הר מירון, הג'רמק בערבית, שגובהו 1,204 מטרים מעל פני הים, הוא ההר הגבוה ביותר בארץ ישראל שממערב לירדן. ההר כולל בשטחו מגוון נופים, תצפיות, ערכי טבע ובאביב – מזג אוויר מושלם לטיול.
אורך המסלול: כ-4.5 ק"מ לכל כיוון, סה"כ כ-9 ק"מ.
סוג המסלול: מסלול אורכי (הלוך-חזור)
רמת קושי: בינונית, עליות בדרך חזרה.
עונה מתאימה: חלק גדול מהמסלול לא מוצל, ולכן אין לטייל בעומס חום או ימים חמים. אחרי גשמי החורף עין זבד מלא במים ולאורך המסלול יש פריחה עונתית יפה
סימון שבילים: המסלול כולו עובר על גבי שבילים מסומנים (שביל ישראל המסומן בלבן-כחול-כתום, ועוד סימון נוסף במקביל לו, כמפורט בהמשך). אפשר להצטייד במפת סימון שבילים מספר 2 – הגליל או להשתמש באפליקציה.
שימו לב: מסלול הטיול ממוקם בשטחי שמורת טבע ואין לרדת מהשבילים המסומנים.
מאיפה מתחילים? הגישה להר היא מכיוון כביש 89 (חורפיש-סאסא), וממנו פונים לכיוון ההר, חולפים על בית ספר שדה הר מירון, ומטפסים (בזהירות) בכביש המתפתל אל עבר חניון הפסגה. משאירים את הרכב בחניה. מהחניה יש אפשרות לעלות לכיוון נקודת תצפית מרהיבה (כ-10 דק' הליכה לכיוון צפון-מזרח עם שביל ישראל), או להתחיל ישר את מסלול ההליכה.
מחניית הרכבים נצעד על שביל ישראל/סימון שבילים כחול, אשר יוצא מהקצה הדרום-מערבי של מגרש החניה, על יד הברזייה. נצעד בשביל לכיוון חורבת ב"ק. אחרי כ-20 דקות הליכה מגיעים לחורבת ב"ק, שרידי יישוב יהודי של ישראל ב"ק ומשפחתו אשר יצאו מצפת להתיישב בהר בתחילת המאה ה-19. בחורבה ניתן להתרשם מעצי אגוז המלך המרשימים, מבאר רום – באר עם אבן ים של בית בד, ואיך לא – מתצפית מרשימה צפונה אל עבר הכפר בית ג'אן וסביבתו. בתקופת החורף והאביב, מרחב חורבת ב"ק עוטה בצמחייה חד שנתית מקסימה.
לאחר הביקור בחורבה נחזור לשביל ישראל/סימון שבילים ירוק ונרד איתו בזהירות ובפתלתלות, עד לנקודת פיצול שבילים, בה נמשיך עם השביל המסומן. במקטע זה, השביל חוצה שכבות גיאולוגיות שונות, ומטיבי הראות יוכלו להבחין בשרידי טרסות חקלאיות נטושות המונחות על גבי מדרגות הסלע (ראו תמונה). באופן כללי, תכסית הצומח בחלקו הדרומי של הר מירון מושפעת רבות משימושי הקרקע של האדם בהווה ובעבר. לאורך השביל נחווה אזורים אשר נוצלו לחקלאות, ננטשו, וכיום שולטת בהם תצורת צומח נמוכה של בתה, המהווה בית גידול משמעותי למיני בעלי חיים וצמחים, בהם סחלבים.
לא פעם, כאשר נרים את מבטנו מעלה נוכל לחזות בבז המצוי "עומד" באוויר, מרפרף נגד הרוח, בחיפושיו אחר מזון. באזורים אחרים ניתן להבחין בחורש ים תיכוני מפותח, אשר גם הוא נחשב לבית גידול איכותי.
מנקודה זו נתחיל להבחין בחלקות חקלאיות בעיבוד מסורתי של תושבי הכפר בית ג'אן. השביל יורד ועובר בין החלקות, ומתחתנו נפרש נוף מרשים של אגם עונתי אשר מוצף רק בחורף.
לאחר מכן השביל עובר על קו פרשת המים הארצי, וטיפה שתיפול עליו תוכל לזרום מערבה לאגן נחל כזיב, ואתו אל עבר הים התיכון, או מזרחה, אל עבר נחל מירון ואתו אל נחל עמוד ולכנרת.
נמשיך ונצעד בינות לחלקות, עד שנגיע לפיצול שבילים, בו נפנה מזרחה עם שביל ישראל. לאחר כמה דקות הליכה נגיע אל אנדרטה לזכרו של סמל סאלח טאפש. באנדרטה נפנה צפונה (שמאלה) ומיד לאחר מכן ימינה עם שביל ישראל/סימון שבילים שחור. נמשיך עם שביל ישראל, שלאחר כמה מאות מטרים פונה שמאלה ונכנס למקטע מיוחד בינות לחורש.
בהמשך המקטע נחלוף על יד הוטה – פיר קארסטי שנוצר מהמסת סלע גיר. התשתית הסלעית של הר מירון מורכבת ברובה מסלעי משקע ימיים, אשר נחשבים לשבורים וסדוקים, בין השאר, כתוצאה מהמסה של מים. לתהליך ההמסה קוראים קארסט, על שם חבל ארץ בסלובניה, בו התופעה נפוצה. תופעת הקארסט נפוצה בכל רחבי הגליל, ומייצרת נוף של טרשים, וכן חללים תת קרקעיים כהוטות ומערות. זהירות! ההוטה מגודרת ועמוקה מאוד – אין להתקרב לפתח המערה.
ממשיכים בשביל, חוצים את ערוץ נחל מירון, ולאחר כרבע שעה הליכה מגיעים לעין זבד.
עין זבד ממוקם באחת הנקודות המרשימות ביותר בגליל העליון – מרבד דשא עם תצפית מרהיבה אל עבר הר כנען וצפת, נחל עמוד, רמת דלתון והחרמון באופק. המעיין ממוקם בתפר שבין שתי תצורות גיאולוגיות (תצורת דיר חנא לסוגיה), כאשר השכבה העליונה היא השכבה המחלחלת, ש"אוצרת" את המים (אקוויפר), ואילו השכבה התחתונה היא השכבה ה"עוצרת" (אקוויקלוד). בדומה לעין זבד, מעיינות נוספים בהר מירון ממוקמים בתפר שבין השכבות הללו (עין עפאים, עין הזקן). המעיין מלא רק בתקופה קצרה בחורף, ובתקופה זו ניתן לראות סלמנדרות בבריכה.
מכאן נחזור בדיוק באותה דרך בה הגענו לכאן. שימו לב שהדרך חזור כוללת עליות בשיפועים מעט חדים, אך בתוואי שביל נוח.
מפת המסלול (באדיבות עמוד ענן) – לחצו עליה להגדלה: