תפריט עמוד

שיעור 2: מבנה המצלמה

שתפו:
בבסיסה, המצלמה הדיגיטלית אינה יותר מ"לשכה אפלה" (ראו מסגרת), ולכן דומה בצורתה החיצונית למצלמת סרט. אלא שכאן מסתיים הדמיון: לבסיס העתיק נוספו אמצעים ושכלולים רבים, ובראש ובראשונה חיישן התמונה האלקטרוני. אחד ההבדלים המעניינים בין סרט הצילום הכימי ובין חיישן התמונה האלקטרוני הוא שסרט הצילום משמש כחיישן תמונה בזמן החשיפה לאור, ועם סיומה הופך לאמצעי אחסון. לכן, השימוש בסרט כחיישן הינו חד פעמי. לעומתו, חיישן התמונה האלקטרוני משמש ליצירת הדמות האלקטרונית בלבד ולא כאמצעי לאחסנת הדמות: מיד עם סיום החשיפה הדמות מועברת להמשך העיבוד והחיישן מוכן לחשיפה הבאה. בכך דומה חיישן התמונה האלקטרוני לרשתית שבעין, היוצרת דמות המועברת למוח לעיבוד, פענוח ואחסנה בזיכרון.

ארבע תת המערכות של המצלמה הדיגיטלית

1. המערכת האופטית
העצמית היא עדשה מורכבת, לרוב מסוג "זום" המאפשר עבודה באורכי מוקד משתנים. היחס בין אורך המוקד המינימלי (רחב זווית) והמקסימלי (טֶלֶה) נקרא "גורם הזום", והוא נע בין 3 ל־8. ככל שהוא גדול יותר, כך העצמית מכסה תחום רחב יותר של מצבי צילום. הסגר קובע את זמני החשיפה. חשיפה ארוכה מאפשרת צילום באור חלש; חשיפה קצרה מאפשרת צילום עצם הנע במהירות. הצמצם שולט על כמות האור החודרת אל חיישן התמונה. לקוטר הצמצם השפעה על עומק החדות בתמונה: ככל שהצמצם סגור יותר, עומק החדות עולה, ולהפך. במצלמות אוטומטיות אין שליטה ידנית בסגר ובצמצם. מצלמות משוכללות מאפשרות לבחור בין שליטה ידנית לאוטומטית.

2. מערכת יוצרת הדמות
איכות הדמות נקבעת כתוצאה מאיכות המערכת האופטית וחיישן התמונה. ביצועיו של חיישן התמונה נקבעים על ידי מספר הפיקסלים הכללי וגודלו של כל פיקסל: ככל שמספר הפיקסלים רב יותר, גדל כושר ההפרדה (היכולת לרשום פרטים קטנים) של המצלמה. ככל שהפיקסל עצמו גדול יותר, כך עולה רגישותו לאור וקטנה השפעתו של גורם ה"רעש" הפוגם באיכות הדמות.
המצלמות המקצועיות כוללות חיישני תמונה של עד 22 מיליון פיקסלים, כאשר גודל החיישן יכול להגיע עד 36.7X49 מילימטר. בחיישני התמונה במצלמות חובבים יש בין שלושה לשמונה מיליון פיקסלים, שהינם קטנים בהרבה (בין 5X7 ל־16X24 מילימטר).

3. מערכת המחשב
כל מצלמה דיגיטלית כוללת בתוכה מעבד ייעודי השולט ברכיבי החומרה השונים, מעבד את התמונות, מאפשר הצגתן על צג המצלמה ושומר  אותן על כרטיס הזיכרון.
ביצועיו של המעבד ואיכות התוכנה הפנימית קובעים במידה מרובה את ביצועי המצלמה: מהירות התגובה, ממשק המשתמש (כפתורי ההפעלה השונים ותפריטי התוכנה), איכות העיבוד ומהירותו.
באמצעות ממשק מתאים (כמו USB) המחשב הפנימי של המצלמה מתחבר למחשב אישי רגיל לצורך העברת קבצים, הפעלת המצלמה באמצעות המחשב ועדכון התוכנה הפנימית של המצלמה.

4. מערכת ספק הכוח
בניגוד למצלמות סרט מכניות, מצלמה דיגיטלית אינה יכולה לפעול ללא אספקת כוח חשמלי, שתאפשר הפעלה רציפה לאורך זמן של מערכות המצלמה. שני צרכני החשמל המרכזיים במצלמה הדיגיטלית הם חיישן התמונה וצג התצוגה. קיימות דרכים להפחתת צריכת החשמל, כמו כיבוי אוטומטי של החיישן בין חשיפה לחשיפה וכיבוי צג התצוגה לאחר מספר שניות. במצלמות מסוימות נעשה שימוש בחיישן תמונה מסוג CMOS, שצריכת החשמל שלו נמוכה בהרבה מזו של החיישן הנפוץ ביותר, ה־CCD. לגבי סוללות, החלפתן וטעינתן מחדש צריכות להיות נוחות ומהירות. גודלן ומשקלן משפיע באופן ניכר על גודל ומשקל המצלמה כולה.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: