"כשסיימנו את הטיפול במצלמה צעדתי בחברת שני גיאולוגים מן המצפה הוולקני לעבר אגם הלבה. כל השטח שעליו דרכנו היה עשוי קרום דק ופריך שנשבר מדי פעם תחת רגלינו. העדפתי לא לחשוב על התוצאות האפשריות או להתווכח והתרכזתי בהליכה. כשהגענו אל שפת האגם הרותח עמדתי שם פעור פה מול הנוזל האדום שבעבע לרגלינו בחום של כ-1,100 מעלות צלזיוס. אני זוכר שחלפה במוחי המחשבה: הנה כך התחילו להתהוות כל היבשות, בתהליך כזה נוצרה הקרקע שעליה אנחנו חיים". כך מתאר טומי עמית, חבר קיבוץ כפר הנשיא, את הגעתו לשפת אגם הלבה של הר הגעש קילאוואה בהוואי. עמית שהה במקום מספר חודשים כמתנדב במצפה הוולקני של הוואי, סייע לצוות המחקר במקום וניסה "לפגוש" את הקרקע הוולקנית כבר ברגעיה הראשונים. הגעתי להוואי כדי להעמיק את היכרותי עם הבזלת וכדי לראות את הר הגעש קילאוואה (KILAUEA), שהוא פעיל ושופע לבה, אך גם נוח לגישה ולתצפית. כשהגענו, חברי ואני, לפני כמה עשרות שנים לרמת כורזין, לא היתה בנו אהבה יתרה לאבני הבזלת. סיקלנו, הרמנו, זרקנו, העמסנו ופרקנו אותן. הבזלת היתה אז האויב, ומלבד הרחקתה לא מצאנו בה שום יופי או עניין. רק כשעבר זמן מה התחלתי להתעניין בגיאולוגיה ובייחוד בענף הוולקני שלה. במשך הזמן הסתבר לי שכדי להבין את האבנים האלה צריך לראות אותן בהתהוותן. שום סלע אחר אי-אפשר לראות בהתהוותו: גרניט מתקררת אט-אט בעומק רב מתחת לפני השטח, אבן גיר נוצרת מתחת לפני הים במשך זמן רב יותר ממשך חייו של אדם. כך גם שאר סוגי האבנים, אך לא הבזלת. זו נוצרת בתהליך מהיר, דינאמי וכמעט מיידי. היא נפלטת ממעמקי כדור הארץ, גולשת על פניו, מתקררת ומתמצקת. הרכבה המינרלי, הטמפרטורה, כמות הגזים שבה ומעל לכל מהירות וצורת הגלישה עד ההתקשות והעצירה, כל אלה קובעים את אופיה לעולם ועד.
כשלושת רבעי שעת טיסה מהונלולו, בנמל התעופה של העיר הילו (HILO), קיבלה את פני קריסטינה, גיאולוגית מן "המצפה ההוואיי לפעילות געשית" (THE HAWAIIAN VOLCANO OBSERVATORY), והסיעה אותי למקום מגורי במצפה, סמוך לפסגת הר קילאוואה, בישוב שנקרא, איך לא, וולקנו. עבודה שחורה אחרי כ-40 דקות נסיעה עצרנו על הכביש הצר, פרקנו חלק מן הציוד, והתחלנו למדוד נקודות ציון שהיו קבועות ומסומנות בצידי הכביש. כשהלבה עושה את דרכה אל פני כדור הארץ היא ממלאה סדקים וחללים תת קרקעיים ומרחיבה אותם. הלחץ גורם להתנפחות פני השטח, וכאשר הלבה נפלטת והלחץ הפנימי פוחת נסוגים גם פני השטח. המדידה שעסקנו בה היא חלק ממעקב מתמיד שהמצפה עורך כדי לבחון האם הלחץ הפנימי גובר או פוחת. במקרה אחר מדדנו בעזרת ציוד לייזר מרחקים בין נקודות קבועות בנוף. קרן הלייזר הוחזרה ממראות המוצבות דרך קבע בשטח. מסתבר שעקב ההתנפחות מלחץ הלבה עשויות הנקודות שבהן נקבעו המראות להתרחק זו מזו למרחק של כארבעה מטרים. באחד המקרים עלה מפלסו של קטע כביש ב-1.20 מטר. באחת מנסיעותי עם רון חלפנו ב"דרך שרשרת המכתשים", שנמתחה לאורך קילומטרים רבים לצידו של הכביש. קוטרו של כל מכתש נע בין 55 מטר ל-300 מטר. צורתם לא דמתה לזו של מכתשי הסחיפה בנגב, וגם לא ללועות געש סתומים. זרימת לבה תת-קרקעית הרחיבה את הסדק שבו נעה, מצאה אזורי חולשה, ויצרה בהם תאים אדירי נפח של לבה. כאשר מצאה סוף-סוף הלבה מוצא אל פני השטח התרוקנו התאים, "גגותיהם" או "תקרותיהם" קרסו, ויצרו על פני השטח מכתש התמוטטות. בנתיב הנסיעה שלנו התמוטטו כל התאים לאורכו של סדק ארוך, וכתוצאה מכך נוצרה שרשרת המכתשים.
לא תמיד נענו השאלות ששאלתי במהלך הסיורים בבהירות או אפילו ברצון. לפעמים חש הנשאל בלתי מוסמך לענות, היו כאלה שלא מיהרו לגלות חומר מחקרי כדי שלא "אגנוב" אותו למחקרי חס וחלילה, והיו כאלה שפשוט ראו בי נודניק. במהלך שהותי במצפה למדתי להבחין בין שני סוגיו של שדה הלבה: האחד הוא ה-"א-א" (A-A), שפני השטח שלו מחוספסים וחדים ביותר וההליכה עליהם כמעט בלתי אפשרית. השני נקרא "פהואה-הואה" (PAHOE-HOE), והוא חלק יותר ורצוף פיתוחים ומעין פסלים שוכבים. הדגם השכיח ביותר בסוג זה מסודר כערימת חבלים או כקפלי בד. בטיולים שעשיתי בסופי השבוע באיזור המצפה ראיתי את הצורות האלה לראשונה במו עיני. היו אלה גם הפעמים הראשונות שצעדתי על משטחי לבה שהיתה חמה עדיין, ואשר זרמים לוהטים היו פעילים בה מתחת לפני הקרום הקשה. ראינו כביש שהתכסה בלבה שעומקה כשני מטרים. התבוננו בחוסר אונים בעצים שקרסו ונשרפו בזרם לוהט שהתקדם ללא הרף. מהירות הלבה נעה בן עשרה מטרים לשעה לדהירה קטלנית של 30 קילומטרים בשעה. ראינו מכוניות שהתמלאו לבה וגינות שנעלמו תחת לכיסוי המבעבע. עזרנו לתושבים להעמיס את מיטלטליהם ולסגת מן המקום ערב הפורענות. שעות אחדות לאחר שיצאו ראינו את הבית שבו גרו עולה באש. רק הפחים שכיסו את הגג נשארו על פני השטח. לבסוף הגיעה הלבה אל הים. בבועה שקופה מעל אגם לוהט הגענו למקום מצוידים בסרבלים חסיני אש, בציוד מגן, במצלמות ובכלי עבודה. המסוק הביא אותנו אל האגם, חגנו כמה דקות מעל האיזור כולו, ואז נחתנו בקאפוקה (KAPUKA) – גבעה זעירה המרוחקת רק כ-300 מטר מן האגם. כאשר הציפה הלבה את האיזור נותרה קאפוקה כאי בים של לבה. הצמחייה שעליה לא נשרפה, והיא בולטת בסביבתה כאי ירוק באיזור שרוף וקירח. הטייס הצליח להנחית את המסוק על הגבעה הזעירה הזו, והצוות ירד כדי להתחיל בעבודה. בקאפוקה מוצבת מצלמה אוטומטית שמצלמת כל שלוש דקות נקודה שנקבעה מראש. בכל שבוע מגיע צוות כדי להחליף את סרט הצילום, וכך עוקבים אנשי המכון אחר פעילות האגם וסביבתו מבלי להציב במקום משמרות קבועות של חוקרים. כשסיימנו את הטיפול במצלמה צעדתי בחברת שני גיאולוגים מן המצפה הוולקני לעבר אגם הלבה. כל השטח שעליו דרכנו היה עשוי קרום דק ופריך שנשבר מדי פעם תחת רגלינו. כדי להרגיע את חששותי שמא אפול אל תוך הלבה הרותחת סיפרו לי עמיתי שכמה חדשים לפני כן נפל גיאולוג ותיק לתוך אחד הסדקים, ואפילו טבל את שתי רגליו ב"מרק", אך ניצל. העדפתי לא לחשוב או להתווכח והתרכזתי בהליכה. כשהגענו אל שפת האגם הרותח עצמו עמדתי שם פעור פה מול הנוזל האדום שבעבע בחום של כ-1,100 מעלות צלזיוס. אני זוכר שחלפה במוחי המחשבה: הנה כך התחילו להתהוות כל היבשות, בתהליך כזה נוצרה התשתית שעליה אנחנו חיים.
קוטרו של האגם כ-100 מטר, ויש לו מעין "זנב" עקלקל באורך כ-200 מטר. פני האגם היו בתנועה מתמדת. הלבה נבעה בתחתיתו מתוך "צינור הזנה", וברגע שהגיעה למגע עם האוויר נוצר קרום שצף על גבי הלבה הנוזלית. הלבה מצאה שני פתחי יציאה מן האגם: בתחתיתו נוצר מעין מרזב שניקז חלק מהחומר והוביל אותו אל המדרונות הפונים אל הים; בסוף התעלה (במה שכונה קודם לכן "הזנב" ), נשפכה הלבה על פני השטח וזרמה בכיוונים שונים. כיוון שהלבה זורמת באגם לשני כיוונים, מוסעים הקרומים הצפים גם הם לשני כיוונים. כתוצאה מכך נפרדים הקרומים ומתנגשים חליפות, דבר הגורם להתפרצות להבות לגובה רב, לזריקת חומר לאוויר ואל דפנות האגם, ליצירת גלים ששוטפים את הגדה, ולפעילויות בלתי פוסקות של אש וגופרית. האיזור כולו היה אפוף ריח עז של גופרית. פשטתי את כפפות המגן והתחלתי לצלם ללא הפסקה עד שגמרתי את סרט הצילום. מסיבת סיום להקת המחול שרקדה במהלך הוועידה של המצפה הוולקני הקדישה את ריקודה לכבודה של פלה, אלת האש, ולשיכוך זעמה. היה בכך דבר רב משמעות לבקש את סליחתה ביום השנה ה-75 להקמתו של מכון מחקר שעוסק למעשה במעקב אחר פעולותיה. כשלושים רקדנים פיזזו לצלילי מקצבים שהפיקו שלוש מתופפות ענקיות אשר טפחו על שלוש דלעות ענקיות. ניכר בהם, בכל אנשי הלהקה, שהם מאמינים באמונה שלמה שהם רוקדים למען פלה, מתוך הכרה עמוקה בכך שבעזרת הריקוד ישכנעו אותה לשמור ולרסן את הלבה כדי שלא תפגע בבני האדם. פרטים על התנדבות במצפה הוולקני בהוואי, באתר האינטרנט על הפארק הוולקני בהוואי בכתבה הבאה:
|
טובי הגיאולוגים בעולם מגיעים למצפה הגיאולוגי בהוואי, שם מתרכז המחקר החדשני והמתקדם ביותר העוסק בהתפרצויות געשיות. מתנדב ישראלי שהצטרף אליהם לחודשים אחדים גילה איך מרגישים במרחק נגיעה מלבה רותחת בחום של יותר מאלף מעלות פורסם 25.8.11 |
לאן נעלמו הכוכבים?
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 651
[name] => ארצות הברית
[slug] => %d7%90%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 651
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 650
[count] => 767
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 665
[name] => הוואי
[slug] => %d7%94%d7%95%d7%95%d7%90%d7%99
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 665
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 651
[count] => 22
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 650
[name] => צפון אמריקה
[slug] => north-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 650
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 864
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )