הסקר, שלא ביצעו כל מדידות במקום, ציינו כי לדעתם שילוב של רוח ומי גשמים שיורדים לעתים בחורף הוא שאחראי לתנועת האבנים. מחקרים מאוחרים יותר שנעשו במקום חיזקו את ההשערה בדבר תפקידם המרכזי של הרוח והמים בתהליך. עמק המוות הוא אמנם אזור מדברי ויבש, אבל לעתים יורדות בו בחורף כמויות גדולות של גשם. כשזה קורה באזור הפלאיה הגשמים מתנקזים מן ההרים אל "מסלול המרוצים" ומציפים אותו, והמשטח היבש והמחורץ הופך למשך כמה שבועות אגם מים רדוד.

עם הימים החמים מתייבש האגם אט אט, ולמשך תקופה כלשהי, עד שהוא מתייבש לגמרי, נותרת על פניו שכבה של בוץ חלקלק. לדעת החוקרים זהו השלב שבו זזות האבנים, בסיוען הנדיב של הרוחות החזקות הפורצות מבעד למעברי ההרים שמסביב.

משנות החמישים של המאה הקודמת החלו להגיע למקום משלחות מחקר רבות. מקצתן העלו השערות נוספות לתזוזת האבנים: רעידות אדמה, זרמי מים פתאומיים, מגנטיזם ונטיית האדמה. עם הזמן נפסלו כל ההסברים הללו. מדידות הראו כי נטיית האדמה ותזוזת האבנים בכוח הכבידה אינן אפשריות, מכיוון שהקצה הצפוני של הפלאיה גבוה בכמה סנטימטרים מהקצה הדרומי. כלומר, יש סלעים רבים שנעים בכלל נגד כוח הכבידה.

בקרב החוקרים הרבים שהגיעו אז למקום היה גם הגיאולוג האמריקאי ג'ורג' סטנלי, שהכניס אלמנט חדש למשוואה: קרח. סטנלי הציע תסריט שלפיו לאחר שיורד באזור גשם והטמפרטורות צונחות, פני הימה מתכסים בשכבת קרח דקה הלוכדת את הסלעים. יכולת הציפה של הקרח, טען סטנלי, יכולה להקטין במידה ניכרת את הכוח הדרוש להניע את האבן, ורוח בהחלט יכולה אז להתחיל בתהליך. התיאוריה של סטנלי קנתה לה אחיזה בקרב כמה חוקרים, ובמשך השנים התגבשו שני מחנות עיקריים: האחד מחזיק בהשערת הקרח הצף, והאחר דוגל בתיאוריית "הרוח והמים בלבד".

בעשורים האחרונים ניסה כל מחנה להוכיח את התיאוריה שלו באמצעות ניסויים: אזורים במסלול המרוצים הוצפו במים בניסיון לשחזר את תנאי הטבע, ונעשה שימוש בפרופלור של מטוס כדי לייצר רוח שתוכיח כי מחנה "הרוח והמים בלבד" טועה.

לאחרונה החלו כמה חוקרים לבחון את התופעה גם באמצעות טכנולוגיות חדישות. אחת מהחוקרים היא פאולה מסינה, פרופסור לגיאולוגיה באוניברסיטת סן חוזה שבקליפורניה. מסינה ערכה כמה סקרים מקיפים במסלול המרוצים מאז שנת 1993, ובהם עשתה שימוש במכשירי ניווט לווייני גלובלי (GPS) כדי למפות במדויק את מיקומן של 162 אבנים ואת מסלולי תנועתן. גם מסינה הגיעה למסקנה כי הגורם העיקרי לתנועת האבנים הוא הרוחות החזקות.

כמה חוקרים הציעו להציב במקום מצלמות וידאו, בתקווה לתפוס את האבנים בפעולה. ואולם מסלול המרוצים הוא חלק משמורת טבע, והתערבות כזאת אסורה. מסינה אומרת כי היא אוהבת "את הרעיון שיש דברים שאינם ידועים, אפילו אם הם לא ידועים רק לזמן מה".

לאן נעלמו הכוכבים?

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מקליפורניה

המסע לאגם מונו – 'אגם האחות' של ים המלח
המסע לאגם מונו – 'אגם האחות' של ים המלח

אגם מונו שבקליפורניה סימן את המסע החמישי של נועם בדין לאגמי-מלח ברחבי העולם ב-17 שנים האחרונות. האגמים הללו, החבויים באגנים סגורים, הם סמלים לחוסן ושבריריות. הם מקבלים מים מתוקים ממקורות שונים אך אין להם מוצא לאוקיינוסים או נהרות. ...

קליפורניה הלא-קלאסית בקרוואן
קליפורניה הלא-קלאסית בקרוואן

עלילות רפי ואורית עם הקרוואן בקליפורניה: מסן פרנסיסקו צפונה ועם כיוון השעון, דרך אגם סונומה, פוינט רייס, אגם טאהו, פארק יוסמיטי, מפגשים בלתי מתוכננים והפתעות בדרך, ולבסוף חוזרים דרך מונטריי והחוף הפסיפי. על הדרך אנחנו לומדים על ההכנות ...

מסיאטל לסן פרנסיסקו: מסלול בחוף המערבי
מסיאטל לסן פרנסיסקו: מסלול בחוף המערבי

רבים מכירים את החוף המערבי של ארצות הברית בעיקר בחלק שבין לוס אנג'לס לסן פרנסיסקו. אבל חלקו הצפוני יותר של החוף המערבי יפה לא פחות ואולי אפילו יותר. הצעה למסלול טיול של שבוע בין סיאטל לסן פרנסיסקו, דרך ...