שביל המדרגות בהר סדום

• קושי מסלול: קל – בינוני (ירידה תלולה).

• אורך מסלול: כ- 2 ק"מ.

• משך המסלול: כ- 3 שעות.

• אופן הגעה מהמרכז: נוסעים בכביש מס' 90, מצפון או מדרום. כ- 10 ק"מ מצפון לצומת הערבה, כ- 1.2 ק"מ מצפון לכניסה הראשית למפעלי ים-המלח, נראה דרך עפר רחבה פונה צפונה ומשולטת בשילוט חום המורה על מישור עמיעז, נחל פרצים ומערת הקמח. סימון השבילים אדום. במידה ואתם מגיעים מצפון, הפניה היא ימינה ונמצאת בקצה עיקול רחב, בדיוק בנקודה שבה מסתיים הר סדום, ההר שנמצא מימינכם לאורך כל הדרך מצומת זוהר. נוסעים בדרך העפר כ- 2 ק"מ ובצומת פונים ימינה (למעשה ממשיכים ישר), הפעם בסימון שבילים כחול. לאחר 1.7 ק"מ תצטלב עם הדרך דרך נוספת שסימונה שחור, כאן פונים ימינה ונוסעים עד שיא הגובה.

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 11, "דרום מדבר יהודה וים המלח".

• המסלול אינו מעגלי, נדרשת הקפצת רכבים.

• רצוי מאוד להשגיח על הקטנים שבנינו מחמת בורות פתוחים רבים לאורך הדרך (ופשר היווצרותם יוסבר לעיל).

• הקפצת רכב לנקודת הסיום: הטוב ביותר עבור הבאים מצפון על כביש מס' 90, הוא להשאיר רכב אחד בנקודת סיום המסלול ולהמשיך ברכב השני אל נקודת ההתחלה. נקודת סיום המסלול נמצאת כ- 3 ק"מ מצפון לפניה לדרך העפר המסומנת אדום, בסמוך למחנה העובדים הנטוש של מפעלי ים המלח בגלגולם הקודם. הנקודה מצוינת בבירור ע"י שלט חום עליו כתוב "שביל המדרגות" בלוויית סימון השביל השחור.

מהתצפית בשיא הגובה של ההר נוכל לזכות במבט כולל על אזור הטיול שלנו ולהשקיף אל אגנו הדרומי, המיובש של ים המלח ועל בריכות האידוי המובדלות זו מזו בסוללות עפר. נוכל גם לראות את תעלת המים המתפתלת בשולי הברכות המובילה מים מאגנו הצפוני של האגם המלוח לשם הזנת הברכות. תעלה זו "אחראית" במידה רבה על ירידת המפלס הדרמאטית של ים המלח. מעבר לים המלח נשקפים הרי מואב ומדרום להם רואים את חלקם הצפוני של הרי אדום. שני הרכסים מובדלים זה מזה על ידי נחל גדול, שאת ערוצו נוכל לראות בבירור, הקרוי נחל זרד. בחלקו התחתון נמצא ישוב הטובל בכתם ירוק גדול. אלו נאות א-ספי, המזוהות לעתים עם צוער המקראית.

דרך הרכב המסומנת שחור שבה העפלנו להר מגיעה בנקודת התצפית לקיצה. הסימון השחור נצמד כאן אל שביל צר המתחיל מיד לגלוש מהתצפית במורד ההר. הוא חולף בין גבעות עגולות ורכות של סלע משקע הקרוי "חוואר הלשון". משקע זה הצטבר בימים בהם בין אזור חצבה לאזור צפון הכנרת השתרעה ימה ארוכה וצרה שגובה מפלס מימיה היה גבוה בכ-200 מטר ממפלס ים המלח כיום. מידי פעם נראה בצדי השביל בורות פעורים בקרקע. אלו למעשה מערות ענק, מהן הגדולות בארץ, שנוצרו כתוצאה מהמסת מי גשם את שכבות המלח מהן מורכב ההר בחלקיו התחתונים. ישנם מקומות שבהם מתאפשרת הצצה אל הבורות העצומים הפעורים בקרקע, אך חשוב להתקרב אל השפה בזהירות רבה ולהשגיח בשבע עיניים על הקטנים שבינינו שלא יסטו מהשביל.

בהמשך השביל, לקראת הירידה הסופית התלולה לעבר כביש ים המלח ונקודת סיום המסלול, נחלוף על פני פתחה החבוי מעט של מערת הקולונל, אחת מהמערות הגדולות בהר סדום. בסביבתה יתחילו לבצבץ פה ושם שכבות של משקעי מלח על פני השטח. משקעים אלו מרכיבים למעשה את ההר כולו כמו גם חלקים גדולים מקרקעית ים המלח עצמו. עובי שכבת המלח באזור נאמד במאות מטרים רבות.

כיום מקובל על רוב החוקרים שבתקופה לפני 3-5 מליון שנה היה ים המלח גדול הרבה יותר מאשר בימינו. את אותו ים קדמוני מכנים החוקרים "ימת סדום", ולמעשה נכון יותר לקרוא לו "מפרץ סדום"; ים תיכון הקדום פלש אל תוך היבשה דרך עמק יזרעאל ועמק בית- שאן והציף את כל האזור הנמוך הנמצא בין ביצת החולה לדרום הערבה. נוצר מפרץ גדול. בגלל ש"ימת סדום" הייתה מקושרת אל ים תטיס היה בה אותו ריכוז מלחים. בשונה מהים הפתוח הייתה הימה רדודה מאוד. הטמפרטורות הגבוהות באזור ומפלס המים הנמוך האיצו את תהליכי ההתאדות ב"ימת סדום". בתהליך זה התגבש המלח המומס במים ושקע בכמויות גדולות על קרקעית הימה. כעבור עשרות אלפי שנים הפכה עובי שכבת המלח למאות רבות של מטרים. רק אחר כך נוצרו תנאים שאיפשרו את התפתחותה של ימת הלשון הצרה והעמוקה.

כשנתחיל לרדת בקטע שבו השביל משופע סולמות ומדרגות לא נוכל שלא להבחין במחשופי מלח גדולים משני עברי השביל. בקטעים רבים מרקם הסלע עשוי מאינסוף חידודים קטנים. גם אלו, כמו החללים התת קרקעים, נוצרים על ידי המסת מי גשמים. גשם הוא אכן תופעה נדירה באזור, אך במגע עם המלח הוא משפיע מיד.

בירידה נוכל להשקיף על מבנים מיניאטוריים נטושים מעברו האחר של הכביש. מבנים אלו שימשו את העובדים במפעלי ים המלח במתכונתם הראשונית. באותם ימים התבצעה כל כריית האשלג באזור זה. המפעל עצמו, עם זאת, היה בבית הערבה בצפון ים המלח. באותם ימים, בהעדר כביש הקושר בין שתי הנקודות, הדרך היחידה שקישרה בין המפעל לאתר הכרייה הייתה אשדות ששטו על המים. באשדות אלו ברחו לכאן עובדי המפעל ותושבי בית הערבה בעקבות המתקפה הירדנית הקשה במלחמת העצמאות. מאז אותם ימים כפר מגורי הפועלים נותר נטוש ומזמין בעלי דמיון אומנותי או ספרותי לקשור בו סיפורים שונים.