מעטים המקומות בעולם שבהם שעון הטבע מתקתק בקצב חייו של האדם. התפרצויות געשיות, רעידות אדמה, סופות עזות במיוחד או שטפונות יכולים לגרום לשינויים דרמטיים, מיידיים. אבל בלי קטסטרופה כזו או אחרת או התערבות של בני אדם פועם שעון הטבע לאט, כמעט תמיד לאט מכדי שנוכל להבחין בשינוי.
מפרץ הקרחונים (Glacier Bay) באלסקה הוא מקום יוצא דופן. שעון הטבע רץ בו בקצב מסחרר. תהליכים ושינויים, שבמקומות אחרים בעולם אנו מנסים להבינם על סמך עדויות גיאולוגיות, מתרחשים כאן לנגד עינינו והופכים את הביקור במקום למסע במכונת זמן.
העדות הראשונה שיש לנו על מפרץ הקרחונים באלסקה היא של רב החובל ג'ורג' ונקובר, שעבר באיזור ב־1774 בחיפוש אחר מעבר ימי צפוני בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי.  | | מי שחותר בקיאק לכל אורך המפרץ עורך מסע אחורה בזמן – ביום חתירה של עשרים קילומטר עוברים כחמישים שנה. ביום החמישי נעצרנו מול פני הקרחון, מול ארץ סלעית חדשה. בפעם הבאה שנבוא לכאן המדרונות כבר יהיו מכוסים בצמחייה, בדרכה להפוך ליער גשם |
הוא נתקל בקיר קרח שרוחבו 15 קילומטרים וגובהו 150 מטרים, מיפה את המקום והמשיך בחיפושיו. מאה שנים אחר כך ביקר במקום חוקר הטבע האמריקאי ג'ון מיור ונכבש בקסמיו. מיור התרשם מאוד מהנופים הנפלאים, מהאינדיאנים המקומיים, מהלווייתנים, מהדובים ומכלבי הים, ונדהם במיוחד לגלות שקיר הקרח של ונקובר זז למרחק 32 קילומטרים מן המקום שבו הוא נראה לאחרונה. את מקום הקרח הנסוג תפסו מפרץ ים רחב, שהתפצל לשתי זרועות, וארץ שהקרח עזב אותה אתמול ולראשונה היא רואה את אור השמש.
היום מגיעות שתי זרועותיו של המפרץ למרחק של יותר מ־96 קילומטרים מן המקום שבו נעצר ונקובר לפני פחות מ־230 שנה – קצב נסיגה מסחרר של 430 מטרים לשנה, כמעט חמישה סנטימטרים בשעה. מדי יום משתחררים מאות מטרים רבועים מן הקרח ויוצאים מן הקיפאון הארוך שבו היו שרויים. הים ממלא את מקום הקרחון הנסוג, ומשני צדיו נחשפת לאוויר העולם ארץ חדשה.
נסיגת הקרחונים המהירה הזאת היא רק תחילתו של שינוי מואץ. בעקבותיה מגיעים החיים בקצב מסחרר. ארץ ששלשום היתה קבורה תחת הקרח ואתמול נחשפה לאור השמש, עומדת היום מכוסה ביער גשם בוגר, ובו המגוון העשיר של החי והצומח בדרום־מזרח אלסקה. שילוב של מזג אוויר נוח יחסית, כמות משקעים גדולה והעושר שבפסולת הקרחון יצרו תנאי גידול אופטימליים וחזרה מהירה של החיים.
המסע לאורך המפרץ משול למסע במכונת זמן, המכוילת על פי קנה מידה דומה לשלנו. מי שחותר בקיאק לכל אורכו של המפרץ, שהיה מכוסה כולו בקרח לפני יותר ממאתיים שנה, ומגיע לראשו, שם נמצא הקרח היום, עורך למעשה מסע אחורה בזמן. מן הרגע שזז הקרח | קצב הנסיגה של הקרחון הוא 430 מטרים לשנה, כמעט חמישה סנטימטרים בשעה. מדי יום משתחררים מאות מטרים רבועים מן הקרח ויוצאים מן הקיפאון הארוך שבו היו שרויים |
לאחור מתחיל שעון החיים לתקתק, ובכל מקום שבו עוברים אפשר לדעת מתי החלו החיים.
יוצאים לדרך בקיאק בשנת 1774, מאיזור מיוער ועשיר מאוד בבעלי חיים, ועוברים כחמישים שנים ביום חתירה של עשרים קילומטר. העצים הולכים ומתגמדים. את הארץ שנחשפה לפני עשרות שנים בודדות מכסים עצים נמוכים, שיחים ועשבים, שבהמשך יפנו את מקומם ליער גשם בוגר. ביום החמישי לחתירה נעצרים מול פניו של הקרחון, מול ארץ סלעית שנולדה אך אתמול. בשטחים שראו את אור השמש רק באחרונה יורדים אל הים מדרונות סלעיים חשופים, שאפילו אדמה לא הספיקה להיווצר עליהם. אבל אין מה לדאוג. במקום שבו הטבע מתקתק בקצב חייו של האדם, בפעם הבאה שנבוא לכאן המדרונות כבר יהיו מכוסים בצמחייה, בדרכה להפוך ליער גשם עבות ועשיר.  | | יער גשם במפרץ הקרחונים. בשנת 1774 נתקל כאן ונקובר בקיר קרח שרוחבו 15 קילומטרים וגובהו 150 מטרים. ארץ ששלשום היתה קבורה תחת קרח ואתמול נחשפה לאור השמש, עומדת היום מכוסה ביער גשם בוגר, ובו המגוון העשיר של החי והצומח בדרום-מזרח אלסקה |
|
