רונן רז: אגרונום במקצועו, טייל בנשמתו. חי במשך שבע שנים באסיה, אפריקה ואמריקה, הקים חוות תנינים בוונצואלה, נאבק להצלת פילים בקניה. ב-1996 הקים את חברת אקו טיולי שטח, מאז ועד היום הוא מנהל את אקו, מפתח מסלולי טיול חדשים ומדריך טיולים במסלולים אלו. אתה מטייל בעולם כבר 30 שנה, אילו שינויים אתה מזהה בתקופה הזאת?
בשנים שאני מטייל ומדריך טיולים ראיתי איך התיירות הופכת לתעשייה מאוד מרכזית בעולם. יש לזה צדדים חיוביים וצדדים פחות חיוביים. בהרבה ארצות מתפתחות, מה שנקרא העולם השלישי, תיירות הפכה להיות הענף הכלכלי המרכזי, כשמרבית ההכנסות מגיעות מתיירים מהעולם הראשון – ארצות הברית, אירופה, מדינות עשירות באסיה. יש משהו נכון בכך שהעולם מאזן את עצמו בדרך הזאת, שהכסף של המדינות העשירות מגיע למדינות העניות באמצעות תיירות.  חיבוק דובי. חצי האי קמצ'טקה במזרח רוסיה | צילום: ארז הרנשטט
יחד עם זאת, הרבה מהארצות האלה נרמסות על ידי התיירים ומאבדות את האותנטיות שלהן. מאוד חשוב שנדע לשמור על התרבות, על הטבע, על אופי המקום, כדי שישתמר משהו מהותי ואותנטי, שיישארו מקומות בתוליים, "תמימים". וזה התפקיד של תיירות אחראית.  פסלים באי הפסחא. כל אי הוא עולם בפני עצמו | צילום: רונן רז
איך בונים מסלול טיול חדש?
היום כבר כמעט שלא נשאר מה לגלות בעולם. הכל מוכר, הכל סרוק ומופיע במפות, לכל מקום יש שם. דווקא בגלל זה, מבחינתי הריגוש הגדול הוא לפתח יעד טיולים חדש. להכיר את המקום, את הייחוד שלו, את התרבות שלו. הצד הזה, של התרבות – מוזיקה, ספרות, קולנוע – מרתק אותי. לפני שאני יוצא ליעד חדש שלא הייתי בו מעולם אני מקשיב למוזיקה, קורא ספרים של סופרים בני המקום, צופה בסרטים של במאים מקומיים. אני ממליץ לכל מטייל לעשות את זה: כשבאים עם מטען תרבותי מהסוג הזה, הדברים נראים, נשמעים ונתפסים באופן שונה במהלך הטיול. 
ילדה בכף ורדה. "הגעתי לשם בעקבות המוזיקה של סזריה אבורה" | צילום: נעם זיילר
אפשר להגיד שהיית ב"כל העולם". יש בכל זאת יעדי טיול שאתה אוהב במיוחד?
עוד לא הגעתי למקום בעולם שאמרתי עליו שהוא לא מעניין. אני מוצא עניין בכל ארץ שהגעתי אליה, בכל מקום יש קסם משלו. אבל אפשר לומר שהאהבות שלי מתחלפות. נכון לעכשיו זוהי כף ורדה, קבוצת איים באוקיינוס האטלנטי מערבית לאפריקה. הגעתי לשם בעקבות המוזיקה של סזריה אבורה, שאני מאוד אוהב, וגיליתי עולם ומלואו: 10 איים ממקור געשי, שהיו ריקים מאדם עד שהפורטוגזים הגיעו אליהם במאה ה-15 והקימו שם מושבה. במקום הזה, שנולד בחטא סחר העבדים, חיה היום אוכלוסייה מולטית, שיש לה קשר רגשי מאוד עמוק למולדת, גם אם היא רק בת כמה מאות שנים. 
כף ורדה. עד לפני כמה מאות שנים האיים היו ריקים מבני אדם | צילום: נעם זיילר
אני גם מאוד אוהב את האזור הקריבי: קובה, ג'מייקה, טרינידד ואיים קטנים יותר כמו סנט וינסנט ודומיניקה. בכלל, בשנים האחרונות יש לי משיכה לאיים – אי הפסחא, פולינזיה, הקריביים ועכשיו כף ורדה. אולי כי כל אי הוא עולם בפני עצמו, מנותק מעולמות אחרים. להכיר את רוסיה צריך חיים שלמים, להכיר אי אפשר בזמן קצר יחסית.
איזה עצה אתה יכול לתת למי שרוצה לטייל במקום חדש ולא מוכר?
יש המון אפשרויות, כל אחד צריך לחשוב מה מעניין אותו ומה מושך אותו בעולם. יש ארצות קרות וארצות חמות, ארצות יותר מודרניות וארצות יותר אותנטיות. גם צורת הטיול יכולה להיות שונה, יש טיולים יבשתיים וטיולים ימיים, יש טיולי נושא, כמו למשל טיול צילום.  רונן רז, מנהל חברת אקו טיולי שטח, בסלפי באי הפסחא. "בשנים האחרונות יש לי משיכה לאיים"
אחרי שבוחרים את היעד ואת סוג הטיול, אני מציע לבוא עם ראש פתוח. אנחנו באים ממדינה מאוד לחוצה וכשמגיעים לארצות אחרות צריך לדעת לנשום, להרגיע, להיכנס לקצב המקומי. לא חייבים להספיק הכל, אתם בחופש, בהתבוננות. אז אם אני צריך לתת עצה אחת היא תהיה: קודם כל תפתחו את הראש, כל השאר כבר יסתדר.  האי סנטה לוסיה בים הקריבי
בתמונה הפותחת: מנופי כף ורדה | צילום: נעם זיילר |
