אדמונד הילרי טיפס על האוורסט "כי הוא היה שם", ובאמירה המפורסמת שלו יצר ז'אנר עולמי של יוצאים לדרך. פעם גם אני הייתי שייך לז'אנר הזה. יצאתי לדרך כי היא היתה שם. אבל הדרך לימדה אותי אחרת. היא לימדה אותי שלא סתם אני נודד. היא לימדה אותי שהדרך שלי החוצה היא בעצם הדרך שלי פנימה. היא לימדה אותי שהיציאה אל המרחב
היא בעצם כלי להתפתחות רוחנית. כמו אנשים שמשתתפים בסדנאות או מתרגלים טכניקות של מדיטציה ותנועה על מנת להתחבר לעולמם הפנימי, אני בוחר במסע, בטיול, ביציאה החוצה כדי להתחבר אל עולמי הפנימי. וכמו אדם שמוצא לעצמו מורה רוחני, אני מוצא שהמורה שלי היא אמא אדמה. כי כשאדם יוצא אל המרחב ומתחיל להקשיב לטבע, הוא מתחיל להקשיב לעצמו. האמונה הבסיסית שאיתה אני יוצא לדרך היא שאני לא הולך לטייל בטבע, אלא עם הטבע. כשאני יוצא לטיול, אני לא הולך לכבוש, לראות או להגיע, אלא לפגוש. להקשיב למרחב, לנהל איתו דיאלוג וליצור איתו משהו משותף. זוהי נקודת המוצא של הטיול הרוחני, טרנד הולך ומתפתח לא רק בקרב אלה שמגדירים עצמם "אנשים רוחניים", אלא בעולם התיירות כולו: טיולים רוחניים להימלאיה, להרי האנדים ולעתיקות המאיה במרכז אמריקה, וסדנאות רבות בטבע. קהל המשתתפים בטיולים אלו גדל משנה לשנה. את הטיולים הרוחניים הקיימים כיום אפשר לחלק לשני סוגים: אלה שבהם האדם יוצא לטבע כדי להתבודד ולמצוא מרחב להתבוננות (למשל, סדנאות מדיטציה בטבע), ואלה שבהם יוצאים למקומות מסוימים, הנחשבים לעתירי אנרגיה (למשל, סטונהנג' בדרום אנגליה או הר בֶּלוּכָה בסיביר) או כאלה הקשורים למסורת רוחנית זו או אחרת (כמו מקדשי המאיה והאינקה במרכז אמריקה ובדרומה או הפירמידות במצרים). ב־100 השנים הבאות, כך נראה, ז'אנר המסעות הרוחניים יתפוס תאוצה. כי בעולם שהתקשורת והטכנולוגיה בו יכחידו כל פיסה של שקט ופרטיות, בעולם שבו כמות הגירויים החיצוניים והאינטנסיביות יובילו את האדם לקצות שפיות דעתו, יותר ויותר אנשים ייצאו למרחב ויחפשו קווים פתוחים של אופק, מרווח נשימה, מקום שנוגע בשקט ומתחבר ללב. כי הטיול הרוחני מציע מסע משולב, אל מרחב פיזי ואל מעמקי התודעה. מוצר אידיאלי לצרכים הנפשיים של האדם בשנות ה־2000. מסטונהנג' לירושלים |
 |
| קבוצה של מודטים מתחברת לאנרגיה של אבן קדושה בעיר האינקה מאצ'ו פיצ'ו שבפרו – אתר עלייה לרגל כלל עולמי | צילום: סרג'יו בנדורק |
לחוש בכוחם של מעגלי האבנים… לקלוט את אנרגיות הארץ". כיום, עקב הביקוש הרב לביקור בסטונהנג' והפופולריות הגואה שלו, הוא סגור לקהל ביום הארוך בשנה, ורשאים לבקר בו אז רק בעלי אישור מיוחד, בדרך כלל עיתונאים וצלמים.
בעבר, החיבור האינטואיטיבי של האדם לטבע היה חלק משגרת החיים. בני שבטים שחיו בהרמוניה עם הטבע ידעו לזהות מקומות שבהם יש אנרגיה גבוהה: מקדשי אדמה הם דבר נפוץ עד היום באנדים הגבוהים של אמריקה הדרומית, פסגות הרים בהימלאיה הן מקומות מקודשים ובאגמים בטיבט אסור להתרחץ בשל קדושתם. האדם שחי בטבע ידע להתחבר אל המארג האנרגטי של אמא אדמה, ידע לזהות בו נקודות בעלות פוטנציאל וידע להשתמש במקומות אלו לצורך ההוויה הרוחנית שלו. כיום, בעקבות התפתחות הטכנולוגיה והחיים המודרניים והתנתקות האדם מהטבע, אנו נוהגים לתפוס את החיבור האינטואיטיבי אל הסביבה ברמת תודעה גבוהה כעניין מיסטי, רוחני.
גם הטיול הרוחני, על שני סוגיו, איננו למעשה עניין חדש. הוא היה קיים מאז ומעולם, גם אם לא היה חלק ממה שכיום נקרא "תיירות". נזירים בודהיסטים ויוגים הינדואים היו יוצאים להתבודד בטבע; היוגי הטיבטי הגדול מילרפה בילה שנים במערות בהרי ההימלאיה; הנזירות הנוצרית התחילה באקטים של התבודדות במדבר; תהליך חניכה של שמאנים באמריקה מתחיל בהקשבה לרמות תודעה שונות של המרחב (העולם הפיזי הנראה, העולם שמתחת לאדמה והעולם שמעל, השמים). גם מסע לעבר מקומות עתירי אנרגיה הוא מנהג כלל עולמי עתיק, אבל בעבר לא קראו לו טיול רוחני. קראו לו עלייה לרגל.
המהות של הטיול הרוחני היא הדיאלוג הנוצר עם מקום, ולכן, לא פעם נקודת הפתיחה של הדיאלוג־טיול אינה האדם אלא המקום עצמו. יוצאים לדרך למען המקום, לא רק למען האדם. כי למקום יש מכניקה המזכירה מכונה: אם לא משתמשים בו, הוא מאבד מן האיכויות שלו ולאט לאט מחליד עד שמפסיק לפעול. אם מלכלכים אותו, הוא חורק ומשמיע צלילים צורמים. יש מקומות שצריך לחזור ולבקר בהם כדי להפעיל אותם מחדש, לצאת אליהם מתוך כוונה להחיות את האנרגיה שלהם. מעגל האבנים הגדול שברמת הגולן, רוג'ום אל־הירי, הוא דוגמה לכך. למקומות אחרים צריך לבוא מתוך כוונה של ריפוי ואהבה. במיוחד למקומות הסוחבים עימם משקעים של מלחמות, שפיכות דמים, כאב ואנטגוניזם. ואני הייתי מתחיל בירושלים.
לפני שנפליג לתחזיות על המסעות הרוחניים של 100 השנים הבאות, כמה דוגמאות לאלה
 |
| פירמידת קוקולקאן בצ'יצ'ן איצה, מכסיקו. פעמיים בשנה, במרץ ובספטמבר, כאשר היום והלילה שווים באורכם, נופל צל השמש בצד אחד של מדרגות הפירמידה בצורה של נחש, ומתחבר לפסל של ראש צפע בתחתית המדרגות. במקום נערכים טקסי מאיה, שבהם משתתפים היפים, תיירים וחובבי רוחניות למיניהם | צילום: איתי בר |
שכבר נערכים. באמצע שנות השמונים התחילו לערוך בפרו סוג של טיול שזכה לשם "טיול מיסטי". היו אלו טיולים בעקבות האתרים המקודשים של תרבות האינקה. קהל היעד היה בדרך כלל אמריקאים, ואליהם הצטרפו אחר כך גם ארגנטינאים וברזילאים. כולם חיפשו מקורות רוחניים וסימנו את פרו כאתר עלייה לרגל, ובמיוחד את העיר העתיקה מאצ'ו פיצ'ו באזור קוסקו ואת ימת טיטיקקה. הטיולים המיסטיים לפרו הפכו לשם דבר בשל הנוף היפהפה, ההיסטוריה המרתקת והתרבות העשירה של בני האינקה, ובמהלכם שולבו טקסים מסורתיים שנערכו באתרים שהיו מקודשים לעם הקדום. מאצ'ו פיצ'ו היא כיום אתר עלייה לרגל כלל עולמי, ולהערכתי גם ימת טיטיקקה תהיה כזו בעשורים הבאים.
גם הפירמידות נמצאות על מסלול הטיולים הרוחניים. בליקוי החמה באוגוסט 1999, ביקרתי עם חבורה של מטיילים מאירופה בפירמידות של גיזה במצרים. באנו בכוונה ברורה להתחבר לאנרגיות של המקום, ולא היינו שם לבד. רבים הגיעו מכל העולם לפירמידות ביום מיוחד זה למטרות מדיטציה והתקדשות. המצרים הבינו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהיבט הרוחני של הפירמידות, ותמורת סכום צנוע של 1,000 דולר הם מנפיקים אישור מיוחד לערוך מדיטציה ותפילה בתוך הפירמידות.
בנתיב גל הטיולים הרוחניים המתפתח נמצאים גם הסלע הענק שבמרכז אוסטרליה, איירס רוק, הפירמידות של תרבות המאיה בטיקאל וביוקטאן ושמורות של אינדיאנים באמריקה הצפונית. מרכז רוחני חשוב נוסף ההולך ומתפתח הוא איי הוואי, אשר לפי כמה מסורות הם שרידיה של יבשת למוריה האבודה. לפי האמונה, ביבשת זו, שהיתה במרכז האוקיינוס השקט, צמחה תרבות רוחנית גדולה. כיום, אנשי רוח רבים עוברים לגור בהוואי, במקום מתנהלות סדנאות ייחודיות והאזור כולו מבטיח רבות לעתיד.
גם הר קאילאש שבמערב טיבט, ההר הקדוש ביותר באסיה, נכנס לרשימת האתרים הרוחניים הפופולריים. מאז ומתמיד עלו אליו לרגל אלפי מאמינים בודהיסטים והינדואים, והיום מצטרפים אליהם גם מערביים רבים.
וגם אנחנו בעסק הזה, ובגדול. טיולים לארץ הקודש היו תמיד, אבל ירושלים 2000 זוכה ליחס מיוחד: מורים רוחניים רבים מדברים על "תודעת ירושלים" – רמת תודעה חדשה שאמורה להתפתח בפלנטה שלנו ולהביא עימה שלום ואחווה, ומוקד היווצרותה – ירושלים. גם איזור ים המלח זוכה לתשומת לב מיוחדת, בזכות הנוף המיוחד ואיכויות הריפוי שלו וגם בזכות המסורת הנוצרית והכיתות השונות שפעלו במדבר יהודה.
 |
| אגם צומורירי (Tsumoriri), לדאק. פסגות הרים בהימלאיה נחשבות מקומות קדושים. באגמים של הרמה הטיבטית ושל חבל לדאק שבהודו אסור להתרחץ מפאת קדושתם. סוג של חיבור למארג האנרגטי של אמא אדמה | צילום: מולי שאול |
בעקבות וירהקוצ'ה, קצלקואטל ומשה רבנו
ענף טיולי הרוח נמצא רק בחיתוליו, ואני מאמין כי במאה הבאה הוא יילך ויגדל ויתפתח לכיוונים שונים: המעטפת החיצונית תהיה קשורה לסדנאות בטבע ולטכניקות שונות של ריפוי ומדיטציה. הגרעין הפנימי של הטיולים יהיה קשור במיקוד ובהתכוונות לאדמה, במסגרת טיולי נושא ומטרה.
כיוון אחד שכבר אפשר להצביע עליו הוא שחזור של מסעות רוחניים מן העבר. למשל, מסע יציאת מצרים. בחזוני, רבים יילכו בעקבות משה ובני ישראל במאה הקרובה, מהפירמידות
 |
| צעיפי תפילה בהר קאילאש בטיבט, ההר הקדוש ביותר באסיה, שנכנס בשנים האחרונות לרשימת האתרים הרוחניים הפופולריים. אל אלפי המאמינים הבודהיסטים וההינדואים העולים אליו לרגל מצטרפים כיום גם מערביים רבים | צילום: זהר קניאל |
לכיוון ירושלים, בטיול שמתמקד ברעיונות החופש, החירות והמסע לעתיד. אחרים יילכו בכיוון ההפוך, מסע חזרה למצרים, בדומה לטיול שערכתי בקיץ האחרון: יצאנו מירושלים והגענו עד לפירמידות, בטיול שממוקד בידע רוחני עתיק ובמסע אל העבר.
באסיה, רבים יילכו בעקבותיו של פדמסמבהווה, היוגי שהביא לטיבט את הבודהיזם, מהודו דרך לדאק ועד לרמה הטיבטית; בסין יתחקו אחר מסעותיו של הנזיר שהלך למצוא את הכתבים הקדושים במערב סין. במכסיקו יעקבו אחר המסלול המיתי של קצָלקוֹאטֶל, אל נחש הנוצות, שעזב את אזור מקסיקו סיטי ונדד צפונה עד שנעלם באוקיינוס השקט. במקביל, יערכו בפרו מסע בעקבות וירהקוצ'ה, שברא את העולם בימת טיטיקקה ואחר כך נדד לאורך האנדים עד צפון פרו, וגם הוא נעלם באוקיינוס. ובאוסטרליה יתפתחו בוודאי טיולים בעקבות "זמן החלום" של האבוריג'ינים , מסעות הליכה ארוכים שאותם היו עושים הילידים האוסטרלים כתרגיל להתבוננות פנימית.
אל מקדשי האדמה החדשים
במקביל לשחזור מסעות רוחניים מן העבר יתעצם נושא העלייה לרגל, אבל לא מתוך המסורות הדתיות המקובלות, אלא מתוך ההכרה בכך שמקומות מסוימים בפלנטה הם בעלי עוצמה מיוחדת, וחשוב לעשות איתם עבודה אנרגטית. אתרי העלייה לרגל החשובים יהיו אלה שכבר הזכרתי – הפירמידות, ירושלים, ימת טיטיקקה, מאצ'ו פיצ'ו, הר קאילאש וכל הרמה הטיבטית, איירס רוק, הוואי, טיקאל והפירמידות של תרבות המאיה, שמורות אינדיאנים באמריקה הצפונית, מעגלי אבנים באנגליה וגם נהר הגנגס שבהודו, וכפי שאני רואה זאת, טיולים רוחניים ייערכו גם לאתרים באירלנד, בסיביר ובלב אפריקה.
בצד טיולי המסע, יתפתח מגזר שלם של טיולים למקדשי אדמה – מבנים חדשים שייבנו בטבע, ובהם תתאפשר עבודה רוחנית הקשורה לתודעה של אמא אדמה. אלה יהיו מבנים אנרגטיים שייבנו על פי גיאומטריה מדויקת ומחושבת מראש, והם יאפשרו למבקר בהם לצאת למסע אסטרלי בעולם הרוח. בחירת המיקום של מקדשי האדמה תיעשה מתוך הקשבה לאנרגיות של המרחב, ובתחושה שלי – אפריקה תהיה יעד מועדף לבניית מקדשים שכאלה. המבנים יהיו בצורות שונות, ממעגלי אבנים ועד למבנים מורכבים, ובעזרת טכנולוגיות מתקדמות יוכלו להסתובב סביב עצמם. גם מסעות אל מתחת לאדמה, כלומר טיולים אל מערות, יהיו חלק מהטיולים הרוחניים, וככל שהמערות עמוקות יותר, כך תלך חשיבותן ותגדל.
הפלח האחרון, שאיתו אסיים את חזוני, קשור לטיולי מסה. לפי עקרון המסה, ככל שעולה מספר דמונד הילרי טיפס על האוורסט "כי הוא היה שם", ובאמירה המפורסמת שלו יצר ז'אנר עולמי של יוצאים לדרך. פעם גם אני הייתי שייך לז'אנר הזה. יצאתי לדרך כי היא
 |
| טיפול באנרגיה ליד הפירמידות בסאקארה, מצרים. אתר של עלייה לרגל לא מתוך מסורת דתית מקובלת, אלא מתוך ההכרה בכך שמקומות מסוימים בפלנטה הם בעלי עוצמה מיוחדת | צילום: מולי שאול |
היתה שם. אבל הדרך לימדה אותי אחרת. היא לימדה אותי שלא סתם אני נודד. היא לימדה אותי שהדרך שלי החוצה היא בעצם הדרך שלי פנימה. היא לימדה אותי שהיציאה אל המרחב היא בעצם כלי להתפתחות רוחנית.
כמו אנשים שמשתתפים בסדנאות או מתרגלים טכניקות של מדיטציה ותנועה על מנת להתחבר לעולמם הפנימי, אני בוחר במסע, בטיול, ביציאה החוצה כדי להתחבר אל עולמי הפנימי. וכמו אדם שמוצא לעצמו מורה רוחני, אני מוצא שהמורה שלי היא אמא אדמה. כי כשאדם יוצא אל המרחב ומתחיל להקשיב לטבע, הוא מתחיל להקשיב לעצמו.
האמונה הבסיסית שאיתה אני יוצא לדרך היא שאני לא הולך לטייל בטבע, אלא עם הטבע. כשאני יוצא לטיול, אני לא הולך לכבוש, לראות או להגיע, אלא לפגוש. להקשיב למרחב, לנהל איתו דיאלוג וליצור איתו משהו משותף. זוהי נקודת המוצא של הטיול הרוחני, טרנד הולך ומתפתח לא רק בקרב אלה שמגדירים עצמם "אנשים רוחניים", אלא בעולם התיירות כולו: טיולים רוחניים להימלאיה, להרי האנדים ולעתיקות המאיה במרכז אמריקה, וסדנאות רבות בטבע. קהל המשתתפים בטיולים אלו גדל משנה לשנה.
את הטיולים הרוחניים הקיימים כיום אפשר לחלק לשני סוגים: אלה שבהם האדם יוצא לטבע כדי להתבודד ולמצוא מרחב להתבוננות (למשל, סדנאות מדיטציה בטבע), ואלה שבהם יוצאים למקומות מסוימים, הנחשבים לעתירי אנרגיה (למשל, סטונהנג' בדרום אנגליה או הר בֶּלוּכָה בסיביר) או כאלה הקשורים למסורת רוחנית זו או אחרת (כמו מקדשי המאיה והאינקה במרכז אמריקה ובדרומה או הפירמידות במצרים).
ב־100 השנים הבאות, כך נראה, ז'אנר המסעות הרוחניים יתפוס תאוצה. כי בעולם שהתקשורת והטכנולוגיה בו יכחידו כל פיסה של שקט ופרטיות, בעולם שבו כמות הגירויים החיצוניים והאינטנסיביות יובילו את האדם לקצות שפיות דעתו, יותר ויותר אנשים ייצאו למרחב ויחפשו קווים פתוחים של אופק, מרווח נשימה, מקום שנוגע בשקט ומתחבר ללב. כי הטיול הרוחני מציע מסע משולב, אל מרחב פיזי ואל מעמקי התודעה. מוצר אידיאלי לצרכים הנפשיים של האדם בשנות ה־2000.