שלמה גרוניך – "סדרת אלבומים"

את מנת הערב העיקרית הקדיש גרוניך לשתי פיסות משמעותיות בחייו המוזיקליים: "קונצרט", אלבום שכולו הוקלט חי במועדון צוותא של שנת 1980, ו"נדודי שינה" שנוצר שמונה שנים מאוחר יותר ולא הגיע לגדולות מסחריות כמצופה. אפשר, ואפילו רצוי היה לתהות בקושיית בחירת האלבומים שמאפיינת את מסע הופעות זה, שכן שנות השמונים היו פוריות עבור גרוניך על שלל שיתופי פעולה שרקח ותקליט כדוגמת "אלף נשיקות קטנות" שמעולם לא ממש זכה לתפוצה וייצוג, שדווקא מסע הופעות זה היה יכול להיות עבורו פיצוי הולם. כך או אחרת, מנת התבשיל שגרוניך יצר במו ידיו התעלתה בערב זה לרמת ביצוע נהדרת המעידה יותר מכל על הדידקטיות המוזיקלית בחייו כיוצר.

למין ההתחלה, בקטע הפותח "תלמיד ביה"ס תיכון באירופה" התיישבנו כתלמידים נאמנים המשננים טקסט מונוטוני מבית מדרשו של גרוניך, שהקפיד לחזור ולדייק כאילו הלביש על עצמו את גלימת המחנך המיתי. בנקודה זו בדיוק טמונה האמת האחת של המלחין הזה, חינוך והכשרה מוזיקלית רחבה שלאורך השנים מוצאים ביטוי קלאסי כבסיס לכל שיר, לחן וכתיבה. קטעים כמו "אל נא תלך", "את כולך", "נדודי שינה" הסווינגי ו"רוזה מרציפן" (השיר הראשון בקריירה שלו שהושמע ברדיו) הוגשו יפה כל כך והיוו את התמצית של גרוניך כאמן עם ראש פתוח לאימפרוביזציות מחד וכתיבת תווים מאידך.

"עם פסנתר אחד אתה מושלם, עם שניים אתה שלם", כך או בערך נחה התחושה כאשר ארקדי דוכין עלה והתיישב לצדי הקלידים כאורח מלנכולי (עניין של דרך חיים) ויוצר מחונן שהמוזיקה הישראלית צריכה בכל רגע נתון. דוכין, על אף גישתו האפרורית, הוא אחד הפרפורמרים המועדפים עלי, אמת אישית של רוך וקושי. הקטעים "בואי ילדה" ו"נאמר כבר הכל" היו בחירה נכונה לביצוע במופע זה והיוו סוג של איזון נכון ויפה לערב נעים ותיאטרלי.

אי אפשר שלא לחזור לקולגה אותו גרוניך הרוויח לפני שלוש שנים, עת הכירו ומאז משתפים פעולה באופן הדוק – עמרי אגמון. האיש שמוציא לפועל כל עיבוד ורעיון באופן המהיר ביותר והמדויק ביותר או כמו שתיאר זאת המחנך גרוניך טרם הקדיש לו את הקטע invention man: "הוא תופס ומנגן את כל רעיונותיי בצורה מהירה, וזה אומר גם את השטויות שבהם…". העובדה שבאף עיבוד לא חסרו ממש כלי הקשה ובס מעידים יותר מכל על החיבור המצוין של השניים שהוליד, בין היתר, פרויקט מרתק.

שלמה גרוניך לא מרפה, הוא מחפש וימשיך לחפש את הצליל והסאונד שעושים לו הכי טוב ומאפיינים רק אותו, אם בתוך מסגרת של אלבום, הופעה חדשה או אפילו מחזה זמר גנוז. כזה הוא, וכדאי ללמוד, כי אחרי הכל מדובר במחנך של בית הספר למוזיקה.