כבר בשעות הבוקר המוקדמות שקקו הרחובות חיים. רומא נהגה להתחיל את הבוקר שלה מוקדם, עם שחר. אפילו בתי הספר התחילו לפעול עוד בטרם היה אור מלא, והתלמידים בילו את השעה הראשונה ללימודים לאור נרות. השמש עלתה, והעיר נמלאה חיים אפילו יותר. במיוחד במרכז, באיזור הפורום הרומאי, געשו המון אדם, צפיפות ורעש. שם, בין גבעת הפָלאטין לגבעת הקפיטול, היה מרכז החיים הפוליטיים, המרכז הדתי, המסחרי והמשפטי של רומא העתיקה.הפורום הרומאי וגבעת הפלאטין |
 |
| הקולוסיאום, סמלה המפורסם של רומא, מבחוץ. כאן יכלו לשבת חמישים אלף צופים בו זמנית ולצפות בקרבות בין גלדיאטורים ובין לוחמים אנושיים לחיות פרא, מאריות ונמרים ועד פילים וג'ירפות | צילום : טל גליק |
"הוא עסק בפורום", משמעו בעצם "הוא עסק בענייני הציבור". מכאן נגזר המונח המודרני "פורום" כבמה לבירור שאלות.
בימי המלוכה, אשר קדמה לרפובליקה הרומית (אשר קדמה לאימפריה), היה הפורום שטח של ביצות שהתייבשו. אז שימש זירה עבור קרבות גלדיאטורים. מסביב לזירה נפתחו חנויות. עם הזמן התפתח הפורום, החנויות גדלו, והאיזור התמלא בנייני פאר, מקדשים ומוסדות ציבור.
ומה ראה האזרח הרומאי שירד אל הפורום? כבר בימי הרפובליקה המוקדמים, במאה החמישית לפני הספירה, אכלס הפורום מבני ציבור ושלטון וכן שוק שחקלאים וסוחרים הביאו אליו את מרכולתם וחלפנים הציעו בו את שירותיהם. נואמים נשאו דברים, בעלי מלאכה נשאו סחורות, חיילים ועבדים, עשירים ועניים גדשו את העיר.
לא רק מקדשים הוקמו בימי הרפובליקה הרומית בפורום ובגבעת הפלאטין הסמוכה, אלא גם בתים פרטיים של בכירי האזרחים. הקיסר הרומי הראשון אוגוסטוס (63 לפני הספירה – 14 לספירה) נולד פה. הוא גם ייסד כאן את משכנו הקיסרי. הבית עדיין עומד על תלו וידוע בתור "ביתה של ליבְיָה", אשת הקיסר. עד היום אפשר להתרשם מיפי החדרים, המקושטים בציורים חינניים. הפריחה הגדולה של הבנייה האורבנית התחילה במאה השנייה לפני הספירה, אחרי המלחמות הפוּניות וכיבוש האגן המערבי של הים התיכון, אז הפכה רומא למעצמה המובילה. העושר והכוח נתנו את ביטוים גם באדריכלות האורבנית: בתי משפט ושווקים, הסנאט ובנייני ציבור אחרים.
עם נפילת האימפריה הרומית המערבית (476 לספירה) באה עת שקיעה גם לפורום ולגבעת הפלאטין. בימי הביניים הפכה הגבעה למבצר, ורבים מבנייניה נהרסו. רק בימי הרנסאנס בא גם אליה עידן התחייה.
מרחצאות קָרָקאלָה – הקאנטרי קלאב
רבים מאזרחיה האמידים והנכבדים של העיר סברו שאחת הדרכים היותר נעימות להתחיל יום היא לטבול במרחצאות, ורק אחר כך לרדת אל הפורום ולעסוק בענייני היום. רומאים בני השכבה המבוססת, כלומר בעלי עבדים, השתדלו לבקר במרחצאות לפחות פעם ביום ובילו שם שעות ארוכות. הרחצה היתה ממושכת ורבת שלבים: תחילה טבלו בבריכת מים פושרים, טֵפידארְיוּם; משם עברו לבריכות מים חמים, קָלידארְיוּם, שבצמוד להן נמצא סוּדָטוֹרְיוּם, חדר אדים (מילולית: חדר הזעה). לסיום פנו האזרחים הנכבדים לטבילה בבריכת מים קרים, פריג'ידארְיוּם, אשר לבשה לעתים צורה של בריכת שחייה גדולה ופתוחה, נָטאצְיוֹ. לרוב לוותה הרחצה בעיסוי מידיו של אחד העבדים, עם שמן ריחני או בלעדיו.
למרחצאות לא באו רק למען הניקיון. היו אלה אתרי מפגש פופולריים לשיחה ומרכז של החיים החברתיים. לעשירים ביותר היו מרחצאות פרטיים, אבל מרבית האנשים אהבו לבלות במרחצאות הציבוריים, והיו רבים כאלה. אפילו במרחצאות הקטנים יכלו לטבול יחד יותר מ־300 בני אדם. אפשר להניח שגם היינות ששתו שם תרמו לאווירה הנינוחה. יש חוקרים המעריכים שרומאי מבוסס היה מרוקן כל יום כמות אלכוהול מקבילה לזו שבבקבוק ויסקי של ימינו.
המרחצאות המפורסמים ביותר הם בית המרחץ קָרָקאלָה, על שמו של הקיסר קרקאלה (188־217 לספירה), אחד הרודנים צמאי הדם הגרועים ביותר בהיסטוריה הרומית. 1,500 איש ואשה (לחוד, בשעות נפרדות) יכלו לטבול בעת ובעונה אחת במרחצאות הענקיים. המרחצאות היו בשימוש יותר מ־300 שנה ונחרבו בידיהם של הפולשים הגותים. היתה
 |
| שרידיו של הפורום רומאנום. היה זה איזור הומה אדם, מאוכלס במבני ציבור ושלטון, שוק שבו התערבבו סוחרים עם חלפנים ובעלי מלאכה, נואמים, אצילים, חיילים ועבדים צילום : ברוך גיאן |
בהם מערכת משוכללת של מים חמים וקרים, חדרי סאונה, חדרי אדים ומקבילות של התקופה לחדרי כושר, מספרות וסלוני יופי, חנויות ואף דוכנים לחטיפים ולמזון מהיר. לרשות האזרחים שרצו לשלב את תענוגות הגוף עם אלה של הרוח עמדו גם ספריות וגלריות לאמנות. במונחים של היום אפשר היה לתאר את המרחצאות כשילוב של קאנטרי קלאב וקניון, עם חנויות, סאונות, בריכות שחייה, גלריות ומקומות תרבות.
ישנם חוקרים הסבורים שלשהות הממושכת הזו בבתי המרחץ היתה גם השפעה מזיקה. יש אפילו תיאוריה שתולה בהם את אחת הסיבות לנפילתה של האימפריה הרומית. הגורם לכך לפי תיאוריה זו, מפתיעה ככל שתישמע, הוא טמפרטורת המים הגבוהה. בניגוד לבתי המרחץ הרוסיים והסקנדינביים, שגם בהם המים חמים מאוד, אבל הטבילה קצרה יחסית, הרומאים רבצו במים החמים (יותר מ־37 מעלות) שעות ארוכות. הטענה היא שהדבר פגע באשכיהם, גרם לירידה בפוריות הזרע שלהם והגביל את יכולתם להוליד.
התומכים בתיאוריה זו מסתמכים על כך שהגברים בבית־האב (היחידה המשפחתית הבסיסית, מעין חמולה המורכבת ממשפחות) הרומאי הולידו מעט ילדים (שלושה בממוצע) יחסית לרומאים שעבדו בתפקידים מנהליים או צבאיים ברחבי האימפריה, שם לא היו בתי המרחץ המשוכללים של הבירה. אלה חזרו למולדת עם מספר ילדים גדול בהרבה.
גם בימי הזוהר של הקיסרות הרומית הקימו קיסרים שונים בתי מרחץ מפוארים. ההשקעה הגדולה במרחצאות נועדה לא רק לשמירה על ההיגיינה של בני רומא ולא רק להעלאת הפופולריות של בונה המפעל. המטרה הפוליטית היתה להרחיק את הציבור מן הפורום, מוקד הדיונים הפוליטיים. "מוטב להתרחץ מאשר להתווכח" היתה הסִסמה השלטונית.
הקפיטול – המרכז השלטוני
הקפיטול, או באיטלקית הקַמְפידוֹלְיוֹ – מרכז השלטון העירוני של רומא, ששכן על גבעה המשקיפה אל הפורום – לא השתנה בהרבה מאז שהציג כאן מיכלאנג'לו את אחת הדוגמאות הראשונות לתכנון ערים. שלושה ארמונות מקיפים כיכר, אשר במרכזה מתרוממת אנדרטה לפרש העשויה ארד. הפרש הוא הקיסר הרומי מרקוּס אורליוּס (121־180 לספירה), ששחקן בדמותו מופיע בראשית הסרט "גלדיאטור".
למרבית המזל, ניצל הפסל מניתוץ על ידי הכנסייה והשתמר במחנה צבאי, כי החיילים חשבוהו לפסלו של קוֹנְסטַנְטין, הקיסר הנוצרי הראשון. הפסל הזה שימש כמודל לכל פסלי הפרשים האירופיים מימי הרנסאנס ואילך.
שיטוט בשטח הכיכר, על הארמונות המפוארים שבה, הוא גם היום חוויה מרשימה. האזרח הרומאי יכול היה להתרשם מחזית הארכיון הרומאי העתיק, הטָבּוּלארְיוּם, שהוקם בשנת 78 לפני הספירה ושנקרא היום פָלאצוֹ סֶנאטוֹרְיוֹ (ארמון הסנאט). הארמון הדרומי, הנקרא פָלאצוֹ דֵי קוֹנְסֶרְבָטוֹרי – ארמון היועצים העירוניים, עומד מול מה שהוא כיום מוזיאון הקפיטול (מוּזיאוֹ קפיטולינוֹ). זהו המוזיאון הראשון בעולם לאמנות הפיסול העתיקה, מאז נפתח ב־1471 כמתנת האפיפיור סיקסטוּס הרביעי לעם הרומאי. עד היום ניתן לצפות בו בפסלים ובציורים נהדרים. כל כך הרבה דיוקנאות של בני רומא העתיקה ובנותיה יש שם, שעם קצת דמיון אפשר לשחזר את פני ההמון שהסתובב במקומות אלה.
 |
| הרחבה בכניסה לפנתיאון, אחד הבניינים היחידים ברומא שעומדים על תלם מאז התקופה העתיקה. כדי להגביר את תחושת האותנטיות משוטטים באיזור "רומאים משוחזרים" בבגדים בנוסח הימים ההם | צילום : טל גליק |
הקולוסיאום – לחם ושעשועים
לא מקרה הוא שאחד הביטויים הפופולריים ששרדו עד היום מימי רומא העתיקה הוא לחם ושעשועים, או למען הדיוק "Panem et Circenses", לחם ומשחקי קרקס. הרומאים אהבו להתבדר, והקולוסיאום הוא אחת העדויות המרשימות לכך. אגב, הביטוי המפורסם הזה לקוח משירו של פייטן רומאי, המשורר יובנאליס, שמאשים את בני עירו בכך שהם אינם מתעניינים בשום דבר אחר.
מרבית המופעים הללו הוגשו לקהל חינם, וגם עניים השתתפו בשמחה. תיאטראות רבים היו ברומא, רובם גדולים, ואפילו הקטנים שבהם יכלו להכיל
כ־7,000 איש. סירְקוּס מַקְסימוּס, למשל, מרכז בידור ושעשועים שלא נפל מהקולוסיאום במידת הפופולריות שלו, שימש לתכלית אחת בלבד – מירוץ מרכבות – והוא יכול היה לארח 250 אלף צופים בו זמנית.
אחת מגולות הכותרת של רומא וסמלה עד היום הוא הקולוסיאום. היה זה אמפיתיאטרון ענקי (המלה הלטינית "colossus" פירושה ענקי, גדול מן הטבע, וכך כונה פסל נירון הסמוך לקולוסיאום), שהוקם על ידי קיסרי השושלת הפלאבית – אספסיאנוס, טיטוס ודוֹמיטיאנוּס. שושלת זו רצתה להתחבב על העם, ולכן השקיעה הרבה בתכנון זירה עצומה זו ובבנייתה.
עבודת הבנייה החלה בין 70 ל־72 לספירה. הפתיחה החגיגית התקיימה בשנת 80 (ימי טיטוס) וכללה מאה ימי משחק. בשנת 82 השלים דומיטיאנוס את המלאכה, בהוסיפו את הקומה העליונה. עמודי קומת הקרקע הם בסגנון דוֹרי, בקומה האמצעית – בסגנון יוֹני, ובקומה העליונה – בסגנון קוֹרינְתי. הגג היה פתוח, אבל בזמן ההצגות הגנו על הצופים מהשמש היוקדת או מהגשם הטורד על ידי תליית וילון ענקי (בלטינית "vellum") מעל לראשיהם.
בניגוד לאמפיתיאטראות אחרים, הנשענים על הצלעות של גבעות כתמיכה, הקולוסיאום עומד על תלו באופן עצמאי. המבנה האליפטי עשוי אבנים ומלט (190 מטרים אורכו ו־155 מטרים רוחבו), ובו מושבים לחמישים אלף צופים. אלה צפו בהנאה בקרבות עד מוות בין בני אדם לבין עצמם ובינם לבין חיות פרא. סוג בידור פופולרי אחר היה "קרבות ימיים" בין "ציים אויבים". לרגל המאורע הציפו את הקולוסיאום, ולא מעט משתתפים בו פשוט מתו כחלק מההצגה. האזרחים שצפו במחזה קיבלו זאת בטבעיות, כחלק משגרת חייהם באימפריה.