רמות מנשה: יערות, נחלים ופריחה אביבית

רמת מנשה, השוכנת מדרום לכרמל, בין יוקנעם לקיבוץ גלעד, היא מהחבלים היפים ביותר בארצנו. המאפיין העיקרי של האזור הוא שילוב של יערות נטע אדם ויערות טבעיים של אלון תבור, מרחבים פתוחים, שדות ומטעים, מעיינות ופלגים זורמים. המדרונות המתונים והאופי הכפרי של היישובים אומרים כולם שלווה. התושבים יודעים להעריך את האתרים הקדומים שהתגלו כאן, מהתקופות הפרהיסטוריות ועד התקופה העות'מאנית. ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בשטח שמורים באוספים בקיבוצים והם מצטרפים לאתרי מורשת וראשית ההתיישבות, דוגמת ג'וערה ומערת הפלמ"ח.

קרן קימת לישראל, יחד עם המועצה האזורית מגידו, יזמה מהלך שתכליתו לשמר את אופיו של האזור. המסגרת להשגת המטרה היא הכרזתו של פארק רמת מנשה – המשתרע על כ-84,000 דונם. בתחום הפארק כלולים היערות, שמורות הטבע, שטחי החקלאות ושדות המרעה, כמו גם שישה יישובים כפריים, המהווים חלק ממכלול הפארק: מושב עין העמק והקיבוצים גלעד, דליה, רמת השופט, עין השופט ורמות מנשה.

מרבית שטחה של רמת מנשה מכוסה בסלעי קירטון. אלה הם סלעים גירניים רכים, שהגשם גורם להם לבליה מהירה יחסית. בשל כך הגבעות ברמת מנשה הן בעלות מופע "רך" של מדרונות מתונים וחסרי מצוקים. קו נוף זה הוא שמעניק לאזור את תחושת השלווה האופפת את המבקרים במקום. בתחום הפארק, לא הרחק מקיבוץ משמר העמק, נמצאות גבעות בזלתיות. שתיים מהן נראות בבירור בשטח: גבעת אשמר, המכונה "הר הגעש" וגבעת קיפוד.

נראה כי בעבר הייתה רמת מנשה כולה מכוסה ביערות של אלוני תבור. רוב היער הושמד במהלך השנים ושרידים ממנו נמצאים בגבעות שבאזור קיבוץ גלעד. קק"ל פועלת לאחרונה להשבת היערות ולהגדלת שטחם באמצעות זריעה של בלוטים של אלוני תבור. יער הזורע מכסה כ-30,000 דונם מהשטח. קק"ל החלה בנטיעתו בשלהי שנות העשרים של המאה העשרים, באמצעות ראשוני קיבוץ משמר העמק. היער המפותח, שבו נטועים עצי מחט ועצים רחבי עלים, הוא מוותיקי היערות הנטועים בישראל.

לאורך הנחלים הזורמים צומחים עצי ערבה מחודדת ושיחי פטל קדוש. בנחל השופט ובנחל גחר צומחים ריכוזים של עץ נדיר בישראל – אולמוס שעיר. בשדות שבהן מתקיימת רעייה שולטת צמחייה עשבונית. בולט מאוד בענפיו הגבוהים והמצהיבים הוא השומר הפשוט, הצמח שאותו מוספים לתמיסת המלח של מלפפונים בתהליך החמצתם.

בחורף ובאביב הופכת רמת מנשה לאחו הפורח של ישראל. בין הפלגים הקטנים, הזורמים מכל עבר, עולים גלי פריחה שהם בבחינת תופעת טבע. "יער הרקפות", ליד קיבוץ גלעד, שבר כאן את כל השיאים בעושר פריחת הרקפות, אך זהו רק קצה הקרחון. בעמק השלום, למשל, הנמצא במרכז הפארק, מכסים את האדמה מרבדים ססגוניים של כלנית, נורית ועיריוני; איריסים מציצים מכל עבר ואליהם מצטרפים מינים רבים של סחלבים ושל פרחים אחרים.

יער הזורע. היער המפותח, שבו נטועים עצי מחט ועצים רחבי עלים, הוא מוותיקי היערות הנטועים בישראל | צילום: פנינה לבני, באדיבות ארכיון הצילומים קק"ל

דרך הפארק

קק"ל הכשירה בפארק דרך שאורכה כ–27 קילומטרים. הדרך משולטת לכל אורכה בשלטי הכוונה (חיצים המסומנים על עמודי עץ).

הדרך חוצה במהלכה את כל יחידות הנוף בפארק רמת מנשה. היא עוברת ביערות ובנחלים, בנופים פתוחים ובצד שדות מעובדים. מתוך רצון לשמור על אופיו של הנוף, ישנם קטעי דרך שלא נסללו ולא כוסו במצע, כדי שלא לפגוע בהשתלבותם בנוף. לפיכך, קטעי דרך מסוימים עשויים להיות אבנוניים ולאחר גשם מעט בוציים. הדרך מתאימה למעבר רכב פרטי, אך היא כוללת קטעים משובשים מעט, שבמהלכם מומלץ להתקדם בנסיעה איטית.

כניסה – תיאור תוואי דרך הפארק מתחיל בכניסה ליערות הזורע (כביש מס' 66, ליד סימן ק"מ 28). שלט גדול בכביש "פארק רמת מנשה" מקדם את פני הבאים. הדרך הסלולה המסתעפת מהכביש מובילה לביתן המידע של קק"ל, מבנה עץ הנמצא סמוך לנחל גחר. סמוך לביתן ישנה פינת חמד להתרגעות ובה ספסלים המוצבים בצל עץ תות – מקום נעים להתבונן בפלג הזורם בחורף. כאן אפשר להצטייד בדפי מידע על הפארק. בחגים מאיישים מדריכי קק"ל את התחנה ומספקים מידע לקהל. סמוך למוקד המידע יוצא שביל אופניים המטפס בשלוחות המתנשאות מדרום לנחל גחר.

הצומת לג'וערה – כ-3 ק"מ מביתן המידע פונה דרך הפארק שמאלה (דרומה), לג'וערה. אנו ממליצים לפני כן לבקר בנחל השופט ורק אחר כך לחזור שוב לכאן. לשם כך נמשיך בדרך הסלולה היישר לפנים.

נחל השופט – הדרך משולטת היטב. היא מטפסת להר גחר ויורדת לנחל השופט. חוצים את הנחל ב"גשר אירי" המתאים לכל רכב ומכאן קצרה הדרך לחניון החרובים. כאן מומלץ להחנות את הרכב. בנחל זורמים מים כל השנה. קרן קימת לישראל הכשירה את השביל למעבר כיסאות גלגלים. זהו שביל נפלא, חלקו סלול באספלט וחלקו עשוי מלוחות עץ. הדרך מוצלת בעצי גדות נחלים, בעיקר בעצי ערבה. בדרך עוברים מפל קטן ובריכה, שעליהם משקיפים ממרפסת תצפית. בפינה יפה זו צומחים מספר עצי אולמוס שעיר. בסופו של דבר השביל מגיע לעין חשרת (עין אמי) – מעיין יפה הנובע מתוך נקבה אל בריכה ריבועית, החצובה במשטח סלע לבן. מכאן אפשר לשוב בדרך עפר נוחה לחניון החרובים.

משך המסלול כולו כחצי שעה לממהרים ועד שעה וחצי לבליינים (לרשותכם עומדת דפדפת מפורטת שקק"ל הפיקה למען המטיילים בנחל השופט).

בחזרה לצומת לג'וערה – לאחר הבילוי בנחל השופט שבים לצומת ג'וערה ופונים דרומה. דרך הפארק עוברת עתה בין יער נטוע (משמאל) לשדה מעובד (מימין). כשעולים במעלה הגבעה נחשפים נופי נחל השופט והכרמל. אחר כך, בשטח הפתוח, תוואי הדרך מנצל את דרך ה"סולינג" הישנה. זהו "כביש" שנסלל באבנים בתקופה הבריטית והוא קישר בין יוקנעם לאזור ג'וערה. הכביש עביר לכל רכב, פשוט ניסע לאט וניהנה מהנוף.

כביש משמר העמק – דרך הסולינג מסתיימת בכביש היורד למשמר העמק (כביש מס' 6953). עצרו, בדקו היטב את מצב התנועה, ורק אז עלו על הכביש בזהירות וסעו בו מעט שמאלה. דרך הפארק מסתעפת לאחר כמה מטרים ימינה, אך לפני שנמשיך בה אנו מציעים לנסוע עוד כמאה מטרים במורד הכביש ולהעפיל ברכב לגבעה שמימין, היא ג'וערה.

ג'וערה – שימשה כבסיס גדנ"ע, אך המקום זכור יותר בזכות הקורסים למפקדי מחלקות (מ"מ) שהתנהלו כאן והיו בית היוצר למפקדי ה"הגנה" ולצה"ל בראשית דרכו. כאן צייר משה בר תקוה (מונדק פסטרנק) את סמל החרב וענף הזית, שהפך לסיכת מ"מ המוענקת עד היום למסיימי קורס קצינים של צה"ל.

המוזיאון הקטן ששכן כאן נסגר.

בדרך ל"צומת הקיבוצים" – דרך הפארק ממשיכה דרומה מכביש משמר העמק. הדרך עוברת בתוך שדרה קטנה של עצי ברוש. שימו לב לשרידי בית הבד שמשמאל לדרך. הם משמשים אנדרטה לשלמה קורץ ולנכדו, אנשי עין השופט, שנספו בעת חפירות ארכיאולוגיות במערת קבורה קדומה, סמוך לכאן.

הדרך יורדת היישר ליער משמר העמק. שימו לב, לפני המפגש עם היער, ל"גשר הצרפתי" המתגבר על הערוץ הקטן שבדרך ליער. "גשר צרפתי" הוא כינוי למעבר הבנוי בתת-הקרקע. הוא עשוי משתי שורות של סלעים גדולים וביניהן אבנים קטנות יותר (מכונות בעגה המקצועית "בקלאש"). כל זה מכוסה במצע מהודק והרי לכם שיטה המאפשרת חלחול מים מתחת ל"גשר" ושומרת על הדרך לבל תיסחף בגשם.

במפגש עם יער משמר העמק הדרך פונה דרומה (ימינה) וחולפת לא הרחק מעין שולמית, מעיין שמימיו נבעו בעבר לתוך בריכת בטון. המים נשאבים כיום ומוזרמים לקיבוץ משמר העמק. לאחר כ – 4 קילומטרים אנו מגיעים ל"צומת הקיבוצים", שאותה מסמנים כמה עצי ברוש הצומחים בתוך "כיכר". דרך הפארק ממשיכה היישר לפנים, אך אנו נפנה כאן שמאלה כדי לבקר בחורבת בית ראש וביער הקיבוצים.

חורבת בית ראש ויער הקיבוצים – לאחר כ-200 מטרים הדרך עולה לחורבת בית ראש. חונים בצד הדרך ומטפסים לראש הגבעה באחד השבילים המובילים מהדרך לפסגה. התצפית מופלאה. כל מה שצריך לעשות זה לשוטט בשביל המקיף את הפסגה. אורך השביל 360 מטרים והוא מעניק תצפית של 360 מעלות. רואים מכאן את עמק יזרעאל, התבור, הרי נצרת וגבעת המורה וביום חורף בהיר גם את שלג החרמון. מהצד השני רואים את נופי הכרמל, מפרץ חיפה וארובות תחנת הכוח בחדרה, כמו גם יישובים אחרים בשרון. פשוט מרהיב. שרידי העתיקות שבמקום מעידים על יישוב מהתקופה הרומית.

נחזור לרכב ונמשיך בדרך המקיפה את הגבעה. נרד לדרך ונמשיך צפונה בנוף היפה של יער הקיבוצים, עד שנראה מתקנים צופיים בנויים עץ. זוהי "השומרייה" – המקום בו נערכו בעבר מחנות הקיץ של חניכי "השומר הצעיר". סמוך לכאן, בחורשת החרובים, מקימה קק"ל חניון. גם מכאן יש תצפית יפה צפונה.

נשוב ל"צומת הקיבוצים" ונמשיך בדרך הפארק דרומה לכיוון נחל תנינים. חלק מהמשך הדרך נמצא בשלבי הקמה. כיום עביר לאחר גשם לרכב רב-מינוע (4X4) ומחוץ לעונת הגשמים – לכל רכב.

עין כפר – הדרך יורדת אל היובלים העיליים של נחל תנינים ומטפסת לראש גבעה המשקיפה על עמק קטן. בעמק נובעים שני מעיינות ונראים שרידים חרבים של כפר ובהם משוכות צבר ועצי בוסתן. אלה הם חורבות עין כופרין. כדי לשמור על שלוות המקום, נרד אליו ברגל. המעיין הגדול משמש את הבקר של קיבוץ עין השופט.

יער הרקפות – נשוב לרכב ונמשיך בדרך הפארק. הדרך עוברת בראש השלוחה המפרידה בין נחל תנינים לנחל ספלול ונוחתת בכביש גלעד (כביש מס' 672) ליד יער הרקפות. בחורף, בין דצמבר למרץ, מתכסה הגבעה המיוערת באלפי רקפות. בעונה זו מומלץ להחנות את הרכב ברחבת החניה הגדולה, לחצות ברגל את הכביש ולטייל בגבעה (קק"ל הפיקה דפדפת מפורטת למטיילים ביער הרקפות).

נחל תנינים – דרך הפארק, לאחר חציית הכביש לקיבוץ גלעד, ממשיכה מערבה, במקביל לגדה הדרומית של נחל תנינים, שכאן הוא רדוד מאוד. במרחק של כ-500 מהכביש הדרך פונה חדות דרומה. בחורף גשום כדאי לעצור כאן לרגע ולהשקיף צפונה, אל "מפל" מים הנופל לנחל תנינים. המים האלה הם מימיו של נחל רז הנשפכים לנחל תנינים.

דרך הפארק ממשיכה מערבה. בצדי הדרך מתפתחים עצי אלון תבור, שאט אט צוברים לעצמם ממדים ראויים לשמים. במרחק של כ – 5 ק"מ מכביש גלעד פוגשת דרך הפארק את "דרך המוביל", הנקראת כך משום שהיא מלווה את המוביל הארצי, הטמון מתחת לקרקע, בצד הדרך. בדרך הזו נפנה ימינה (צפונה) ונחצה ב"גשר אירי" את נחל תנינים, הממשיך מכאן מערבה ומימיו מוחדרים לחולות פרדס חנה – קיסריה באמצעות מפעל נחלי מנשה של "מקורות".

מכאן אפשר לחזור לכביש דליה – גלעד (כביש מס' 672) בשתי דרכים הבאות (שתי הדרכים נעשות בוציות לאחר גשמים):

סיום ליד קיבוץ דליה – כקילומטר אחד מצפון לנחל תנינים מתפצלת דרך הפארק לשניים. ימינה – הדרך עוברת בין שדות מעובדים ומגיעה לכביש.

סיום ליד קיבוץ רמות מנשה – אפשר להמשיך מנקודת הפיצול עוד כקילומטר אחד ולפנות רק אז ימינה, במעלה נחל שלף. בנחל זורמים מים כל ימות השנה, כפי שמעידים עצי הערבה הגדולים שבגדותיו. לפני העלייה לשער קיבוץ רמות מנשה נובע בצל עצי איקליפטוס גבוהים מעיין בשם עין מחוללים. המעיין מנציח בשמו את כינוסי המחולות שנערכו בעבר בקיבוץ דליה.

איך מגיעים?

לדרך הפארק יש מספר כניסות:

יערות הזורע, כביש יוקנעם – מגידו (כביש מס' 66, ליד סימן ק"מ 28).

חניון יער הרקפות, סמוך לקיבוץ גלעד (אבן יצחק).

כביש דליה – גלעד (כביש מס' 672), כ-1.5 ק"מ מדרום לקיבוץ דליה.

פנייה שמאלה לפני שער הכניסה לקיבוץ רמות מנשה.

ממושב עמיקם, לאורך נחל תנינים.

תחנת הדלק בת שלמה (כביש מס' 70, ליד סימן ק"מ 21). דרך זו עבירה רק לרכב רב-מינוע (4X4).

מפת קק"ל לפארק הרי מנשה