בשבת, בשעה עשר בבוקר, טפטף בחלק המערבי של ברלין גשם קל. ליד תחנת הרכבת טירגארטן, צמוד לפארק העירוני הענק הנושא שם זהה, נמתחו שתי שורות ארוכות ומקבילות של דוכנים לבנים. הסדר מופתי ובהערכה גסה נפתחו באותו בוקר בשוק הפשפשים של ברלין, שאורכו כקילומטר, יותר מ-150 דוכנים. הגיוון וההיצע מבלבלים מאוד עבור קונה לא מנוסה. הנס במברג, בעל דוכן תכשיטים כבן ארבעים, עטור שערות ארוכות ואפורות, הבהיר באנגלית במבטא גרמני כבד שזוג העגילים שבחרתי הגיע ממזרח גרמניה. "הם עתיקים מאוד, לפחות בני שבעים שנה, ועשויים זהב" אמר. כל אלה שימשו נימוקים כבדי משקל לכך שמחיר זוג העגילים עשרה יורו. אחרי ששילמתי, נראה במברג מרוצה קצת יותר והסכים להסביר לקונה נבוך את כללי המקום. "כל הסחורה מיד שנייה. העירייה היא המארגנת ומנהלת וממנה שוכרים את הדוכנים. קשה מאד להשיג מקום כי זה נחשב לשוק טוב. רוב הקונים אנשים מבוגרים. הצעירים לא אוהבים סחורה מהסוג הזה. עכשיו יש ביקוש עצום לדברים ממזרח גרמניה לשעבר. יש לי חבר שמוכר כובעים של צבא מזרח גרמניה וקשה לו להשיג סחורה. המחירים כל הזמן עולים. יש לך אולי חברים בערים שהיו במזרח גרמניה?" על השאלה מה הוא עושה בשאר ימי השבוע סירב במברג לענות והביט בי במבט מלא חשד ששמור לפקחי מס. השוק ליד טירגארטן בברלין הוא אחד ממאות שפזורים ברחבי אירופה. שווקי הפשפשים, באורח קצת מוזר, מסרבים להיעלם ולאחרונה, בגל נוסטלגיה לחפצים ישנים, אפילו זוכים לפריחה ולפופולריות גדולים. למרות שמרכזי קניות חדשים ומבהיקים נפתחים בכל מקום, למרות שבאתר ebay ברשת האינטרנט אפשר לקנות חפצים משומשים מכל העולם, אין כנראה תחליף לקסם ולעונג של שיטוט חסר מטרה בשוק של סוף שבוע, בין דוכנים שמוכרים כל דבר, מעט נובע ועד ספה מלכותית מקטיפה. רוב האנשים, התברר במהלך השיחה, אינם מגיעים לשוק עם רשימת קניות מדויקת. הם באים לשוטט, לבלות את בוקר שבת בחוץ ואולי למצוא איזו "מציאה". "כל הפיתוי של שוק פשפשים", הסבירה צעירה שמכרה בברלין נברשות ישנות, מהסוג שתלה בבית של סבתא שלי, "טמון בעובדה שהלקוחות מגלים לפתע משהו שתמיד חלמו עליו אבל לא זכרו או לא ידעו. הם משוטטים בין הדוכנים ולפתע רואים משהו שהם מוכרחים לקנות. הרבה פעמים זה חפץ שהיה להם בילדותם, ספר שקראו אצל סבתא שלהם, או גלובוס ישן שהיה לדוד שאהבו. ברגע הנהדר הזה הם מוכנים לשלם כל מחיר. בניגוד למקומות החדשים, כאן יש עדיין את ההרגשה של 'מחפשים את המטמון'. זה הקסם של שוק הפשפשים". הניסיון מוכיח שלמרות שיש הבדלים בין שווקי הפשפשים בערים השונות האווירה בהם דומה. לכל שוק פשפשים יש אמנם התמחות קצת אחרת, ברהיטים, בבגדים, בספרים, אבל מכולם יוצאים עם הרגשה של תגלית ושל חוסר סיפוק גמור. אי אפשר לבחון את כל מה שמוצג בשוק גדול כזה בשעתיים. צריך פשוט לשוב, לשוק הזה או לשוק אחר בעיר אחרת, בסוף השבוע הבא. השוק בברלין פועל בכל יום שבת וראשון מעשר בבוקר עד חמש אחר הצהריים. רשימת שווקי הפשפשים הבולטים באירופה שמופיעה כאן היא, כמובן, חלקית מאוד. במקומות רבים פועלים שווקים מקומיים, שכונתיים, קטנים, ודווקא בהם אפשר לפעמים למצוא את המציאות הטובות ביותר. בלגיה איטליה פיסטויה Pistoia פירנצה הולנד צרפת קיימדן פסאג' – בימי רביעי ושבת פועלים כאן הרבה דוכנים. בשאר הימים רק החנויות. ההתמחות העיקרית היא תכשיטים ועתיקות. אוטובוס 19 או 38. תחתית לתחנת Angel. שוק ברמונדזי (Bermondsey) – מתמחה בעיקר בחפצים עתיקים. את המציאות האמיתיות חוטפים השכם עם שחר. השוק פועל רק בימי שישי מארבע בבוקר עד הצוהריים. אוטובוס 15 או 25 לאלדגייט ומשם חוצים את הטאוור ברידג' לברמונדזי. בתחתית כדאי לנסוע עד לונדון ברידג' ומשם ללכת. |
שווקי הפשפשים מסרבים להיעלם ולאחרונה, בגל נוסטלגיה לחפצים ישנים, אפילו זוכים לפריחה ולפופולריות גדולים. אין כנראה תחליף לקסם של שיטוט בין דוכנים שמוכרים כל דבר, מעט נובע ועד ספה מלכותית מקטיפה • שווקי הפשפשים הטובים באירופה פורסם 8.5.09 |
מונטנגרו בסרטון
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3866
[filter] => raw
[term_order] => 0
))