סיפורים פנטסטיים, על דולפינים שנשאו מלחים אל החוף והצילו אותם מטביעה, הם חלק בלתי נפרד מתרבותנו זה אלפי שנים. האם מישהו האמין בהם באמת? עכשיו מתברר סוף סוף, כי הם אפשריים. העבודה שעושים במרכז למחקר בשונית הדולפינים באילת מוכיחה, כי היונקים הימיים האלה באים לעזרת האדם המצוי במצוקה, אם כי לא בדרך שתוארה בסיפורים העתיקים. מריה סטיורר, מאמנת דולפינים בשונית שבאילת, עובדת עם אנשים הסובלים מתסמונת דאון, אוטיזם, דיכאון והפרעות אחרות. היא ראתה קורבנות לסוגים שונים של מחלות, בעיקר ילדים, מגיעים להישגים מרשימים לאחר ששחו, ליטפו או התיידדו עם הדולפינים.
במבט ראשון, נראית שונית הדולפינים כמו כל אתרי התיירות בים סוף. נופשים בבגדי ים שותים משקאות בבר על הגג, או נחים בכיסאות שיזוף בחום המדברי. בקרבת מקום נהנית קבוצה אחרת מהאווירה הרגועה של שונית הדולפינים. הם פעילים יותר: מתיזים מים, רודפים זה אחרי זה ועוסקים במין חסר מעצורים. פליטים מהים השחור, הובאו לכאן הדולפיננים (Tursiops truncatus) על ידי מדענים ממוסקבה לצורכי מחקר. מאז הגיעו לשונית שני הזכרים ושלוש הנקבות בספטמבר 1990, הביאו לעולם ארבעה צאצאים. הם מופרדים מהים הפתוח על ידי רשת גמישה, שבקלות יכלו לקפוץ מעליה, אילו רצו. למעשה, משחררים אותם לעיתים קרובות לים הפתוח, והם יכולים להישאר שם כל זמן שהם מעוניינים בכך. אבל תמיד הם חוזרים הביתה – 10,000 מטרים רבועים של בריכה – ולחבריהם, המאמנים של שונית הדולפינים.אינסטינקטים אימהיים
מריה היתה מאמנת הדולפינים הראשונה שחיפשה עבודה במרכז, עם היפתחו ב־1990. העניין שלה ביונקים ימיים התעורר בעקבות הסרט "FLIPPER" (הדולפינים שהשתתפו בסרט זה פרשו בסופו של דבר לגמלאות באתר דומה לזה שבאילת, בפלורידה, ארצות־הברית). גרמניה במוצאה, חיה מריה במשך חמש שנים בדרום־אפריקה, שם צפתה בלווייתנים ובדולפינים. היא השתמשה בהכשרתה כאחות במחלקה לטיפול נמרץ כדי לבדוק את בריאות הדולפינים. בסבלנות האופיינית לה לימדה אותם להניח לה לקחת מהם דגימות דם, הפרשות מחור הנשימה (BLOWHOLE) ובדיקות אחרות.
בשנים הראשונות שלה בשונית הדולפינים, עבדה מריה כאחות וטיפלה בעובדים ובמבקרים שנזקקו לשירותיה. "שילוב שני המקצועות איפשר לי ליצור מערכת של קח ותן. נתתי הכול למטופלים שלי, והדולפינים העניקו לי את הכוחות שהעבודה הזו לקחה ממני".
לרקע הרפואי של מריה נמצא שימוש יעיל ביותר, כאשר בשונית הדולפינים נוצרה תוכנית הטיפול של ילדים ודולפינים. בין חמשת מאמני הדולפינים שבמקום אין אף פסיכולוג מקצועי, מאחר שהילדים מלווים בדרך כלל בפסיכולוגים המפנים אותם לתוכנית לאחר שנכשל הטיפול הקובנציונלי. יש בשטח פסיכולוג מייעץ, שאפשר להיעזר בו כשמתעורר צורך, או כאשר יש לצוות המקצועי התלבטות לגבי אחד המטופלים. "אנחנו המאמנים", אומרת מריה, "מקלים על הקשר בין הדולפינים לבני האדם ונעזרים באינסטינקטים האימהיים ובשכל הישר שיש לכל אחד מאיתנו, כדי להפיק את התועלת הרבה ביותר לילד".
המאמנים עובדים עם ילדים רבים, כמה בני נוער וכמה מבוגרים. הם מדווחים על שינויים התנהגותיים וחיזוק הביטחון העצמי בעקבות התקשורת עם הדולפינים. "עבדנו עם הפרעות כמו אוטיזם, תסמונת דאון ופיגורים מנטאליים אחרים, תוצר של ליקויים מוּלדים, אבל גם עם אנשים בעלי פגיעות פסיכולוגיות כמו אנורקסיה נרווֹזה, דיכאון והתעללות מינית, או עם חולי סרטן. בחודשים החמים, ממרץ עד אוקטובר, אנחנו פוגשים מטופלים כמעט כל יום. במהלך השנים המקום רכש מוניטין וקהל רב יותר מגיע לכאן.
"הילד נלקח לשחות עם מאמן הדולפין בדרך כלל מוקדם בבוקר, לפני שהמרכז נפתח לציבור. הוא יכול לצפות בחיה, לשחות לצידה או לגעת בה. יש ילדים שמפחדים בתחילה, בעיקר כשהם רואים את פיו הפתוח של הדולפין ואת שיניו; אך כשהם מרגישים את העור החלק ושומעים את שירת הדולפינים, הם נרגעים ומתחילים ליהנות. הדולפינים מתונים ועדינים יותר עם אנשים בעלי נכויות, כאילו הם חשים שיש בהם משהו מיוחד".
ילדים אוטיסטים, המגיבים בדרך כלל באופן שלילי לגירויי יתר מהעולם, נרגעים במפגש עם הדולפינים ומסוגלים לתקשר בעקבות זאת גם עם אנשים אחרים. מריה נזכרת: "קיבלתי פעם נשיקה מילד אוטיסט, שעד אז נישק רק את אמו ואחותו". עניין של חמלה
ילדים שיש להם כל הסיבות שבעולם לא לבטוח בבני אדם מגיבים יפה לבעל חיים עדין, שובב ולא תובעני כמו הדולפין. "ילדים שעברו התעללות מינית מגיעים אלינו עם כעס עצום על החברה, התנהגות תוקפנית ומוראל ירוד מאוד. לאחר שהם מבלים איתנו ועם הדולפינים במשך חודש, הם חוזרים הביתה בני אדם שונים, עם ביטחון עצמי רב יותר ותחושת אחריות, והחלטה נחרצת לעשות הכול כדי שהחיים יהיו יפים".
כך קרה גם לילד שנלחם במחלת סרטן. הוא יצר ברית קרובה עם דומינו, דולפינה חברותית. לאחר כל ניתוח או טיפול כימותראפי, הוא הגיע לשחות בחברתה. "היא העניקה לו את המוטיבציה להמשיך. היום מחלתו נמצאת בהפוגה, ומצבו טוב".
כל שחייה נמשכת כחצי שעה, למרות שהילד עשוי לבלות יותר עם הדולפינים. לעיתים הוא ניצב על במת האימון ומאכיל אותם, או מסמן להם בידיו במהלך הופעתם בפני קהל המבקרים. "זה מעניק לילדים מנה של ביטחון עצמי", אומרת מריה. חלקם עוזר למאמנים במטלות יומיומיות, כמו לחתוך דגים המשמשים מאכל לדולפינים או לשטוף קערות.
מרבית המטופלים הצעירים מגיעים למשך שלושה־ארבעה ימים, וחוזרים מדי חודש או שלושה חודשים. השהייה עם הדולפינים מועילה לחיים בבית ולטיפול הקובנציונלי בבעיותיהם. לאחר כמה ביקורים בשונית הדולפינים, מתקדמים הילדים באופן ניכר בדיבור, בלמידה או בהתעניינות באנשים אחרים.
מדוע הטיפול באמצעות הדולפינים מצליח? מריה חשבה על כך רבות. "קודם כול, מים זו סביבה טיפולית. דבר שני, שונית הדולפינים היא מקום יפה, המעניק למשפחה כולה תחושה של חופש (שלא כמו ביקור בחדרו של הפסיכולוג). בני המשפחה נעשים חלק מהתהליך. הם מעודדים את הילד מהחוף או תומכים בו כשהוא במים. במקביל, לומד הילד לסמוך על האדם 'שבחוץ' – המאמן – המאיים פחות מפסיכולוג. הדולפין ידידותי, עדין, עורו חלק ונעים לגעת בו, ועל פניו מרחף חיוך קבוע. קל ללמוד לסמוך על חיה כזו. כל זה מביא שמחה לילד ומעורר בו מוטיבציה".
אף אחד אינו מכריח את הדולפינים "השבויים" ליצור קשר, או משדל אותם לתקשר באמצעות מזון. הם קרבים לבני האדם, ולא ההיפך, בגלל סקרנותם; או אולי חמלתם. דומה שטבועה בהם מלידה זיקה לאדם. לעיתים קרובות הם מאתרים בתוך קבוצה את זה שזקוק לידידותם יותר מכול.
מאמני הדולפינים מבלים זמן רב בחיזוק הקשר בין האדם ליונקים הימיים. מריה מספרת: "אני מנסה לבלות לפחות שעה ביום במים עם הדולפינים. הם מכירים אותי היטב, ומזהים אותי בבגדי רחצה ובבגדי צלילה. שניים מהם מחבבים אותי במיוחד. הם תמיד מצטרפים אלי ברגע שאני נכנסת לבריכה. אלו שתי נקבות, והן שונות מאוד זו מזו באופיין. 'שי' (SHY – ביישנית) זכתה בשמה בגלל שלוקח לה הכי הרבה זמן להתקרב לבני האדם (אני הייתי הראשונה אליה היא התקרבה). 'דומינו', לעומתה, היא הדומיננטית ביותר בקשר איתנו". עבודה בצוותא
תוכנית התראפיה לילדים באמצעות דולפינים נוצרה בעקבות מחקר, שנעשה על ידי ד"ר דיוויד נתנסון מהמרכז למחקר בדולפינים בפלורידה, ועל ידי ד"ר הוראס דוב (DOBB) מאנגליה. במקור, נוצרה השונית כדי ללמוד כיצד יכולים הדולפינים ובני האדם לתקשר ביעילות ולעבוד יחד.
רוני זילבר ייסד את השונית באילת, כדי לבצע מחקר תת־ימי ולבדוק במסגרתו כיצד ניתן לפתח יחסי עבודה בין הדולפינים לדייגים המסחריים. הוא הניח, כי הסונאר הטבעי המדהים של החיות הללו, יכולתן לצלול לעומק ונעימותן עשויים לעזור לדייגים. הכוונה היתה לא רק ללמד את הדייגים להיעזר בדולפינים לאיתור להקות דגים, אלא גם להפחית את עוינותם כלפי היונקים הימיים.
מיליון דולפינים נקטלים מדי שנה ברחבי העולם לצורכי מזון, יצירת פתיונות או בגלל שהם מתחרים בדייגים על הטרף. רבים אחרים מתים כשהם נתפסים בשוגג במהלך ציד של מיני דגים או יונקים אחרים.
יש להמתין ולראות אם מייסדי שונית הדולפינים יוכלו לשכנע דייגים להעריך את הדולפינים כחברים לעבודה. בינתיים, החיוכים הביישניים והחיבוקים של הילדים המגיעים אל הריף הם הוכחה מספקת ליתרונות הגדולים של יחסי החברות בין הדולפינים לבני האדם.
|
ליזי הגיב:
ישר כוח!
עבודה מדהימה עם ילדים ונוער והרבה הישגים.
תודה לכם על מי שאתם ועל מה שאתם עבור ילדים רבים ובני משפחותיהם.