פקעת צהובה
שילינג שי, רעייתו של הקיסר האגדי הואנג די, שוטטה בשנת 2650 לפני ספירת הנוצרים בגן הארמון. בהיסח הדעת קטפה פקעת צהובה מעלה התות. כששתה שילינג שי תה מנחה, נשרה הפקעת לתוך הספל, וכששלתה אותה, נפרמה לחוט ארוך ואוורירי. הואנג די, בעלה, הוא הקיסר שלפי המסורת המציא את הכתב. ייתכן שאשתו היא זו שלזכותה יש לזקוף דבר מה חשוב לא פחות – גילוי המשי. 
מחזור החיים של טוואי המשי, איור מהמאה ה-19
פרסים
דרך המלך הפרסית יצאה מקטסיפון, הבירה הפרסית במאה החמישית לפני הספירה, ולאורכה הועברו הסחורות מקדמת אסיה ומן הים התיכון לפרס. האימפריה השתרעה מפמיר ודרומה לאזור אפגניסטן. הדרך, שנקראה גם "הדרך האימפריאלית", הסתיימה בצור, בצידון ובאפסוס שבמערב תורכיה. יוונים
ב-332 לפני הספירה יצא אלכסנדר מוקדון מיוון, נע במהירות על מערך הדרכים הפרסיות, חצה את אסיה הקטנה, סוריה, ארמניה, ארץ ישראל, מצרים, פרס, מרכז אסיה, ועד לעמק פרגנה וסמרקנד. משם הדרים אלכסנדר לאפגניסטן (לקבול), והמשיך להודו (פקיסטן של ימינו). הוא הפליג דרך מצרי הורמוז לפרס, שם מת. בדרכו הספיק אלכסנדר להרוס את ערי המסחר בצור ובצידון ואת העיר הנבטית בעזה, שלושתן ערי מסחר בקצות דרכי המשי. סוסים מונגולים
ב-138 לפני הספירה נשלח צ'אנג צ'יין, איש צבא בעל גוף ויכולת, כשליח הקיסר ההאני וו-די (87-140 לפנה"ס) משיאן (צ'אנג אן) מלווה במשלחת של מאה אנשים כדי ליצור קשרים עם שבטי המונגולים שבמערב לשי-נו, שאיימו על סין. הוא נפל בשבי, ובמשך 13 שנים חי אצל הנוודים. כאשר חזר, סיפר לקיסר וו-די על ערים בצורות, סוסים שמימיים מזיעי דם ודמעות דרקון, כלומר ענבים. דברים אלה דרבנו את הקיסר, וצבאו כבש את סמרקנד ואת עמק פרגנה. סוסים וענבים הובאו לסין. 
סוסים מונגולים. הקיסר חמד את הסוסים השמימיים מזיעי הדם | צילום: אייסטוק
רומאים
ב-53 לפני הספירה נאבקו הרומאים בפרתים על דרכי המסחר לשיאן, בירתה של שושלת האן. קרסוס, הנציב הרומי בסוריה, יצא למלחמה על מנת לפתוח את דרכי המסחר ולעצור את בריחת הזהב הרומאי מזרחה תמורת בדי המשי. פליניוס הזקן התלונן אז ברומי, שבדי המשי מרוקנים את אוצר הזהב הרומאי. הפרתים, שהיו מצוידים בקשתות והשתמשו בבדי משי מבהיקים כדי לכוון את שמש הצהרים ולסנוור את עיני הלגיונות הרומאים, הביסו את קרסוס. עולי רגל
במאה החמישית לספירה (450-411) יצאו מכיוונים שונים עולי רגל ששמו להם למטרה לחצות את אסיה: פה-שיאן (FA-XIAN) עולה רגל סיני, יצא משיאן להודו כדי להביא את הכתבים הבודהיסטיים הקדושים. הוא חצה את ההרים השמימיים (מערבה מאורומצ'י וממדבר גובי), והגיע לאסיה, עבר להודו וחזר בהפלגה לקנטון. פה-שיאן העיד על דרכי מסחר ימיות מפותחות שהיו בין הודו לציילון, לדרום מזרח אסיה ולסין. שני נזירים נסטוריאנים הבריחו גלמים של טוואי המשי, חבויים בקני במבוק, לפרס. כך נשבר המונופול הסיני על המשי. זמן קצר לאחר מכן כבר התחרו אומני המשי של פרס באלה של סין. במאה ה-7 יצא הנזיר הבודהיסטי שואן דזנג בברכת הקיסר, בן שושלת סאנג, כדי להביא כתבי קודש בודהיסטיים מהודו. הוא חצה את נאות המדבר של דרך המשי (חמי, דון הואנג, טורפן) והגיע לאורומצ'י; ממנה עבר דרך הרים השמימיים למרכז אסיה, והגיע להודו ולאסאם. לאחר כמה שנים שב עמוס בכתבי יד, כבוד וחוכמה. 
רכס טיין שאן, המכונה ההרים השמימיים | צילום: סיימון גרבוט
מוסלמים
באותם ימים כבשו הערבים את פרס, ועד סוף המאה ה-7 הוסיפו לכיבושיהם את כל מרכז אסיה, כולל סמרקנד ובוכרה. ב-713 כבש קטיבה אבן מוסלם את קשגאר שבמערב סין, וב-551 הביס צבא מוסלמי את הצבא הסיני בפיקוד גנרל קוראני. ב-763 נוסדה בגדד , קיסרי שושלת טאנג, ששלטו בבירה הגדולה בעולם, שיאן, ובה למעלה ממיליון תושבים, עמדו בקשרי יבשה וים עם העולם המוסלמי של מרכז וקדמת אסיה. הקשר עם האימפריה הערבית, המשתרעת מסין ועד ספרד, היה ישיר, ודרכי המסחר הוליכו סוחרים, סחורות, רעיונות, אקרובטים והשפעות ממקום למקום. נוסע יהודי
באמצע המאה השתיים-עשרה (1173-1160) נסע בנימין מטודלה מספרד לממרכז אסיה ולסמרקנד. הוא ביקר בקהילות יהודיות שהיו לאורך כל דרכי המסחר, אך לא הגיע לסין. מונגולים וקתולים
הנוסע המפורסם מכולם על דרך המשי הוא דווקא סוחר ללא יומרות אלוהיות. מרקו פולו חצה את אסיה במחצית המאה ה-13 (1288-1271). הוא היה בן למשפחת סוחרים ונציאנית ששוטט זמן רב במרכז אסיה, והפך לבן בית בחצרו של הקיסר הגדול קובלאי חאן. בני זמנו המפורסמים הם ג'והן מפלנו קרפיני, איש דת שהגיע ב-1246 לחצר המונגולית בחאן ביאליק (בייג'ין), וויליאם מרוברוק, שהגיע לשם ב-1255. אבן בטוטא
ב-1325 יצא אבן בטוטא, איש דת מוסלמי מצפון אפריקה, למסעו חובק העולם. 24 שנים נדד, חלק גדול מהן לאורך דרכי מסחר ומשי, הגיע למרכז אסיה, ירד בנתיבי הים המפותחים בין אסיה, אפריקה, הודו וסין, וחוזר בכבוד גדול לעיר הולדתו. מינג והטימורידים
עם עליית שושלת מינג, לאחר התור המונגולי, נחתכו דרכי המשי היבשתיות, הממלוכים התחזקו והאירופים נסוגו בחזרה ליבשתם. האימפריה הגדולה האחרונה היא אימפריה הטימורידית שיסד טימור לאנג ב- 1370. 
גור-י-אמיר, אחד המבנים שטימור לאנג בנה סמרקנד ואשר בו נקבר
המשחק הגדול
במשך המאות שלאחר מכן הסתגרה סין של שושלת מנצ'ו, ורק במאה ה-19 החלו מעצמות המערב לדרוש להן זכויות מסחר בנמליה המזרחיים. סוף המאה ה-19 הוא גם ראשיתו של המשחק הגדול בין רוסיה הצארית לאימפריה הבריטית, כששני הצדדים מנסים להשתלט על מרכז אסיה ולשלוח את ידיהם לנאות המדבר של דרכי המשי הסיניות. במאה ה-19 העניק החוקר הגרמני פון רייכטהופן את השם "דרך המשי" לנתיבים האלה, שנמתחו לאורך כ- 12 אלף ק"מ בדרכים שונות – מסין מערבה.
דעות החוקרים לגבי מסלוליהן המדויקים של דרכי המשי עדיין חלוקות. לנתיבים סבוכים אלו מצטרפות כשלוחות, החופפות את דרכי המשי רק בחלקן, דרך הכותנה הקדומה יותר, שבאה מכיוון הודו ואפגניסטן, ודרך אבן הירקן (Jade Route) , שמסלולה בקטע שבין קשגאר ובייג'ין דרומי יותר לנתיבו של מרקו פולו.
|
