אל חבל שישואנגבנה (Xishangbanna) בדרום סין הגעתי במקרה. סקרנותי התעוררה בעקבות מאמר, שקראתי במקרה בעיתון שמצאתי בלובי של מלון בבנגקוק, שבוע לפני הביקור המיועד בסין. הצעד הראשון במסע הארוך אל שישואנגבנה, שנפתח למטיילים רק בשנת 1985, מתחיל בקונמינג (Kunming), בירת מחוז יונאן. אפשר לבחור בין טיסה לסימאו (Simao) לנסיעה איטית ומתמשכת באוטובוס מקומי.
אם בחרתם באופציה השנייה, התאזרו בסבלנות: הדרך הררית, מתפלת בין שדות אורז ומטעי תה ועוברת לצד כפרים קטנים, בנסיעה איטית וקופצנית. האוטובוס רועש: שיחות קולניות הנוסעים מתערבבות בדיסקו סיני הבוקע מהרמקולים, ובתדירות מתמיהה הנהג מפעיל את שני הצופרים גם יחד, כאילו ביקש להבריח את השלווה הירוקה והכפרית. ג'ינגהונג (Jinghong), בירת חבל שישואנגבנה, נמצאת על גדת נהר הלנקאנג, שבהמשך דרכו, בלאוס ובוייטנאם, הוא מוכר בשם נהר המקונג. נוח לצאת מהעיר הזאת לטיולים בחבל – ברגל, באופניים ובסירה, לאורך הנהר ובין הכפרים וימי השוק הצבעוניים.
חבל שישואנגבנה, 19,200 קילומטרים רבועים בדרום-מערב חבל יונאן (Yunnan) שבדרומה של סין, נמצא בגבהים שבין 500 מ' ל-2,300 מ' מעל פני הים. חם, גשום ולח כאן. רכס הרים מגן על החבל מפני הקור ממזרח, גשמי מונסון משפיעים עליו בקיץ, העונה הרטובה. חלוקת השנה לשתי עונות – יבשה ורטובה, מעשירה את מגוון החי והצומח. שישית מסוג הצמחים בסין צומחים בשישואנגבנה. כארבעים אחוזים משטחה מיוערים ביערות טבעיים, וביניהם נטועים מטעי תה, קפה, גומי, מנגו, ליצ'י, בננות, קוקוס, שדות אורז וקני סוכר, וההרים מצמיחים עשבי מרפא ותבלין. התנאים מצויינים לבעלי החיים: 500 מינים של בעלי חיים וציפרים, שהם רבע מכלל המינים שנספרו בסין. הנערץ מכל הוא הטווס, שהוכתר כסמל של שלום, אושר והצלחה, ודמותו מעטרת קירות, כלים וחפצים.
56 עמי מיעוטים חיים בסין (או כך לפחות על פי הממשלה המרכזית בבייג'ין), מתוכם לא פחות מ-11 עמים מרכיבים את אוכלוסייתה של שישואנגבנה: דאי, האני, בולאנג, לאהו, ווא, יאו, גי'נו, זואנג, יי, מיאו והוי. הם צובעים את החבל בצבעים וגוונים המזכירים את צבעי צפון-תאילנד, צפון בורמה ולאוס. הרוב בשישואנגבנה שייך ללאום הדאי, וב-1953 הוכרז החבל כאזור אוטונומי של הדאי. בכפריהם, המוקפים בשדות אורז וחיטה, עומדים בתי הכפר על עמודי עץ או במבוק ומרימים ערוגות של ירק או פרחים אל המרפסת למעלה. מעבר לגדר יש עצי פרי וערוגות פרחים, והגג המחודד אינו מחכה לשלג דווקא, אלא מכריז על סגנון בנייה. גוונים של חום וירוק צובעים את הכפר הדאי עם הבזקים של אדום וכחול עז. נשים מתהלכות בבבגדים בצבעים לוהטים, הליכתן זקופה וגמישה והן הולכות בחושניות אצילית. הגברים מתקשטים בכתובות קעקע.
בימי השוק הנערכים בכפרי הדאי נאספים בני שבטים ולאומים אחרים מן הסביבה. קונים ומוכרים (או ליתר דיוק, קונות ומוכרות) ירקות, פירות ובשר, אריגים ומלאכות יד וגם פריט זה או אחר מעודפי הציוד הצבאי הסיני. זוהי הזדמנות לפגוש את בני הלאומים האחרים. תספורתן של נשות הלאהו קצוצה, כמעט תגלחת מוסתרת בכובע. את ביישנותן אין הן יכולות להסתיר, והעיניים מסרבות להיישיר מבט למצלמה.
סקרנותם של התיירים המגיעים לשישואנגבנה הופכת עד מהרה לאהדה נלהבת ויחסי הגומלין מתרגמים ליוזמה חפשית ורווחה כלכלית. מאידך, כמו במקרים דומים, גם כאן קיים החשש מתוצאות המפגש בין אנשי שישואנגבנה לנציגי המערב ומהשפעותיו על אורחות חייהם המיוחדות. צילומים: Lon&Queta, flickr |
דרום סין: ביקור בחבל שישואנגבנה
בדרומה של סין, ליד מפגש הגבולות עם בורמה ולאוס, מקובצים בני מיעוטים רבים בחבל ארץ עשיר ומגוון - שישואנגבנה. טיול בין שדות אורז ומטעי תה, בכפרים של בני הדאי ובשווקים ססגוניים |
סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3454
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 432
[name] => סין
[slug] => china
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 432
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
))