וויילס – ביקור בטירת קרפילי

כשהייתי ילד לקחו אותי ההורים לבקר במוזיאונים גדולים ובארמונות מצועצעים. זו היתה לעתים חוויה מרגיזה למדי: המדריך דיבר בשפה שלא הבנתי, אסור היה לגעת בשום דבר וכל הזמן היה צריך לשמור על השקט.

כשביקרנו בטירות, פתאום יכולתי להתרוצץ במדשאות שמסביב, לטייל על החומות שמקיפות את הטירה, לתצפת משם למרחקים על הנוף המדהים, להביט מבעד לחרכי הירי, לדמיין את הקרבות שהתחוללו שם וללכת במסדרונות באיזה קצב שבא לי. ואף אחד לא ביקש ממני להיות בשקט.

הרבה מאוד טירות פזורות באירופה. המבנים העצומים הללו, שנבנו בשיאם של ימי הביניים, היו בתיהם של שליטים, נסיכות ואצילים, והם עמדו לא פעם בפני קרבות לוהטים וזמני מצור. בזמנים הטובים שלהן, נערכו בטירות סעודות מפוארות ומסיבות צוהלות באולמות גדולים ומהודרים (מה שלא הפריע לעינוי האסירים במרתפים האפלים של הטירה).

אחת הטירות המקסימות בבריטניה היא טירת קרפילי (Caerphilly Castle), שנמצאת בדרום־מזרח וויילס. היא השנייה בגודלה בבריטניה (אחרי טירת ווינדזור) והגדולה ביותר בוויילס. אל הטירה מגיעים בנסיעה צפונה מכיוון קארדיף (Cardiff) בכביש A470, ומשם ממשיכים בכביש A469 לקרפילי (מקארדיף אפשר להגיע גם באוטובוס מספר 26).

תושבי העיר קרפילי הסמוכה מקיימים בטירה שחזור קרבות מימי הביניים

הקסם החי של המקום אינו מקרי: תושבי העיר קרפילי הסמוכה לא נתנו לטירה לדעוך ולהחליק לשנת נצח, כמו שקרה לרבות מהטירות הללו. הם מקיימים במקום אירועים שבהם משחזרים קרבות מימי הביניים. בתאריכים 26־28 ביולי נערך שם הפסטיבל השנתי "Big Cheese", הכולל מופעי בידור, תצוגת פרחים וירידים שונים. האירוע המרכזי בפסטיבל הוא שוק גבינות מסורתיות מכל רחבי הארץ, והוא כולל בישולים, מתכונים ויריד אוכל באווירה של המאה ה־19.

את הטירה בקרפילי בנה הרוזן הנורמני, גילברט דה קלייר. שערו האדמוני העניק לו את הכינוי "האדום". הוא בנה את הביצורים שמסביב לטירה המרכזית כדי להגן על השטח שזה עתה כבש מפני הזעם הוולשי. הוולשים גאים מאוד בכוח העמידה שלהם מול הפלישה הנורמנית: בעוד שאת אנגליה הגדולה והחזקה הצליח וויליאם הכובש, דוכס נורמנדי, להכניע ביום אחד בלבד, נלחמו הוולשים על עצמאותם במשך יותר ממאתיים שנה.

הטירה עברה כמה גלגולים עד למחצית הראשונה של המאה העשרים, כאשר ג'ון, המרקיז הרביעי, בעל הטירה באותן שנים, החל בשחזורה. ב־1950, כשעברה הטירה לידי המדינה, הוצף מחדש החפיר מסביבה והושלמו חלונות האולם המרכזי. הטירה חזרה לחיים.

הטירה, החפיר ובתי העיר הסמוכה. התושבים המקומיים לא נתנו לטירה לדעוך

שלשלאות, חצים ומים רותחים
כשמבקרים בטירות בכלל, אין צורך לשמור על מסלול קבוע, אלא רק לשוטט בקצב שלכם, להתעכב על הפרטים המעניינים, להתרשם מחלקי הטירה השונים ומהנוף שמסביב. רוב הטירות באירופה מתוחזקות באופן מרשים, הן מבחינת השמירה על בטיחות ונגישות למוגבלים והן מבחינת ההסברים למבקרים (בקרפילי הם ניתנים בוולשית ובאנגלית).

לא משנה אם תחליטו ללכת לפי המסלול המוצע כאן, או לפי כל מסלול אחר, ההתחלה היא בכניסה הראשית לטירה, שם נמצאות הקוּפות (כניסה ליחיד עולה ארבעה פאונד, ויש מחיר מיוחד למשפחה – שני מבוגרים ושלושה ילדים עד גיל 16 ישלמו 11.60 פאונד).

ממש כמו החיילים שניסו לפרוץ לטירה, אנחנו עוברים דרך שער מבוצר, שנותר כמעט ללא פגע. בניגוד לנו, החיילים היו צריכים להספיק לחצות את הגשר לפני שהשלשלאות ירימו אותו, לעבור את השער לפני שהוא יופל עליהם על ידי שומרי השער ולהיזהר לא להיפגע מהשמן או המים הרותחים ששפכו עליהם מלמעלה. בחדרי השער, ששימשו בעבר את שומרי הטירה, ישנה תצוגה של דגמים המתארים שלבים שונים בהתפתחות הטירה. ההסברים במקום ברורים מאוד, מה שהופך את השאלות של הילדים לעניין פשוט יותר להתמודד איתו.

מראה הטירה מכיוון האי המערבי, נקודת הסיום של הסיור

משם מטפסים במדרגות הלולייניות אל ראש מגדל השמירה. בזכות התצפית המרהיבה שנשקפת מהמקום הגבוה על כל חלקי הטירה יכלו השומרים להתריע מפני התקפה מתקרבת. מעל לשערים אפשר להביט בפתחים שדרכם מתחו את כבלי הגשר, להציץ מבעד לחרכי הירי הצרים ולראות את הפתח שדרכו שפכו על ראשו של האויב שמן רותח.

ארוחת מלכים ויינות מתוקים
כשמגיעים לאי, אפשר לראות מקרוב את מערך ההגנה הבלתי חדיר של הטירה: חומה בתוך חומה. גם אם הצליחו הפולשים לפרוץ את הביצורים שמבחוץ, הם היו צריכים להתמודד עם מטר החצים שאבירי הטירה, האחראים להגן עליה, היו יורים עליהם מלמעלה.

מהאי אפשר לצפות בחלק הכי מוזר בטירה: המגדל הנטוי. זהו אחד ממגדלי השמירה, שעומד במלוא תפארתו עם סדק גדול במרכזו ובנטייה של עשר מעלות. הדעות לגבי סיבת הנטייה חלוקות: שקיעת האדמה הביצתית שעליו הוא עומד, או פגיעה מאש תותחים במלחמת האזרחים שהתחוללה בבריטניה במאה ה־17. לוולשים, עם גאה במיוחד, זה לא כל כך משנה: כך או כך הם סבורים שאין שני לו, פרט אולי למגדל הנטוי המפורסם בפיזה.

מכאן נמשיך למבנה החשוב ביותר בכל הטירה – השער המזרחי, שיכול היה לתפקד כמבצר בפני עצמו, גם אם יתר חלקי הטירה נפלו לידי האויב. המבנה שימש את האדם שהיה אחראי על משמר הטירה: בעת רגיעה הוא היה אחד היועצים החשובים של בעל הטירה, ובעת קרב – המפקד הצבאי שלה.

השער המזרחי, המבנה החשוב ביותר אשר היה יכול לשמש מבצר בפני עצמו, גם אם שאר חלקי הטירה נפלו בידי האויב

נמשיך ונרד אל החצר הפנימית של הטירה, שבה נמצא האולם המרכזי. באולם הגדול והמפואר נערכו נשפים סוערים וארוחות מלכים. אפילו מלך אנגליה במאה ה־14, אדוארד השני, התארח ונהנה משירת הטרובדורים (זמרי חצר שתפקידם היה לבדר את האצילים). בסעודות המפוארות הוגשו יינות שהומתקו בדבש ומטעמים שרק האצילים העשירים יכלו להרשות לעצמם, כמו בשר צלוי מלווה בשלל ירקות ומתובל בתבלינים, שהובאו מארצות רחוקות וערכם היה שווה את משקלם בזהב.

למתעניינים בטירות של וויילס מומלץ להגיע למגדל הצפון־מערבי, שמכונה "מגדל הגבירה", שם מוצגת תערוכה בנושא. הגענו לחלק האחרון בסיור – האי המערבי. בפי הוולשים נקרא האי קייר אי וורין (Caer y Werin), ובעברית: מצודת העם. זאת נקודה נהדרת לקנח בתצפית מרהיבה על הטירה, ולומר שלום.
פרטים נוספים באתר האינטרנט

____

הצילומים באדיבות  Cadw – Welsh Historic Monuments, Crown Copyright