במקדש קארני מאטה, השוכן בכפר דשנוק (Deshnoke) שבמדינת רג'סטן (Rajasthan) בצפון־מערב הודו, נערך בכל ערב טקס תפילה הקרוי ארטי — טקס המציין את המעבר מאור לחושך ואת סגירת שערי המקדש לקראת שנת הלילה של האלה. עשרות מאמינים מתקבצים בחצר המקדש מול פסל האלה כדי לזמר לכבודה זמירות וכדי לצפות בכוהנים המגישים לה מנחות ומתווים לפניה מעגלים גדולים באמצעות מנורת מתכת שבתוכה בוערים כמה נרות חמאה.
בין רגליהם היחפות של המאמינים מתרוצצות באין מפריע עשרות חולדות – דיירות קבע במקדש. הנוכחים מתייחסים אליהן בשוויון נפש ונזהרים שלא לפגוע בהן. רק לעתים נדירות, כשלמאמינים המגיעים מרחוק נלווה ילד קטן שאיננו מצליח לרדת לפשרה של האמונה, אפשר להבחין בארשת של הפתעה מהולה בפחד למראה בעלי הזנב המשופמים.
זמן קצר לאחר הארטי ננעלים שערי המקדש עד ליום המחרת. בחצרו נותרת קבוצה של מאמינים אדוקים המזמרים לצלילי מנגינת הרמוניקה וטאבלה (צמד תופים קטנים) עד הנץ החמה, ושירתם נשמעת בכפר כולו באמצעות רמקולים הפזורים בו.
המקדש הוא מבנה מוקף חומה גדולה שנבנה ככל הנראה בשנת 1476, ועם השנים נוספו לו תוספות. המרשימות והחשובות שבתוספות הן חזית השיש המגולפת והשערים העשויים כסף מרוקע, שנתרמו לו על ידי המהרג'ה של ביקנר, גנגה סינג, בסוף המאה ה־19.
כשנכנסתי פנימה הבחנתי מיד בעשרות – אולי מאות – חולדות, שהתרוצצו על רצפת המקדש ולאורך קירותיו, הגיחו מתוך מאורות מיוחדות שנבנו סביב אתר הפולחן, כרסמו | במקדש יש גם כמה חולדות לבקניות. על פי האמונה, הן גלגול נשמותיהם של בני אחותה של קארני מאטה, ומי שפוגש בחולדות האלה, ולו בחטף, זוכה שכל משאלותיו יתגשמו |
את המנחות שהובאו בעבורן ושתו מים או חלב מתוך קערות גדולות.
ברגליים יחפות, כמקובל בכל אתר הינדי קדוש, פסעתי בין גלליהן ובין שאריות דביקות של מנחות, והנחתי להן לקפץ על כפות רגלי. עולי רגל הגיעו בקילוח בלתי פוסק, השתחוו והתפללו. אחר כך הגישו את מנחותיהם, נטלו מכוהן המקדש מנחות מכורסמות בחלקן ואכלו אותן בעצמם. היו אפילו כאלה שלגמו מקערות המים והחלב שמהן שותות החולדות, שכן האכילה והשתייה ממזון שכבר נאכל בחלקו על ידי החולדות מביאות ברכה.
לאחר זמן מה כיבד אותי כוהן המקדש בפלח מכורסם של אגוז קוקוס. לא יכולתי לסרב. הטעם היה סביר, אך הריח היה כשל מצע בבית גידול למכרסמים, שזמן רב לא הוחלף. אל ההיכל הפנימי שבחצר, שבו נמצא פסל האלה, לא יכולתי להיכנס. הסבירו לי שבהיותי זר אני נמנה עם הבלתי טהורים, אלה האוכלים מבשר הפרה הקדושה ואינם שוטפים את אחוריהם במים. לרכוב על טיגריס
מדוע החולדות, המעוררות סלידה ופחד כמעט בכל מקום בעולם, מועלות לדרגת קדושות בין כותלי המקדש, ואף זוכות לשפע מנחות? כדי לענות על השאלה הזאת עלינו לפנות אל עולם האגדות והמיתוסים.  | | חולדות שותות במקדש. מאמינים שהן התגלמות הנשמות של תושבי דשנוק, נצר למשפחתה של האלה קארני מאטה |
מסופר כי קארני מאטה, גלגולן של האלות דורגא וקאלי, נולדה על אדמת דשנוק הקדושה לפני כ־600 שנה, בתום הריון של 21 חודשים. את לידתה ליוו להבות אש ותימרות עשן. כבר מיומה הראשון נמצאו כל שיניה בפיה, ובגיל חודש כבר החלה לדבר. לפי האמונה חיה קארני מאטה 150 שנה, ובמהלכן גם ייסדה את הכפר דשנוק, שהיה למושב הקבע שלה. פירוש המילה "מאטה" הוא אמא, אך בשפת היומיום מכונה האלה קארני בתואר "ג'י", שפירושו הגברת או הנכבדה.
ביומה האחרון עלי אדמות, כך מספרים, נעתרה קארני ג'י למהרג'ות של ג'ודפור
(Jodhpur), ג'איסלמר (Jaisalmer) וביקנר (Bikaner), ונפנתה ליישב את מחלוקת הגבולות ששררה ביניהם. היא הגיעה לאזור המחלוקת עם פמלייתה, חרצה בקרקע באמצעות קלשונה והתוותה את קווי הגבול בין ממלכותיהם. שלושת המהרג'ות קיבלו את החלטתה ללא עוררין.
בדרכה חזרה לדשנוק התיישבה קארני ג'י ליד מקווה מים, התפללה ושקעה במדיטציה. היא ביקשה ממלוויה שיזו עליה מים, ומשבאו המים במגע עם גופה, עלתה מהם להבה וכילתה אותו. משכבתה האש יצאה בת קול ואמרה כי קארני מאטה לא מתה אלא היא חיה בעולם עליון, ואפשר לפנות אליה בבקשות שונות באמצעות פסלה שבמקדש.
האגדה המפורסמת ביותר על אודות קארני מאטה נוגעת לניצחונה על יאמה, אל המוות. | למרבה האירוניה, לצד הסגידה לחולדות שבמקדש, הורגים תושבי דשנוק ללא רחמים את החולדות שבבתיהם. אלה מכונות על ידם "חולדות ארציות רגילות" |
לפני כ־550 שנה התארסה קארני מאטה לדפאג'י. זמן קצר לפני החתונה, משהתבררו לה כוחותיה הנעלים, התגלתה לפני ארוסה כשהיא רכובה על טיגריס ואמרה לו שלא נועדה לחיי משפחה. "ייעודי", הסבירה, "הוא לשרת את המין האנושי, לפתור את בעיותיו ולהקל את סבלו". קארני מאטה ביקשה ממנו שיישא את אחותה הצעירה תחתיה, ודפאג'י, שהכיר בגדולתה של ארוסתו והתגלה כאדם שאר רוח, ציית לבקשתה.
לדפאג'י ולאחותה של קארני מאטה נולדו ארבעה בנים. אחד מהם, לקאן, יצא באחד הימים לרחוץ במקווה מים קדוש, ושם טבע ומת. הידיעה על מותו הגיעה לאוזניה של קארני מאטה והיא ציוותה מיד שלא לשרוף את הגופה כמקובל. היא נטלה את הנער המת, נשאה אותו אל יאמה ודרשה ממנו שיחזיר את נשמת הנער לגופו.
יאמה סירב לעשות כן והזכיר לה כי הוא האחראי היחיד לדיני נפשות, ואין עוררין על החלטותיו. או אז הופיעה קארני מאטה, בהתגלמותה האלוהית והפיחה חיים בנער. אל המוות נותר המום ומשתאה – הכיצד זה נגסה בתחום אחריותו הבלעדית והפכה את גורלו של הנער?
 | | חולדה במקדש. לפי האמונה, חולדות המקדש לעולם אינן יוצאות את גבולותיו ואינן מתירות לחולדות הרגילות להיכנס אליו |
"מיום זה ואילך לא יפקוד איש מבני משפחתי את ממלכת המוות שלך", התריסה נגדו קארני מאטה. ומאז, שלא כמו נשמות אחרות המתגלגלות בגלגולים רבים מספור בטרם ישובו וילבשו גוף אדם, מתגלגלות נשמות בני משפחתה של קארני מאטה אל החולדות שבמקדשה, ואז שבות ולובשות גוף אדם, וחוזר חלילה. החולדות שבמקדש הן לפיכך התגלמות הנשמות של תושבי דשנוק, נצר למשפחתה של קארני מאטה, המכונים כולם דֵפָאווטס, על שם דפאג'י.
ומדוע בחרה קארני מאטה שבני משפחתה יתגלגלו דווקא בחולדות, המעוררות דחייה בקרב רוב האנשים? "האלה חיפשה יצור המסתפק במועט, חי בשטח מחייה מצומצם ואיננו נזקק לטיפול מיוחד", אמר לי אחד המאמינים. אחרים השיבו שהחלטתה של האלה נעלמה, וכי אין לנסות לפרשה.
ואולי סוד קסמו וייחודו של מקדש קארני מאטה טמונים בכך שהוא הופך את היוצרות, אפילו בהודו עצמה – ייתכן שהאלה קארני גייסה לשורותיה את החולדות דווקא מכיוון שביקשה לשבור את נורמות החשיבה המקובלות. סוגדים בפנים, הורגים בחוץ
לפי האמונה, חולדות המקדש לעולם אינן יוצאות את גבולותיו ואינן מתירות לחולדות הרגילות להיכנס אליו. אם חולדה רגילה מנסה להיכנס, הן תוקפות אותה עד מוות. תושבי דשנוק מספרים בגאווה כי חולדות המקדש מוגנות לחלוטין מפני חתולים ונחשים. הן אינן נושאות מחלות ואינן מפיצות אותן.
לדבריהם, אפילו בזמן מגפת הדֶבֶר הגדולה שהשתוללה בהודו בשנת 1994 לא היה שום מקרה דֶבֶר בדשנוק. נהפוך הוא – חולים המגיעים למקדש ואוכלים ממזון החולדות ושותים ממימיהן, זוכים לרפואה שלמה.
במקדש יש גם כמה חולדות לבקניות לגמרי, ומאמינים כי הן ארבע במספר – גלגול נשמותיהם של ארבעת בני אחותה של קארני מאטה. על פי האמונה, מי שפוגש בחולדות האלה, ולו בחטף, זוכה שכל משאלותיו יתגשמו.
לצד סגידתם לחולדות שבמקדש, תושבי דשנוק הורגים ללא רחמים את החולדות שבבתיהם. אלה מכונות על ידם "חולדות ארציות רגילות". וכך, למרבה האירוניה, מחוץ למקדש עומד לא אחת רוכל, בידיו כרזה צבעונית ובה מצוירת חולדה שחורה ועליה X גדול, ומוכר רעל נגד חולדות. עוד מידע על טיול להודו |
