שביל ישראל: הר מירון – עמוד – ארבל (מסלול 3)

היום הראשון

מזרח תיכון חדש

אחרי כמה מאות מטרים של הליכה מחניון הפסגה דרומה אנו מגיעים לח'רבת ב"ק, שרידי ניסיון ההתיישבות של ר' ישראל ב"ק, בעל בית הדפוס בצפת. ב־1837 קיבל ב"ק שטחים בהר מהשליט המצרי איברהים באשה והקים עליהם חווה חקלאית. לאחר שברח השליט מהארץ ובלחץ תושבי האזור, עזבו המתיישבים היהודים את המקום ועברו לירושלים. היום נשארו כאן גלי אבנים, בורות מים ומבנה אבן גדול. מח'רבת ב"ק אנו ממשיכים אל מעמקי שמורת

שמורת הר מירון, שמורת הטבע הגדולה מסוגה במזרח התיכון. נשמרים בה מרכיבי חי וצומח ים תיכוניים, ובזכות מגוון בתי הגידול והמסלע – החורש הים תיכוני שגדל בה מפותח ועשיר ביותר. השביל עובר בין נופי הר טבעיים ובין חלקות אדמה מעובדות של תושבי העיירה בית ג'אן הסמוכה. הניגוד הזה בנוף ממחיש את המאבקים על אדמות השמורה שהתנהלו בין התושבים הדרוזים לרשות הטבע והגנים במשך שנים ארוכות. כשאנו מגיעים לטרסת המקררים המפורסמת אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. אחד החקלאים בנה טרסה מעשרות מקררים ישנים שעליהם משתרגים ענפי גפנים.בהמשך, בצד הדרך, יש בולען (הוּטָה). לתופעה גורמים המשקעים הרבים באזור המחוללים פעילות קרסטית ברחבי ההר. בבולענים חיים מיני עטלפים נדירים כמו נשפון הגדות, אפלול מצוי, כנפן ועוד. כמה מאות מטרים אחרי הבולען מגיעים לבקעה קטנה ובה בריכה גדולה (יבשה בקיץ). לידה ניצבת אנדרטה לחייל סאלח קאסם טאפש מבית ג'אן שנהרג בלבנון. מקום יפה לאנדרטה צבאית. לאחר שעוברים בולען נוסף ואחריו שרידים של גת (כשהגת מלאה במי גשמים יש בה סלמנדרות נהדרות) מגיעים לאחו רחב ידיים ולידו בריכת אבן קטנה שעץ גדול מטיל עליה את צלו. זהו עין זבד, מקום מקסים לפיקניק ולמנוחה. לאחר עשר דקות של ירידה בשביל מעין זבד אנחנו מגיעים ל"כיסא אליהו", עמוד סלע בולט שעליו, לפי האגדה, יֵשב אליהו ויתקע בשופר באחרית הימים.
במרחק הליכה קצרה משם נמצאת ח'רבת שמע שהיא הפתעה ותגלית נהדרת. במקום ניצב מאוזולאום מגושי אבן גדולים מסותתים הנראים כפיסול סביבתי מרתק. לפי המסורת היהודית מימי הביניים קבורים כאן שמאי ואשתו, אף שהחוקרים מטילים בכך ספק. מכל מקום, יש כאן שרידים מרשימים של בית כנסת גלילי ומקווה טהרה המעידים שהיה כאן יישוב יהודי עתיק.

קום והתהלך בארץ

השביל ממשיך ויורד לאפיק נחל מירון, ושם אנו פוגשים את שלמה בן ה־16 ואת אחיו הצעיר מרדכי. הם לומדים בישיבת צ'רנוביל בבני ברק, ועכשיו הם מחפשים מקום לטבול לקראת שבת המלכה. "אנחנו מגיעים הרבה למירון", הם אומרים, "מתי שרק אפשר".

 

חסידים בערב שבת בקבר הרשב"י

 

שלמה מקשיב בסקרנות להסבר על שביל ישראל, וכשאני שואל אם הם יודעים מי כתב את הזוהר הקדוש הוא עונה כמתפלא על השאלה הפשוטה: "רבי שמעון בר יוחאי".
השמש מתחילה לנטות מעל הר מירון, וכניסת שבת מתקרבת. אנחנו רוצים לטעום מאווירת הקדושה של ערב שבת בקברו של רבי שמעון בר יוחאי, ולכן עוזבים את שביל ישראל ומטפסים למתחם הקבר. קבר הרשב"י הוא אתר העלייה לרגל החשוב בישראל לאחר ירושלים, וכמעט תמיד יש בו מתפללים. במקום עומד מבנה בן שתי קומות עם חצר פנימית. במרכז המבנה עומדת מצבה, והקבר עצמו ממוקם כך שחציו בעזרת נשים וחציו בעזרת גברים.
את נחמן, חסיד ברסלב, אני פוגש באחד החדרים שבקומה השנייה כשהוא מתארגן בחופזה לקראת שבת. החדר מזכיר לי אשראם הודי סגפני במיוחד שביליתי בו, ואני תוהה בקול אם אפשר להזמין כאן חדרים. "לא כל אחד יכול", מחייך נחמן, "אבא שלי ז"ל נפל בשבי הירדני בעיר העתיקה, והדבר הראשון שהוא עשה אחרי שהשתחרר היה לבוא למירון. מאז אנו מקפידים לבוא לכאן כמה פעמים בשנה. אנחנו מקבלים פה חדרים". הוא מתעניין במה שאני מספר על שביל ישראל. "זו מצווה גדולה ללכת את כל ארץ ישראל, הרי כתוב 'קום והתהלך בארץ'", הוא מחזק את ידי. אנו גולשים במרץ בשביל חזרה ומגיעים לחניון מירון. קבוצת מדריכי צופים של ההנהגה הצעירה של חיפה מתארגנת בסוף יום הליכה. מדורה דולקת, האווירה צעירה ודינמית, המדריכים והמדריכות מפלרטטים זה עם זה. אני שואל אם ביקרו בקבר הרשב"י, והם מביטים בי בתמיהה. שני עולמות זה ליד זה בערב שבת. החסידים בתפילת "לכה דודי" מרוחקים רק מאה מטר ממחנה הצופים — והעולמות לא נפגשים. אני כרגיל באמצע, ממשיך בנחל מירון שהופך בהמשך לנחל עמוד.

טוחנים מים

נחל עמוד המנקז את גוש הרי מירון הוא הגבוה בנחלי ישראל הזורמים, והוא יורד לאורך 22 קילומטר מגובה של 1,100 מטר. הוא נחשב, ובצדק, אחד ממסלולי הטיול האטרקטיביים והפופולריים בארץ, ובמהלך השנה מבקרים בו יותר מתשעים אלף איש.

נחל עמוד משופע בבריכות ובמעיינות שאפשר להשתכשך בהם בימי הקיץ החמים. פלגי המים זורמים בין טחנות קמח ישנות, שרידי בוסתנים וצמחייה עבותה

 

מנהל שמורת נחל עמוד, לייזר ברגמן, נראה כמו שפקח אמור להיראות: אדם מבוגר עם זקן לבן שחי את הטבע הרבה שנים. הוא מתלווה אלינו לכמה שעות של הליכה בחלקו העליון של הנחל. חלק זה משופע בבריכות ובמעיינות שאפשר להשתכשך בהם בימי הקיץ החמים. פלגי המים זורמים בין טחנות קמח ישנות, אמת מים ושרידי בוסתנים. הצמחייה העבותה  עצי דולב, ערבה, שיחי הרדוף ושיחי אברהם — משרָה אווירה קסומה.
שוחחנו על כך שנחל עמוד נעשה לשמורת טבע בתשלום, וציינתי את תחושת האי נוחות שמתעוררת בי כשמקומות שבהם טיילתי בעבר מחייבים בדמי כניסה. "אנו משקיעים מאמץ ומשאבים רבים", הסביר לייזר, "נחל עמוד מנוקה דרך קבע, אמת מים שעוברת לאורכו נמצאת בתהליכי שיקום, וגם טחנות הקמח עוברות חיזוק. אחד ההישגים המרכזיים הוא הפסקת שאיבת המים מעין יקים שבזכותה הפך נחל עמוד עליון לאחד הנחלים הזורמים היפים בארץ. יש לי תצלומי אוויר של האזור מ־1948, ובהם רואים שכמעט לא היתה צמחייה טבעית בגלל הרעייה, ותראה איזו צמחייה נהדרת יש היום בנחל".
עין יקים הוא אחד המעיינות השופעים של הנחל. אחרי עוד כמה מאות מטרים של הליכה נעימה מהמעיין מגיעים לשרידי מבטשה. המים הניעו גלגלים מחוברים לפטישים, ואלה בטשו את הצמר. לאורך נחל עמוד נבנו כמה מבטשות כאלה, ושרידיהן מעידים על תעשיית הצמר ששגשגה בצפת ואפשרה את פריחתם של מרכזי קבלה בעיר. התעשייה חוסלה כשחדרו לארץ בגדים זולים.
בריכות שכווי שמפכות בהמשך בצל העצים הענקיים הם מקום נהדר לרחוץ בו (בהנחה שאין שם עשרות מטיילים שהקדימו אתכם). השביל ממשיך לרדת מהבריכות וחוצה את הנחל כמה פעמים. ליד עין סתר עוברים לגדה המזרחית, ומכאן מתחיל קטע הליכה מצוקי קשה (מוגדר למיטיבי לכת). השביל מטפס ועובר בין סלעים וצוקים בגובה רב מעל לנחל. יש ללכת לאט ובזהירות. לאחר כקילומטר כבר אפשר להבחין במפל העמוד (בחורף הוא זורם יפה). בסיום הטיפוס השביל יורד חזרה לאפיק הנחל, וסמוך לנקודת המפגש של הנחל עם כביש 85 הוא הופך יבש.

היום השני

פעם היו כאן נמרים

השביל חוצה את כביש 85 ויורד לעבר נקודת המפגש של נחל עמוד עם נחל עכברה. נחל עמוד התחתון שונה מאוד מנחל עמוד העליון. בנחל התחתון לא זורמים מים, אין בריכות להשתכשך בהן, ויש הרבה פחות צל. אבל הנוף מרשים: מערות, צנירים וצוקים פראיים. מדי פעם אפשר לראות דורסים דואים. הכומר הנרי בייקר טריסטרם שביקר בארץ ישראל באמצע המאה ה־19 ותיעד את מסעו ביומן, ביקר גם בנחל עמוד וכתב שראה בו נמרים וחיות בר רבות. הנמר האחרון ניצוד על ידי רועה מעכברה ב־1954, אבל יש כאן עדיין עדרי חזירי בר, שפני סלע, גיריות, תנים ועוד.בהמשך הדרך אנו עוברים סמוך לעין שבשבת, מעיין קטנטן שאינו מופיע במפה, ולאחר עוד כחמישה קילומטרים מגיעים לסיפוֹן המפורסם של המוביל הארצי. מי המוביל הארצי נשאבים מתחנת ספיר־אשד־כינרות שבצפון־מערב הכנרת ועולים במשאבה לרמת חוקוק. משם הם זורמים בתעלה עד הגדה המזרחית של נחל עמוד, וכדי לחצות את המכשול הטופוגרפי נבנה הסיפון שמעלה את המים מכוח חוק הכלים השלובים. מכאן זורמים המים בתעלה פתוחה לנחל צלמון ולמאגר צלמון. מדרגות בטון מוזרות מטפסות בשתי גדות הנחל ונראות כמדרגות לשמים. יש שלטים שמזהירים שלא לטפס בהן, אך המתחם המגודר של מקורות מוזנח ומלא פסולת. קצת פחות משני קילומטרים נוספים של הליכה בנוף הפראי מגלים לנו את העמוד שעל שמו נקרא הנחל. העמוד מתנשא לגובה של שלושים מטר, וניכר שהיה פעם חלק מקיר הנחל. מתחתיו נובע עין עמוד, וזהו מקום נהדר לעצירת קפה ארוכה. באזור נמצאת גם מערת העמוד שבה מצאו שלד של האדם הקדמון הארץ ישראלי. מדרום לכביש חוקוק (8077) שאותו נחצה מיד נמצאת מערת גולגולת שנקראת כך על שום שנמצאה בה גולגולת אישה מטיפוס מיוחד שהתפרסם בעולם כ"האדם הגלילי".

חלקו התחתון של הנחל לאחר חציית כביש חוקוק הוא הרבה פחות מלהיב. דרך העפר הרחבה עוברת בינות למטעי בננות ואבוקדו, ובעוד אנו צועדים נמרצות את חמשת הקילומטרים שנותרו לנו אל בתי המושבה מגדל, אנו מבחינים בארבעה בחורים שׂרועים באמצע הדרך. "יש לכם תחבושת אלסטית?" הם שואלים. אלעד, גיא וחברים נוספים שהצטרפו אליהם הם אנטיתזה לרבים מהמטיילים ההולכים את שביל ישראל. יומיים אחרי שהשתחררו מהצבא כבר התחילו ללכת. בלי הכנות ובלי הייעוץ של דני גספר, רק עם מפה ועם הספר "שביל ישראל" של צבי גילת (הוצאת מפה). אף ששניהם כבר סוחבים את הרגליים, הם שופעים בדיחות ומצב רוח טוב, ויש להם זמן: "זה ייקח לנו לפחות  חודשיים. כבר יותר מעשרים מטיילים עקפו אותנו", הם צוחקים.
לאחר שחוצים את אפיק נחל צלמון מגיעים לפאתי המושבה מגדל. המושבה הוקמה ב־1910 על אדמות שנקנו מקבוצת גרמנים שביקשו לחפור את שרידי מגדל העתיקה, עירה של מרים המגדלית. תולדותיה של מגדל סוערים, ורבים ממנהיגי היישוב הציוני עברו בה. ב־1912 הגיע למקום יוסף טרומפלדור שהיה מנהיג חרוץ ותבע להסתפק במועט. א"ד גורדון חי במושבה ועזב אותה במחאה לאחר שהוחלט להעסיק בה פועלים ערבים. כאן הוא כתב את ספרו "על האדם והטבע". י"ח ברנר ערך כאן את כתבי טרומפלדור, ומשה גליקין המיתולוגי ניהל את החווה בהצלחה במשך 25 שנה, למרות כל הקשיים. מאחר שבעבר לא היתה די מודעות היסטורית, כמעט שלא נשארו בתים מקוריים מראשית ההתיישבות במקום. בכניסה למושבה נמצא עין נון, מעיין קטן עם בריכה גדולה שהוא מקום נהדר לעצירה. ממנו אנחנו ממשיכים לארוחה טובה במסעדה המזרחית תנורין שבתחנת הדלק ליד מגדל. למי שמעוניין לישון למרגלות הארבל, סמוך לנקודה שממנה מתחיל המקטע הבא, מצפים עוד ארבעה קילומטרים מעצבנים ומעייפים שרובם עוברים על הכביש המוביל ליישוב חמאם. אני עייף מאוד, הגוף כואב, אבל אלה היו יומיים מהיפים בשביל עד כה. הארבל מתנשא מעלינו מואר באור שקיעה, מביט אלי ומזמין אותי לטפס עליו בהמשך המסע בשביל ישראל.