רכיבה בשביל חלוקים

שביל האופניים המרכזי ברשת הינו שביל שאורכו הכולל כ- 25 ק"מ. השביל עובר באתרי נוף ומורשת מהיפים שיש באזור רמת הנגב, שדה בוקר ושמורת הצינים.

חלקים ניכרים מהשביל הם סינגל (שביל רכיבה צר, ייעודי לרכיבת אופניים).
השביל עצמו מבוסס על שבילי עיזים ומשעולים קדומים. חלקים קטנים של השביל נבנו במיוחד בעבור קהל הרוכבים.

השביל מסומן כולו בשלטים שעוצבו במיוחד לרוכבי האופניים. על השלטים מופיעים שם השביל, חץ המסמן את כיוון הנסיעה ולראשונה בארץ גם סימון המתאר את רמת הקושי של השביל. השביל עובר באתרי נוף ומורשת מהיפים שיש באזור אגן שדה בוקר. לאורך הדרך נראה, בין היתר,  חורבה מהתקופה הביזנטית המאוחרת ומהתקופה המוסלמית. זהו למעשה כפר חקלאי קדום, שהסינגל של ימינו עובר על הטרסות הקדומות עליהם גידלו יושבי הכפר את גידוליהם. עוד עובר השביל בנקודות תצפית מרשימות,  ליד עץ שיטה עתיק יומין, בורות מים ועוד.

תחילתו של השביל בחניון הרועה (ע"ש הרועה ברברה פרופר, ממקימי קיבוץ שדה-בוקר, שנרצחה ב 1952) מול קיבוץ שדה בוקר. את קטע הדרך הראשון רוכבים לכיוון דרום במקביל לכביש 40, על חלקים מהכביש הישן למצפה רמון. לאחר שעוברים את בית העלמין של מדרשת בן גוריון ואת בריכת המים, פונים ימינה לתוך ערוץ נחל, שממנו מתחילה רכיבת הסינגל. לאחר עלייה קצרה (אך מתישה) נתחיל בירידה הראשונה לאורך ערוץ נחל שלכל אורכו קיימות טרסות עוד מהתקופה הביזנטית. ערוץ זה זכה כבר בפי הרוכבים לשם  "ערוץ הטרסות". אנו נוהגים לכנות אותו "ערוץ החיוכים" על שום החיוכים של הרוכבים – אין רוכב שמסיים שלושה ק"מ סינגל מדליק בירידה, מלא בקפיצות קטנות, מבלי לחייך מאוזן לאוזן…הרכיבה של החלק הזה מסתיימת ליד חורבות של חווה חקלאית מהמאה השביעית והשמינית לספירה בתקופה המוסלמית הקדומה.

נקודת העניין הבאה של המסלול עוברת ליד בור מים קדום. השביל המסומן עובר מתחתיו (מטעמי בטיחות לא ניתן לעלות עם האופניים עד לשביל עצמו). הבור הוא בור מים אופייני לתקופה הרומית – ביזנטית, הנוי מעל קשתות תמיכה. שתי תעלות מים ארוכות מנקזות מי נגר עילי בזמן גשם וממלאות את הבור (בחורפים סוערים המים מגיעים עד לשפת הבור).

הסינגל חוצה את נחל הרועה המתנקז לעבר נחל הבשור מערבה, ולאחר מכן עולה במסלול טכני עד כביש 40. שם יש לחצות את הכביש בזהירות ולאחר מכן להמשיך על קו רכס חלוקים. בהמשך השביל עוברים ליד העץ המפורסם של נחל "עץ" – נחל נוקד, זהו עץ שיטה עתיק יומין, שגילו המדויק לא ידוע, אך אנו יודעים לזהות אותו במפות קדומות ששורטטו על ידי הבריטים בתחילת המאה הקודמת. מיד לאחר עץ השיטה השביל עולה לנקודת תצפית מרשימה על כל אגן שדה בוקר ומצוק הצינים. בנקודת תצפית זו נמצאת אנדרטה צנועה אך מרשימה שהוקמה לזכרו של עומרי חיים יעקובוביץ אלמקייס, חייל גולני שנהרג במלחמת לבנון האחרונה וחלק ממשפחתו נמצאת במדרשת בן גוריון. עוד ניתן לראות בנקודת התצפית את קיבוץ שדה בוקר, את מדרשת בן גוריון, את השטחים החקלאיים של הקיבוץ, את הר צרור ואת מצוק הצינים מעברו הדרומי של נחל צין.

לאחר נקודת התצפית יורד השביל בדרך עפר אל חורבת חלוקים – היא חורבה שעיקר הממצאים בה הם מהמאה ה- 10 לפני הספירה, התקופה הישראלית (ולטענת חלק מהחוקרים ימי הממלכה המאוחדת – אך הדיון ההיסטורי – ארכיאולוגי אין מקומו במאמר זה…).

לאחר רכיבה קצרה במקביל לכביש, על דרך העפר הצמודה אליו, עולה השביל על סכר הרועה. סכר זה הוקם על ידי אנשי קיבוץ שדה בוקר יחד עם יהושע כהן ז"ל. יהושע כהן היה חבר הקיבוץ, איש הלח"י, שלאחר הקמת המדינה, על מנת להגשים את הציונות על פי תפישתו, חבר ליושבי קיבוץ שדה בוקר ועלה אל הנגב. בשנת 1953 כאשר בן גוריון עלה גם הוא אל הנגב, חיפשו אנשי היחידה לאבטחת אישים אדם היודע לאחוז בנשק שיוכל לשמור על בן-גוריון. כך הפכו בן-גוריון ושומר ראשו החדש, יהושע כהן, לחברים טובים. הסכר מחזיק מים לאחר שיטפונות, ויוצר אגם גדול ומרשים
.
לקראת סוף המסלול מגיע השביל לתצפית המדהימה על הר צרור, שם ניתן לצפות מקרוב על בקעת צין.

כחלק מתפישת מתן השירות לרוכבי האופניים של קק"ל והמועצה האזורית רמת נגב, הוקם מרכז לרוכבים ולרכיבה סמוך לחניון הרועה צמוד לצריף בן-גוריון. במקום זה ניתן לקבל הסברים מפורטים על השביל, להשאיר את הרכב ולהתארגן לרכיבה.