שאני אבין, אתה קראת לי שמן?

מיקל פיטר הוא ענק לא מצויר שמטיל סלעים. הגובה שלו בערך שני מטרים. הוא נגר חייכן ובעל מזג טוב, אבל חלק גדול מהזמן שלו מוקדש לפעילות של ענקים. ביום שבו נפגשנו הטיל מיקל סלע ששקל 83 קילוגרמים למרחק 3.5 מטרים. ההישג הזה זיכה אותו בתשואות אדירות ובמקום השני בתחרות אונשפונן (Unspunnen) באינטרלקן (Interlaken) שבשווייץ. המנצח, שחצן מגעיל בשם מאייר מרקוס, הטיל את הסלע למרחק 3.89 מטרים. אחר כך הוא חייך למצלמות ועשה כמה תנועות ראוותניות. ברגע שבו הסתיימה התחרות כולם רצו לראיין ולצלם את המנצח.

הוא ביקש סליחה לרגע, עלה ליציע כדי לנשק את אשתו וחזר, קצת מסמיק ועם חיוך מתנצל. אשתו נמוכה ממנו בערך בארבעים סנטימטרים, דקיקה ושברירית, אבל קל היה לראות שהיא גאה בו. מיקל הוא הגיבור המקומי. המון אנשים באים אליו לנגרייה באינטרלקן כדי להזמין רהיטים. הוא יודע שלפעמים הם באים כדי שיוכלו אחר כך לומר שאלוף שווייץ בהטלת סלעים עשה להם שולחן. חשוב לו להדגיש שהוא נגר מצוין, זה לא שהוא דופק אותם עם איזה שולחן מתנדנד. יש בו משהו רך מאוד.

קשה לזרוק סלע ששוקל 83 קילוגרמים?
מיקל מושך בכתפיו. "אני רגיל. עניין של אימונים. כל אחד יכול". רוב האנשים שניסו להרים את הסלע העצום שהיה מוטל על הקרקע הבוצית לא הצליחו להזיז אותו. אני אפילו לא ניסיתי.

דיברנו קצת על חיים של מטיל סלעים. ארבעה חודשים לפני התחרות הוא מתאמן שלוש שעות ביום. רוב הזמן הוא מרים משקולות, חלק בחדר כושר וחלק סתם כך, באוויר הפתוח. יותר כיף. פעמיים בשבוע הוא זורק אבנים. רוב האבנים שהוא זורק באימונים שוקלות עשרים, שלושים או ארבעים קילוגרמים. הוא משתתף בשש עד שמונה תחרויות בשנה. כל התחרויות מתקיימות בשווייץ, אבל הוא לא אוהב את הנסיעות, על אף שהן לא ארוכות במיוחד. הוא אוהב להיות בבית, עם אשתו. וכן, הוא שמע כמובן על אובליקס.

"יש ביניכם דמיון?"
מיקל מסתכל עלי מהצד במבט קצת ספקני. העניין לא כל כך נראה לו. "הוא דמות מצוירת. אני אמיתי".

"כן. אבל אתם קצת דומים".
"אתה קורא לי שמן? אני לא". משהו בקול שלו נהיה קצת פחות סבלני. זה לא הרגע שבו אתה רוצה להיכנס לוויכוח. האנגלית שלו לא ממש טובה וההשוואה עם דמות צרפתית מצוירת של טיפוס שמן עם שפם וצמות אדומות עלולה להתפרש לא נכון. אנחנו נפרדים בלחיצת יד. פיטר מחבק בעדינות את אשתו הזעירה, חותם לשלושה ילדים מעריצים וצועד הביתה.

אחר כך, ברכבת לציריך, אני מצטער שמיקל לא יושב לידי כדי שאוכל להראות לו עד כמה רב הדמיון. הרמזים לכך שאובליקס שמן הם מהסיבות העיקריות למריבות שבינו ובין אסטריקס. הם משלימים די מהר, אבל גם המריבה הבאה מגיעה בלי עיכוב מיותר. אובליקס לא לגמרי מודע לכוח שלו. הוא שובר דלתות שהוא מנסה לפתוח בעדינות. הוא גם לגמרי לא מודע לכך שהאחרים לא ניחנו בכוחות כשלו, ומתפלא נורא בכל פעם שמישהו נמעך תחת איזה סלע שהטיל. הוא מאוהב בפנצ'יאה, צעירה עדינה שחיה עם הוריה, וכל מה שהוא רוצה זה להסתובב קצת עם אסטריקס, להרביץ לליגיונרים, לאכול ולסחוב את הסלעים היפים שלו.