שייט תעלות בבורגונדי – החיים הטובים

אם החלטתם על חופשה רגועה, נעדרת סממנים של טירונות או סדרת כושר, בחירתכם הטבעית תהיה שייט תעלות. גם מי שהים הפתוח גורם לו בחילה או חרדות ייהנה מתעלות המים הצנועות והידידותיות.

את הסירה יש לבחור לפי מספר המשייטים ובכפוף לאילוצי הכיס (דגמים משופרים עולים יותר, כמובן). אנחנו (חמישה) בחרנו בדגם קלאסי (בסיסי) בעל שני תאים זוגיים, אפשרות למיטה כפולה הנפתחת מתוך פינת הישיבה ב"סלון", שירותים, מקלחת עם מים חמים ומטבח מצויד במקרר ובכל מה שצריך – כולל כוסות יין מזכוכית, מסננות ופותחנים. עובדה שכשנמאס לנו מהמסעדות של מדריך מישלן, בישלנו, טיגנו ואפינו, ואפילו בנוחות מרבית.

כדאי לקחת איתכם את הדיסקים או הקלטות שאתם אוהבים, ולוודא מראש איזו מערכת יש בסירה, אם בכלל. אצלנו הלכו הכי טוב שירי אהבה בספרדית, אלבינוני ו"משינה" (את נגן הדיסקים הבאנו מהבית).

המסלול שבחרנו התמקד בתעלת ניוֶורנֶה (Canal du Nivernais) בבורגונדי שבצרפת. הוא כלל שיט קצר בנהר יון (Yonne), אך רובו עבר בתעלה, שרוחבה עולה לעתים רק במעט על זה של שתי סירות. אורך המסלול – 136 קילומטר, ויש להקדיש לו שישה ימים (חמש שעות הפלגה ביום).

כדאי להביא בחשבון את הסכרים, ה-Locks, שתפקידם להשוות את גובה המים בתעלות. זה עובד ככה: הסירה מתקרבת לשער ברזל סגור. אם השומר (שגר בסמוך עם משפחתו, כלבו וחתוליו) לא הבחין בכם קודם, זה הזמן לסמן לו שיפתח. שלוש סירות יכולות להידחס למרחב של "החדר המימי" שנפער בין השער הפתוח לזה הסגור. אחד מכם קופץ לחוף וקושר את הסירה לנקודות העגינה. בינתיים סוגר השומר את השער ומזרים/מרוקן מים מהמרחב הסגור. כעת גובה פני המים בקטע הסגור משתווה לזה שבקטע התעלה הבא, והשומר פותח את השער השני. אתם מתירים את הקשירה וממשיכים, לא לפני שהענקתם טיפ צנוע לאיש שעזר לכם, וגם מכר לכם ריבות או דברי מאפה תוצרת בית. הסכרים סגורים משעה 19:00 במשך כל הלילה, ולפעמים גם בזמן ארוחת הצהריים. מעבר בסכר אחד אורך כ20- דקות, ובמסלול שבחרנו היו 67 (!) כאלה.

בחברה שאצלה תשכרו את הסירה מומלץ לשכור גם אופניים. לכל זוג אופניים קוד נעילה משלו, שמאפשר להשאירם בחוץ (למשל, כשיוצאים למסלול הליכה, מבקרים בכנסיות, או עורכים קניות) ולמצוא אותם לאחר מכן. אופניים מקפיצים את ההפלגה בכיתה נוספת, ובעזרתם תוכלו לתור כל מקום בכל נקודת עגינה. רכיבה בצד התעלה, תוך כדי שיט, היא אופציה להתגבר על תחושת חברותא לוחצת מדי – שלא לדבר על היתרונות האירוביים.

מתעלה מסחרית למוקד תיירות
תעלת ניוורנה נחפרה כדי לחבר את נהר לואר (Loir) עם הסן (Seine). הצורך לשנע בולי עץ להסקה בפריז, שהוליד את פרויקט התעלה, התחזק לאחר חורף קשה במיוחד שפקד את צרפת ב1782-. התכנון והביצוע, שעוררו ויכוחים והשגות, נמשכו ונפסקו לסירוגין עד 1822, כאשר האבטלה החמורה הביאה את לואי ה18- ליזום עבודות ציבוריות, ולהשלים את הפרויקט. זמן לא רב אחרי הקמת התעלה עברו בצרפת להסקה בפחם, והובלת בולי עץ חדלה להיות רלוונטית. לפיכך, המשך פיתוח התעלה התמקד בכריית תווי לשינוע מחצבים, כימיקלים ותבלינים ליישובי האיזור.

ייתכן שהכוונות הראשוניות לא הצדיקו את המאמץ שהושקע בכריית התעלה, אבל ב1970- היא זכתה לעדנה מחודשת, תיירותית. כיום תעלת ניוורנה היא אתר הנופש הפופולרי מסוגו באירופה כולה.

קצב השיט האיטי מאוד (יותר לאט מרכיבה על אופניים), בין העצים הירוקים, העשב הירוק עוד יותר והפרות הלוחכות אותו – כל אלה יעבירו אתכם לפאזה אחרת. צלילי הרקע לשיט החרישי הם רשרוש העלים, קולות הציפורים וזמזום עדין והרמוני של הטבע.

כדי להשלים את השיט, ניתן לשכור מכונית, על מנת שלא להחמיץ אטרקציות שנמצאות לא ממש על גדת התעלה. אחד מכם יוכל תמיד לעלות על רכבת או על אוטובוס, ולחזור מספר קילומטרים, עד למקום שבו חניתם לאחרונה. כך יאפשר לכולכם להגיע למסעדה, לפסטיבל מקומי (בִדקו בפרוספקטים) או ליקב שאסור לדלג עליו.

ואכן, כדאי לבקר ביקבי היין, שהודות להם התפרסם חבל בורגונדי בעולם כולו. כמעט בכל יקב יושיבו אתכם מסביב לשולחן ויציעו לכם לטעום מהיין הצעיר החדש. אחד היקבים המומלצים, יקב De Bailly (טל' 3-86533400), נמצא בסמוך לגדת התעלה, בין העיירות שאן סיר יון (Champs sur Yonne) וּוינסֶלוֹט (Vincelottes).

אנחנו ביקרנו ביקב שבעיירה בון (Beaune), מדרום לדיז'ון (Dijon). בון היא אחד ממרכזי היין המפורסמים של צרפת, וכדי להגיע אליה, נסענו מ-Châtel Censoir במכונית. היין שטעמנו בבון היה יבש מאוד, ובבושת פנים אני מודה, שהיה רגע שבו גברו געגועי ליין החצי מתוק של הסופרמרקט במבשרת. אבל כאמור, בבושת פנים, שכן המבינים מתענגים מעל ומעבר, והמחיר ליין הצעיר סביר בהחלט. ניתן גם לטעום ולקנות יינות משובחים משנות בציר נבחרות (התשלום בהתאם).

מסעדה במבצר
טיול השיט שלנו התחיל כמובן בטיסה מנמל התעופה בן גוריון לפריז. הסירה ששכרנו המתינה לנו בג'ואני (Joigny) שעל נהר יון. בזמן שתקבלו את הסירה וההסברים הנחוצים ותערכו הפלגת ניסיון עם פקיד ההשכרה, כדאי שמישהו מכם ידאג לקנות את המצרכים הבסיסיים הנחוצים לשיט. בקרבת מקום יש סופרמרקט ענק, ומומלץ להסתער בו על גבינות, נקניקים ויינות מקומיים, אבל לא לשכוח גם מצרכים בסיסיים (סוכר, חלב וקפה).

במרכז העיר נמצא רובע עתיק, שמתאים לשיטוט עצל בין סמטאות ציוריות. ברובע הזה, בתוך מבצר, שוכנת מסעדה עטורה כוכבים ומזלגות של "מישלן", La Côte St. Jacque. אנחנו אכלנו במקומות אחרים (ולא בגלל שמסעדת המבצר הזאת לא מצאה חן בעינינו), וחוץ מזה, אצה לנו הדרך להגיע לתעלת ניוורנה ולהתחיל במסלול.

כבר בתחילת השיט ערכנו את ההיכרות הבלתי נמנעת עם הסכר הראשון, ומכאן ואילך הפכה התרגולת לסְדוּרה. זה המקום להגיד, שקל יותר לחלוק את מטלות הסכרים כששטים בקבוצה, למרות שפגשנו בני זוג לא ממש צעירים מהולנד, שהשיטו, עגנו, ניווטו ובישלו – והכל בכוחות עצמם.

טבע, מוזיאונים ופסטיבלים
כמעט כל מקום שרוצים להתעכב בו מתאים לעגינה, בין אם מדובר במעגן מוסדר ובין אם פשוט תקעתם יתדות בתוך העשב שבצידי התעלה. אנחנו גיבשנו נוהל מסודר לכל חנייה: מיד לאחר העגינה ערכנו סיור מקדים (על אופניים) להכרת האיזור. בשלב זה חזרנו לסירה, כדי לסכם תוכנית להמשך היום. אחרי מנוחה, רחצה והחלקה ל"בגדי ערב", יצאנו לבלות (אמצעי תעבורה על פי תנאי המקום: רגליים, אופניים, מכונית שכורה – מחקו את המיותר).

בבוקר, מי שמשכים לקום מְדווש למכולת המקומית, להביא באגטים, ובחוזרו מרתיח מים על הגז ומתחיל להשיט את הסירה, בעוד האחרים מתעוררים בקצב שלהם. לא מדובר ב"להספיק", וכשתגיעו לנקודה שאסור להחמיץ, מישהו כבר יעיר אתכם, ואולי ארוחת הצהריים כבר תהיה מוכנה והיין יעשה את שלו והכל יהיה נעים ורומנטי, עד שיגיע תורכם לרחוץ כלים.

אנחנו חנינו בין השאר בעיירה שאטיון אן-בזוּאָה (Châtillon en-Bazois). אוהבי טיולים יוכלו לבחור בין פארק מוֹרבאן (Morvan) הגדול ממזרח לבין יער האלונים וינסנס (Vincence) ממערב. ניתן לבחור במסלולי טיול קצרים יותר לאורך תעלת ניוורנה. זהו המקום עבור חובבי דיג וציפורים.

כדאי לבקר גם באוֹסֶר (Auxerre) המפורסמת ביקביה – עיר יפהפייה של אמנות והיסטוריה. מומלץ להסתובב בסמטאותיה העתיקות וליהנות מהעושר הארכיטקטוני ומיצירות האמנות. מנזר סן ז'רמן (St. Germain) יעניין חובבי היסטוריה וארכיטקטורה, ואילו חסידי האמנות ימצאו את מבוקשם בקתדרלת סנט אטיין (St. Etienne) שהוקמה בימי הביניים, ובה פרסקו המתאר את ישו הרוכב על גבי סוס.
מדי קיץ מתקיימים בעיר שני פסטיבלים שהפכו למסורת: "ג'ז באוסר" ביולי, ו"פסנתר באוסר" בספטמבר, ובנוסף לכך נערכים בעיר תערוכות ופסטיבלים מתחלפים. אוסר, כמו ג'ואני, היא מוקד משיכה לחובבי האוכל. קוטלט עגל א-לה-ניוורנה הוא אופציה מעולה, כמו נקניקים מתוצרת עצמית, טארט חסילונים ועוד מעדנים מעוררי השראה.

קלאמסי (Clamecy), בירת איזור ניוורנה, ידועה גם בכינויה הבלתי רשמי, "ונציה של הניוורנה", ומהווה מוקד לתיירות קיץ. בין האתרים המעניינים בקלאמסי – כנסיית סן מרטן (Église St. Martin), שנבנתה במאה ה13-, ומוזיאון רומן רולאן לאמנות ולהיסטוריה (Musée d’Art et d’Histoire Romain Rolland), הקרוי על שמו של הסופר הנודע בן המקום, שהנציח בכתיבתו את חיי העיר ואת תושביה. ב14- ביולי, יום הבסטיליה, נערכות בקלאמסי תחרויות מים (פרטים נוספים באתר האינטרנט).

באשר לעינוגים קולינריים, כדאי לברר את הפרטים מראש, כדי שלא יקרה לכם מה שקרה לנו. כבוגרי הולנד בענייני אופניים, בחרנו במסעדת Au Bon Accueil (טל' 3-86279167), שעליה ממליץ מדריך מישלן האדום. המסעדה ממוקמת במרחק כשבעה קילומטרים מהמעגן, משחק ילדים למטיילים מנוסים כמונו. מה שלא נכתב במדריך הוא שכל הדרך מתנהלת בעלייה אכזרית. אבל פיצוי על המאמץ קיבלנו בכל זאת. בניגוד לְמה ששמעתם על הצרפתים, שאינם ידועים בלבביות רבה כלפי תיירים, אנחנו קיבלנו יחס מצוין. בתום הארוחה, שנמשכה שעות, העמיס בעל הבית – שסיפורנו נגע לליבו – את האופניים שלנו על טנדר, והסיע את כולנו בעצמו, עד לסירה.

נקודת הסיום שלנו היתה קורביניי (Corbigny), עיר פרובינציאלית טיפוסית, בעבר מבוצרת. במאה ה15- היתה כאן חומה, שלה חמישה שערי כניסה ו14- מגדלים – רק אחד מהם שרד. כדי לצפות במגדל, יש לרדת מהכנסייה בכיוון נהר אנוסיון (Anguison). בנוסף למגדל נותרו בתים עתיקים, שאותם תוכלו לראות ב-rue de Petit Fort. קורביניי מהווה גם בסיס יציאה לטיולים רגליים באיזור. בקורביניי החזרנו את הסירה לחברה שממנה שכרנו אותה, לא לפני שנדרנו לשוב לצרפת בקיץ הבא, כדי לשוט בתעלות אחרות.