תרמילאים – חקר הנוודים החדשים

עד לפני שנים בודדות נחשבה התרמילאות תופעה כמעט מוקצית. מדינות רבות בעולם השתדלו לצמצמה ואפילו להעלימה. הן דאגו לשדרג אזורי נופש ולהופכם ליקרים, כדי שרגל תרמילאי לא תדרוך בהם, והיו אפילו כאלה שהציבו שלטים שאסרו על כניסת "גברים עם שיער ארוך". בעיני מדינות מסוימות היו התרמילאים אנשים עניים ומוזנחים, שלא רק שלא תרמו כלכלית למדינות המארחות אלא אף ניצלו אותן.

אבל לאחרונה החלה להתעורר בעולם הכרה בקיומם של התרמילאים ואפילו בחשיבותם הכלכלית. לאט־לאט השכילו גורמים שונים להבין שהתרמילאות לא רק שאינה תופעה זניחה אלא בין התעשיות המשמעותיות ביותר בעולם כיום. שוק התרמילאות תורם לכלכלה האוסטרלית בלבד כ־1.5 מיליארד דולר בשנה, ועל פי הערכות מלפני שלוש שנים, סכום של 8.3 מיליארד דולר לשוק העולמי.

הוצאות התרמילאים ליום עומדות אמנם על מחצית מאלה של תיירים, אבל הזמן שהם שוהים במקומות – פי שלושה או פי חמישה מתייר רגיל – מעלה את ההוצאות הגלובליות שלהם ומעמיד אותן לעתים בסכום כפול או משולש מזה של הוצאות התיירים. נתונים אלה חלחלו לתודעה של מקבלי ההחלטות במדינות שונות בעולם, תעשיינים ואף חוקרים אקדמיים.

התעוררות ההכרה בשוק הועילה לכל המעורבים בדבר. תעשיינים החלו להזמין מחקרים בנושא, שלטונות מדינות למדו את היעד המסחרי המפתיע ואנשי אקדמיה החלו לחקור את התופעה הסוציולוגית המעניינת.

תעשיינים ובעלי עסקים חיזרו אחרי אנשי אקדמיה במטרה לקבל מהם שרטוט נאמן של השוק, והאחרונים שמחו להיעזר בבעלי הממון כדי לממן את מחקריהם. שיתוף הפעולה הפורה הניב ביולי 2002 כנס אקדמי בנושא תרמילאות, שאורגן על ידי  ATLAS- ארגון אירופאי לחקר תיירות.

הכנס, שנקרא   Meeting on Backpacker Tourism“ ”The Global Nomad – an Expertוהתקיים בבנגקוק, תאילנד, איגד בתוכו חוקרים ובעלי עסקים תיירותיים מכל העולם, מאוסטרליה, גרמניה, הולנד, בריטניה, ניו זילנד, תאילנד וגם מישראל. פרופ' אריק כהן מהאוניברסיטה העברית, מחלוצי מחקר התיירות, פתח את הכנס. אני הצגתי במהלכו את תופעת התרמילאות הישראלית להודו והתבססתי על מחקר שאני עושה במסגרת הדוקטורט שלי.

ניו דלהי. בניגוד לתיירים רגילים, המוציאים ממון רב במלונות חמישה כוכבים וגורמים אגב כך לזיהום, תיעוש ומודניזציה, משתמשים התרמילאים באמצעים הקיימים, בספקים המקומיים, מזרימים כסף לאוכלוסייה המקומית ומעודדים תעסוקה מקומית

מפות מנטליות זהות
הנתונים העסקיים־כלכליים על אודות תופעת התרמילאות לא הפתיעו איש בכנס, אבל אולי יפתיעו את אלה שלא נכחו בו. התרמילאים, כך עולה ממחקרים שהוצגו בו, חשובים יותר כלכלית למדינות המארחות מאשר תיירים רגילים. תיירים רגילים, המוציאים ממון רב במלונות חמישה כוכבים אך כזה ש"דולף"מהמדינה המארחת, דורשים התאמה של התעשייה המקומית לצורכיהם וגורמים אגב כך לזיהום, תיעוש ומודרניזציה. לעומת זאת, התרמילאים משתמשים באמצעים קיימים ובספקים מקומיים, מזרימים כסף לאוכלוסייה המקומית ומעודדים תעסוקה מקומית. הכסף שלהם אינו דולף מחוץ למדינה המארחת ומגיע לכל פינה נידחת בה, בעיקר לעסקים בבעלות פרטית.

התרמילאים של היום אינם הנוודים של פעם, אף שהיו רוצים להיות כאלה. הם כבר לא עניים, מוזנחים או היפים. הם אינם דומים לנווד המנוכר מהסיקסטיז, תוצר מהפכת הסטודנטים שנכשלה, אדם נועז והרפתקני, שיצא לעולמות רחוקים ונידחים וחיפש בהם צורת חיים אלטרנטיבית.

באופן מוצהר גם התרמילאים של היום הם כאלה: הרפתקנים, לא ממוסדים, מטיילים מחוץ לשביל המסומן, נועזים ומחפשי סיכון; אלא שרב המרחק בין האידיאולוגיה למעשה. התרמילאים המודרניים, על פי מחקרים רבים שהוצגו בכנס, הם צעירים, רווקים, מהמעמד הבינוני ומעלה, לא מנוכרים, לא מרדנים, ואפשר להגדיר אותם כתיירי נופש. הם אינם מחפשים מרכז אלטרנטיבי לחייהם ואינם שואפים לחולל מהפכות. הם בסך הכל רוצים לנוח מחיי השגרה המשעממים שלהם מתוך שאיפה לאסקפיזם, לדחות חובות, להכיר מקומות חדשים, לצבור ניסיון חיים, הון תרבותי ויוקרה ובעיקר לפגוש אנשים חדשים. לא חס וחלילה מקומיים, אלא תרמילאים כמוהם.

במקום לסטות מהשביל המסומן, הם עולים עליו בחדווה, ובמקום להתרחק מתרמילאים כמותם, הם נדבקים אליהם בכל הזדמנות. הם מחזיקים במפות מנטליות זהות,שאומרות להם לאן ללכת, ושם הם יוצרים מובלעות עירוניות (דוגמת הקוהא־סן בבנגקוק) או כפריות (כמו פאי בצפון תאילנד) וחיים בהן  בבועה בלתי חדירה למקומיים. הם אינם מחפשים אותנטיות אלא מסתפקים במוכר, לא רוצים לחדור לעורף – לחיים האמיתיים של המקומיים – ומעדיפים את הפסטיבלים התיירותיים, האתרים המלאכותיים והמבנים המשוחזרים. מה שמעניין אותם זה לעשות חיים, לחיות בצורה הדוניסטית, ספונטנית, חסרת חובות ומשוחררת.

מפה לאוזן
עוד ממצא מעניין שהוצג בכנס חושף את מקורות המידע של התרמילאים הללו. באופן מפתיע, האינטרנט – אותו אמצעי מהיר, עדכני ונגיש, שמייצג את התקדמות הטכנולוגיה – הוא מקור המידע הכי פחות חשוב עבורם. אולי מאחר שהם מקימים מעין קהילה מקומית במדינות היעד, הם סומכים בעיקר על המלצות חבריהם למסע.

ניו דלהי. התרמילאים של היום אינם הנוודים של פעם, אף שהיו רוצים להיות. הם כבר לא עניים, מוזנחים או היפים

56 אחוז מהתרמילאים מסתמכים על מידע לא פורמלי בקבלת החלטות בכל הקשור לטיול: לינה, תחבורה, פעילות ואפילו משך הטיול (19 אחוז מהתרמילאים שנחקרו באוסטרליה האריכו את משך שהותם שם בשל השפעת תרמילאים אחרים). ספרי ההדרכה המפורסמים כמו "לונלי פלנט" ו"הנד בוק" הם רק המקור השני בחשיבות עבורם, והמקום השלישי שייך לחברים וקרובים החיים במדינת היעד.

ניסיון קודם בטיולים, על פי מחקרים אחרים, מעניק לתרמילאים ביטחון עצמי גבוה עד כדי כך ש־98 אחוז מאלה שמגיעים לאוסטרליה אחרי ביקור קודם לא מזמינים מקום לינה מראש, 60 אחוז מהם לא מזמינים אף כרטיס תחבורה או טיסת המשך ו־97 אחוז לא מזמינים טיול (tour) מאורגן מראש.

מצד שני, הניסיון הקודם תורם לעלייה בשימוש באמצעי תחבורה מקומיים: שלושה מתוך כל ארבעה תרמילאים שהעדיפו להיעזר בטרמפים בניו זילנד ביקרו בה יותר מפעם אחת, וכך גם 17 מתוך 23 תרמילאים שהשתמשו שם בתחבורה ציבורית.

ייחודם של הישראלים
לתשומת לב מיוחדת זכו התרמילאים הישראלים, שמשתתפי הכנס הסכימו שיש להםמאפיינים ייחודיים. התיאורים של פרופ' כהן ושלי שרטטו קבוצת אנשים שמתאפיינים בגיבוש ובקשרים בין אישיים חזקים במיוחד, שנוטים להתכנס בתוך עצמם ולא להתערבב כלל עם אחרים (יותר מאשר תיירים אירופאים) ושטיולם עומד ביחס ישיר לשירותם הצבאי. מצד אחד  מנסה הטיול להיות ההפך מהשירות הצבאי באמצעות פעילות שחורגת מהשגרה (סמים, מין, שבירת נורמות), אך מצד שני הוא המשך ישיר לצבא (בגיבוש, בהתנהלות, בסלנג). הטיול הוא גם המשך והשלמה של טקס המעבר לבגרות שאותו לא הספיקו המטיילים לסיים כחיילים, מאחר שעדיין היו קשורים משמעותית להוריהם.

הקשר בין הטיול וצורת התרמילאות ובין ההיבט החברתי והגילי נחקר באופן המקיף ביותר דווקא בישראל, ובכנס הובעה תקווה שייעשו מחקרים דומים גם על תרמילאים אחרים בעולם. מטרות נוספות שהוצבו בכנס הן לחקור את תופעת התרמילאות מהעולם השלישי (ולא רק אליו) ואת מיקום התרמילאות במחזור החיים.

תרמילאות, כך עולה ממחקרים, מתרחשת לא פעם בצמתים בחיים ונועדה לענות על שאלות זהות. אנשים נוסעים למקומות מרוחקים כדי למצוא את עצמם ופעמים רבות הם סבורים שהצליחו. אך האם הפתרון שהושג במקדש בתאילנד או באשראם בהודו יישאר לנצח? האם הוא ישפיע על מהלך חייו של האדם? על כך אין עדיין תשובה.