המוזיקה הצוענית של ברגוביץ

מפות ומדריכים מודפסים ליעד קרואטיה, בהנחה לגולשי מסע אחר! ברגוביץ'. חצי קרואטי, חצי סרבי, נשוי למוסלמית

עדין לעובדים זרים – שנולדו במחוזות השונים של יוגוסלביה. אלה השתלטו על האולם ובלעו את מאות אוהדי המוזיקה הצוענית האחרים שלא בדיוק ינקו אותה עם חלב אמם.
הקהל בהופעות בפסטיבל בדרך כלל עומד או רוקד, בהופעה הזאת עמדו, רקדו, שרו ובעיקר שתו משקאות חריפים, החל בבירה וכלה בוויסקי ובסוגי יי"ש יוגוסלביים (אגב, בחוזה של גוראן מתחייבים המארחים לספק לו ולאוגי שני בקבוקי וויסקי למופע). חמש דקות מתחילת המופע לא נותר יוגוסלבי אחד לבוש בחולצתו – כל אחד מבני ארצו של ברגוביץ' כרך את שרוולי חולצתו סביב מפרק כף היד ונופף בה כטוב לבו במוזיקה, בריקודים ובאלכוהול. שתו באולם, שתו על הבמה, וכל אחד מנגני תזמורת החתונות והלוויות זכה לשטרות מרשרשים תחובים בתוך פיית כלי הנשיפה שלו לאחר סולו מבריק.
באותם ימים לברגוביץ' היה רפרטואר לא גדול: המופע נמשך כחמישים דקות. בתום דקות אלה הקהל דרש עוד ועוד, והקונצרט החל מהתחלה ונמשך פעם נוספת עד סופו. המארגנים נאלצו לפנות את הבמה כמעט בכוח לאמן הבא, מה שלא הפריע לחגיגה הצוענית הזאת להימשך עוד שעות ארוכות מחוץ לאולם עם המוזיקאים ועם הקהל על שפת אגם ז'נבה השלו. כיום לברגוביץ' אין בעיה לקיים מופע של שעתיים, שלוש ואפילו ארבע שעות, ושום רגע לא נראה מיותר לקהלו הנלהב.

מנהג מימים ימימה
מה שהחל לחשוף את ברגוביץ' בפני הקהל הרחב הוא הפסקול לסרטו הנפלא של אמיר קוסטוריצה "שעת הצוענים" ובעיקר "אדרלזי" (Ederlezi) , הלהיט הגדול מהסרט. אמנם ברגוביץ' הוא שחתום עליו, אך בעצם זה המנון צוענים שמקורו באלבניה. זו השיטה של ברגוביץ': לקחת קטעים עממיים הנמצאים ברשות הרבים (מה שקרוי בעגה המקצועית PD
– Public Domain) ולנכס אותם לעצמו, כלומר לחתום עליהם כיוצרם ולהרוויח את התמלוגים עליהם. מבחינה זו הוא צועני אמיתי: כמנהג הצוענים מימים ימימה, הוא נוטל אוצרות של אחרים ונותן להם ברק ייחודי משלו.
השיטה של ברגוביץ' עבדה ללא הפרעה עד ש"הלחין" ל"חלום אריזונה" של קוסטוריצה את הלהיט "In the Death Car", אלא שהפעם המחבר המקורי עדיין היה בחיים. כך מצאו עצמם קוסטוריצה וברגוביץ' על ספסל הנאשמים בגין גניבה מוזיקלית. ברגוביץ' הטיל את כל האחריות על קוסטוריצה, ששילש מזומנים רבים לידי המחבר המקורי. מאז שני החברים, שהחלו את דרכם האמנותית בלהקות רוק יוגוסלביות, אינם מחליפים מלה ביניהם (היום גם לקוסטוריצה יש להקה צוענית־אנרכיסטית־קרקסית נהדרת הנושאת את השם Emir Kusturica & No Smoking Orchestra).
ברגוביץ' הוא גם אמן המחזור של המוזיקה שאותה הוא "מחבר". הוא מחפש זמרים בכל מיני מדינות שיוכלו לבצע עימו את להיטי הפסקולים שלו בשפת ארצם. בפולין, למשל, הוא הקליט אלבום מצליח מאוד עם הזמרת קאיה ולאחריו אלבום עם קריס קראווצ'יק, בתורכיה שיתף פעולה עם הזמרת סזן אקסו וביוון יצר אלבום יפהפה עם דאלארס. בד בבד הוא ממשיך להקליט ולהופיע עם טובי הזמרים בעולם. הוא עבד עם עפרה חזה המנוחה (בפסקול הסרט "המלכה מרגו"), סזאריה אוורה, איגי פופ ואחרים, ועוד היד נטויה. במלים אחרות: יש עדיין למה לצפות מהגאון השרלטן הזה.