היתה זו חוויה של פעם בחיים. מסע לילי על גבי לבה טרייה אל ליבו של הר געש מתפרץ. אגם הלבה הייחודי בארטה אלה, "ההר המעשן", באזור נידח של שקע דאנקיל, השתנה לפתע בהתפרצות שהחלה בינואר 2017. המדריכים הובילו אותנו בלילה ללא שביל, בין קילוחי הלבה הטריים המתפוררים מתחת לרגליים, לתצפית במזרקת לבה ובנהרות לבה הגואים וזורמים על צלע ההר מול עינינו המשתאות ומצלמותינו המתקתקות. לטיול היו שיאים נוספים: בריכות הגפרית הצבעוניות של דאלול, שכאילו נלקחו מפלטה של צייר חסר מעצורים. כורי המלח ושיירות הגמלים, עולם הולך ונעלם בשל פריצת הכבישים המודרניים לאזור. אנשי שבט העפאר קשי היום, המתמודדים עם תנאים בלתי אפשריים של 57 מעלות בקיץ ואדמה צחיחה שפרט לשכבות המלח לא גדל בה כמעט דבר.
יוצאים לדרך את הלילה הראשון באתיופיה העברנו במלון פלאנט בעיר מקלה (Mekele), פינוק אחרון לפני הירידה לשטח, שם התנאים יהיו מן הסתם פחות טובים. השכם בבוקר נסענו דרך העיר המתעוררת. בדרך עצרנו בכמה נקודות מעניינות ושמענו הסברים בוטניים על הצמחייה המקומית – עץ הדרקון, שיטה, גפן בשרנית. קבוצה של נערות לבושות בבגדים מסורתיים ששו להצטלם תמורה כמה ביר, המטבע המקומי שערכו כשישית שקל.
המשכנו לרדת מהרמה לשקע דאנקיל בכביש טוב, עד לנקודה בה נטשנו אותו לטובת דרך עפר, שם פגשנו מספר קבוצות שחזרו מהר הגעש. הדיווחים התחלפו מדי רגע – איזו בריכת לבה פעילה כרגע והאם ניתן להגיע. חצינו קילוחי לבה וחרוטים וולקניים צעירים, בני מספר שנים, וביקרנו בבקתת זרדים אצל משפחה עפארית אמידה. הבקתה עשויה ענפים ודמוית איגלו ובתוכה ראינו כלי בית עשויים עורות. בני העפאר נוודים מגדלי צאן ויש לכל משפחה כמה בקתות במקומות שונים. הנשים עוסקות בכל המלאכות כולל הקמת הבקתות ופירוק הבית לנדידה. הגברים דואגים להגנה ועובדים לעיתים בכריית והובלת המלח.
עמוד האש
בעשר וחצי בלילה יצאנו למסע הרגלי. תחילה השביל היה נוח, אולם בהמשך הפך לאתגרי יותר ויותר, כשאנו צועדים לאור פנסים בין קילוחי לבה טריים עם קצוות חדים ומתפוררים. אחרי כשלוש שעות של הליכה הגענו למחנה העליון, שלא היה יותר מכמה אבנים מסודרות בצורת ח'. משם כבר היה אפשר לראות היטב את ההתפרצויות מהסדק הוולקני החדש. ניסינו להירדם אך זה היה קשה, תרתי משמע, כיון שהגמלים עם המזרונים בוששו להגיע. בשלוש וחצי לפנות בוקר יצאנו לקטע האחרון, אל המופע הגעשי. כבר בחצי הדרך שמענו קולות שריקה רועמת. עצרנו כחצי קילומטר מההתפרצות, כיוון שהמדריכים המקומיים אמרו שהדרך על הלבה הפכה למסוכנת מדי. למרות המרחק, מה שראינו וצילמנו עלה על הציפיות: עמוד אש, גייזר לבה מתפרץ שהשמיע קולות מחרישי אזניים, ומדי כמה דקות נפלט פרץ לבה כזיקוקי דינור.
אחרי כן גאה אגם הלבה שבסדק ועלה על גדותיו תוך יצירת מפל לבה וזרימה שהלכה והתקררה, ואז זרימות נוספות – הזרימה האחרונה הייתה סמוכה לגייזר וגרמה להפסקתו, אך היתה היפה מכולם. הלבה החמה עלתה בצהוב-לבן והחלה לגלוש במורד, תוך שהצבע משתנה לצהוב-כתום, אחר כך כתום-אדום ולבסוף אדום כהה-שחור. חמישים גוונים של לבן-צהוב-כתום-אדום. אגמי המלח
מכאן, נסיעה ארוכה של כ-300 ק"מ הביאה אותנו לאגם א-סאלה. מכאן מעבירים את המלח בשיירות גמלים אל הרמה. המסורת העתיקה הזאת, שנמשכת כבר מאות שנים, עתידה לחלוף מהעולם בקרוב עם פתיחת הכביש, אז יחליפו משאיות את שיירות הגמלים, ומובילי הגמלים וחוצבי המלח יאבדו את פרנסתם המסורתית.
הפועלים משתמשים במקלות לום כדי להפריד את שכבות המלח, בגרזנים כדי לחצוב אריחים מרובעים ובסכינים כדי לסתת אותם – לסתת נדרשות כחמש דקות כדי ליצור אריח מרובע בגודל של 40 ס"מ ועובי של כ-10 ס"מ. משקלו של כל אריח מלח כחמישה קילוגרמים. כ-20 אריחים מועמסים על הגמלים והם מובלים בשיירות אל העיר מקלה, שם הם נמכרים במחיר גבוה כמעט פי 10 ממחירם באזור הכרייה. הפועלים עובדים בצוותים: בעל המקלות, החוצב בגרזן, הסתת והמעמיס על הגמלים. בסך הכל, הצוות מייצר כעשרים אריחים לאדם ביום עבודה, מה שלפי חשבוני מעמיד את משכורתם החודשית על כמאה דולר.
בריכות הגופרית הצבעוניות של דאלול
משם, נסיעה קצרה הביאה אותנו לדאלול, בריכות הגופרית המרהיבות. שורה ארוכה של ג'יפים מעידה שזה אתר ביקור פופולרי מאוד, ולא בכדי. הליכה קצרה על סלעי מלח סגולים ואז, ללא הכנה, העיניים נשטפות במראות שלא מהעולם הזה. לפנינו מתגלה נוף מדהים של צבעים וצורות שלא ראיתי מעולם. בריכות ומשטחי גופרית בצבע צהוב לימון, עם דפנות נטיפיות לבנות, המזכירות את פמוקלה שבתורכיה. פתחי גייזרים קטנים, פטריות סלע מלח גדולות ולבנות, כעין ריף אלמוגים המורכב מעמודונים אדומים היוצרים תבניות שונות. היינו מוקסמים והמצלמות עבדו שעות נוספות.
לאחר ששבענו מהמראות נסענו למקלה, עם העלייה לרמה מזג האוויר הלוהט מתקרר. חזרנו לציביליזציה, למלון פלאנט המוכר. מכאן יצאנו לחלקו השני של הטיול, לאקסום ולכנסיות החפורות של לליבלה, אבל על כך בפעם אחרת. עוד מחוויות הטיול בסרטון הבא: בתמונה הפותחת: בריכות הגופרית המהפנטות של שקע דנקיל | צילום: עמרי ונדל הכותב טייל באתיופיה עם חברת טיולי רדיוס |
הנופים שמקבלים את פני המטייל בשקע דנקיל בצפון אתיופיה יוצאי דופן ומהפנטים: הרי געש, בריכות גופרית בצבעים שלא מהעולם הזה, מישורי מלח אינסופיים. ולכך נוספה התפרצות מפתיעה של הר הגעש ארטה אלה עם עמוד אש דרמטי ולבה שזרמה באינספור גוונים של צהוב, כתום ואדום. עמרי ונדל חזר משם נפעם עודכן 20.11.18 |
שבטים בעמק נהר האומו באתיופיה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 468
[name] => אפריקה
[slug] => africa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 468
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 711
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 473
[name] => אתיופיה
[slug] => ethiopia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 473
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 468
[count] => 60
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )