רעל או ארס?

השימוש במושגים "רעל" ו"ארס" בחיי היומיום אינו מובחן דיו. עדות לכך אנו מוצאים במילונים, באנציקלופדיות ובספרות לא מקצועית. אבל בספרות המקצועית קיימת אבחנה ברורה בין שני מושגים אלה:

רעל (poison) הוא כל חומר כימי שבמינון קטן יחסית יגרום לשיבושים ולהפרעות בפעילות הגוף החי.

רעלן (toxin) הוא רעל שמוצאו מיצורים חיים. מקורם של רעלנים יכול להיות ביצורים חד-תאיים כמו חיידקים, וגם בפטריות, באצות, בצמחים ובבעלי חיים.

ארס (venom) הוא רעלן המיוצר בבלוטה מוגדרת וייחודית או בקבוצת תאים.
אבחנה נוספת מתקיימת בין בעלי חיים רעילים לבעלי חיים ארסיים. בבעלי חיים רעילים מקומו של הרעלן הוא באחת מרקמות הגוף הרגילות, ואין להם איבר מיוחד המשמש להעברתו אל הקורבן. על פי רוב הרעלן מועבר לבעל חיים אחר לאחר אכילת בעל החיים הרעיל. דוגמה לאלה הוא דג הנפוחית (פוגו), שהרעלן הקטלני שלו נמצא בכבד, בשחלות ובעור. אם מסירים את הרקמות הללו ביד מיומנת, אפשר ליהנות מבשרו, הנחשב למעדן.

מנה של דג פוגו במסעדה יפנית. חייבים להסיר ביד מיומנת את החלקים הרעילים | צילום: Divya Manian, flickr

אצל בעלי חיים ארסיים, לעומת זאת, קיימת בלוטה ייחודית שתפקידה לייצר את הארס ולאגור אותו. בדרך כלל יש להם גם איבר מיוחד שבעזרתו הם מעבירים את הארס לקורבן: אצל נחשים ארסיים בלוטת הארס מצויה בראש, והם מעבירים את הארס באמצעות נשיכה או הכשה; אצל דבורים, צרעות ונמלים בלוטת הארס שוכנת בפלג הגוף האחורי, והן מעבירות את הארס באמצעות עקיצה; אצל צפרדעים, קרפדות וסלמנדרות בלוטות הארס נמצאות בעור והוא עובר לקורבן באמצעות מגע; ואילו דגים ארסיים מסוימים מכילים בלוטת ארס במערכת הסנפירים ומעבירים אותו על ידי דקירה באמצעות קוצי הסנפיר החדים.