תיירות אקולוגית או אקו-חארטה?

הכוונה אינה רק לאקו־חארטה שמוכרים לנו בדמות טיולי ג'יפים הרסניים במדבריות או טיולי עומק גיאוגרפיים שהדבר היחיד בינם ובין אקולוגיה הוא המיצוב – עלונים בצבעי אדמה, אותיות בירוק כהה על רקע שניים־שלושה פרצופים "אותנטיים" ותצלום של מדורה (או שקיעה), למען נחוש בחום של אמא אדמה. מילא זה. גם תיירות אקולוגית של ממש, "תיירות אחראית באזורים טבעיים, השומרת על הסביבה ומשפרת את רווחת התושבים המקומיים", כפי שמגדירה אותה האגודה העולמית לתיירות אקולוגית, מזיקה לסביבה. יהיה הטיול שלכם ידידותי לסביבה ככל שיהיה, זה לא יכפר על הנזק שגרמתם אם הגעתם בטיסה.

קחו למשל את קוסטה ריקה, אחד היעדים האקו־תיירותיים הכי חמים בשנים האחרונות. אפשר למצוא שם מקומות שבהם מי המקלחת מוזרמים לגינה האורגנית שממנה מגיע האוכל, אפשר לחוות ביקור ספוג בטבעיות וברוח מִחזור, ועם קצת נאומים מבעלי הבית תוכלו גם אתם להרגיש באמת ירוקים לרגע.

אלא מה? כדי להגיע לשם צריך לטוס דרך ניו יורק. הטיסה אורכת 12 שעות, ובשתי השניות שבהן הרמתם יד לדינג־דונג של הדיילת, הג'מבו שרף כמות דלק שיכלה להביא אתכם לגליל. בשתי הדקות שיעברו עד שתגיע הדיילת, האווירון יגמע עוד 500 ליטרים של דלק – ליטר לכל נוסע. כדי להגיע מלוד לניו יורק נדרשים בסך הכל כ־160 אלף ליטרים של דלק. בניו יורק צריך לנחות ולהמריא שוב, פעולה שעולה ים דלק. עוד שלוש שעות עד סן חוזה: עוד 45 אלף ליטרים של דלק. בקיצור, צריך הרבה אנרגיה בשביל להרים לשמים ג'מבו.

וכך, בעוד אתם אפופים באדי האלכוהול המוגש בטיסה, המטוס אפוף לו באדי גזי החממה שהוא פולט בלי הפסקה לאטמוספרה. 1.28 טונות של דו־תחמוצת הפחמן, לכל נוסע, יפלוט המטוס בטיסה האמורה לקוסטה ריקה – תרומה ניכרת לאפקט החממה. תפסתם דיל זוגי לאמסטרדם? "פלטתם" 3 טונות דו־תחמוצת הפחמן. יש מכוניות שפולטות פחות בשנה תמימה. אבל העיקר שנוחתים, שוכרים אופניים, מעשנים משהו אורגני ומרגישים מה זה ידידותיים לסביבה.

מטוסים אחראים לכשביעית מסך דו־תחמוצת הפחמן שנפלטת מכלי התחבורה בעולם, ועל פי כל הארגונים הסביבתיים, המצב רק ילך ויחמיר. ואלה עוד היו החדשות הטובות. רק כשליש מהנזק הסביבתי הכולל שגורמים המטוסים נגרם מפליטת דו־תחמוצת הפחמן. המטוסים פולטים גם אדי מים, תחמוצות חנקן ושאר מזיקים, והבעיה היא לא רק כמה או מה הם פולטים – אלא גם איפה.  מכירים את מרבד העננים שרואים מחלון המטוס כשמשייטים בגובה? אין זו אשליה. שכבה דקה של אוויר קר "סוגרת" את החלק הלח של האטמוספרה. מתחתיה יש הרבה מים ותנועות אנכיות של האוויר, ואילו מעליה, בסטרטוספרה, האוויר יבש ויש ריכוז גבוה של אוזון. כמעט שאין שם מולקולות מים, ובגובה הזה אנו רואים מהחלון עולם חלק ונקי מעננים.

מדענים יכולים ודאי להוכיח שכמות האוזון הנאכלת בכל שעת טיסה עולה על כל הפריאונים שיכולתם להשתמש בהם בחיים. אך אותי מטרידה דווקא העובדה שמטוסי הסילון, שטסים גבוה, מפרים סדרי בראשית. הם מזיזים את האוויר היציב, מרטיבים את החלקים היבשים של השמים וחוצים בלהט את הקרום הדק שבין הסְפֶרוֹת. ייתכן שהדבר אינו מדיד, אך לבטח מפחיד. וכאילו אין די בכך, אמנת קיוטו לא מגיעה גבוה כל כך, והפליטות באוויר, שמשפיעות על כולנו, בעצם לא שייכות לשום מדינה. גם למטה המצב לא מזהיר: שדות תעופה גדולים ניצבים בשורה אחת עם בתי זיקוק ותחנות כוח בכל הקשור לרמות הזיהום שלהם.

אחת הסיסמאות הירוקות המובילות את הקמפיין האקולוגי הן "Think Global Buy Local". נדמה כי אם מישהו יציע לכל הירקרקים העסוקים בקידום התיירות האקולוגית את הרעיון המתבקש – "Think Global Travel Local" – יזרקו אותו מכל המדרגות. כמוני כמוכם. איש לא יוותר על טיסות אם זה תלוי בו. מתכננים לבקר באחד מהפרויקטים המרשימים של התיירות האקולוגית בלאוס? לעבוד בחווה אקולוגית בניו זילנד? נותר רק לקוות שתיהנו מכל רגע. כי את המצפון זה אולי מנקה, אבל לגלובוס עדיף היה שתסתפקו בשופינג בלונדון.