קשים להשגה

חלונות הבר מאפשרים לנוכחים להביט על מה שקורה בחוץ, אבל מונעים אפשרות להציץ פנימה. מסכי הטלוויזיה גלויים גם לגולשי אתר האינטרנט של הבר, הפתוח לחברים בלבד

יכולתי, בזמן ששוחחתי איתו ברשת, להציץ בבר האוטומטי ובאנשים המבלים בו. המועדון הוא יוזמה של קבוצת חברים ומעצבים שמבקשת להגשים חלום ילדות ולממש את חזון האוטומציה בצורה מעשית. "התקופה המודרנית היא אוטומטית", קובע שמידט, "לא ירחק היום ורובוטים יסתובבו בעולם וידאגו לדאגות היומיום. זה המפתח לעולם של זמן פנוי ובלתי מוגבל".
את סיפורו של המקום, בעבר חנות לממכר גלידה במזרח ברלין, אפשר להתחיל 2,400 שנה קודם לכן בעיר טרנטו (Taranto) שבדרום איטליה. באחד הימים בסביבות שנת 400 לפני הספירה התגודדה קבוצה גדולה של אנשים ליד בניין הסנאט של העיר. האנשים ביקשו לבדוק אם נכונה השמועה שבן עירם, המתמטיקאי ארכיטס, בנה מכונת פלאים שיודעת לנוע מכוח עצמה. לתדהמת הנוכחים, כפי שמתאר הסופר הרומאי גליוס, ארכיטס נטל יונת עץ קטנה וגרם לה לטוס באוויר למרחק של כמאתיים מטר. אין הרבה פרטים על המנגנון שהביא למעוף היונה (כנראה סילון אדים זעיר שנפלט מאחוריה), אולם ברור שהיתה זו אחת המכונות האוטומטיות הראשונות בהיסטוריה.
חפצים אוטומטיים מתקדמים הרבה יותר, בעיקר לצורכי שעשועים, החלו להופיע בימי הביניים ואחריהם. היו אלה מכשירים מכניים ש"פעלו מעצמם" לאחר שהוכנסו לתנועה – בובות מונעות בקפיצים, שעונים ואנדרואידים, דמויי אדם, שביצעו כל מיני פעולות המזכירות את כפיליהם האנושיים. במאה השנים האחרונות כבר הופיעו התקנים אוטומטיים משוכללים הרבה יותר, החל במכונות תעשייתיות ורובוטים וכלה במכונות משחקים, אוכל ושתייה.
הבר האוטומטי של ברלין משתלב בצורה כמעט טבעית בעיר שברבים מהברים והמועדונים שלה מנגנים ונעים בקצב הטכנו. באתר האינטרנט של האוטומאטן, אפשר לראות (כמובן רק אם אתם חברים) בשעת ערב אחת אינטראקציה חברתית מלאה המתרחשת במקום. ארבעה מסכים קטנים משקפים ארבע סצנות שונות, המתחלפות כל העת. באחת מהן אני מביט באשה הניצבת מול מכונת השתייה, בוררת, כך נדמה, משקה. במסך משמאל נראה גבר קירח, בודד, שלא מש ממקומו במשך דקות ארוכות, אולי מביט מבעד לחלון. "החלונות במקום", מספר שמידט, "מצוידים במראה חד כיוונית המאפשרת לנוכחים להביט על מה שקורה בחוץ, אבל מונעת אפשרות להציץ פנימה. עם הזמן, יהיו לבר הברלינאי הזה חיים משל עצמו, ממש כמו מכונה אוטומטית. אלא שלהבדיל מהאוטומט הרגיל", הוא מיד מוסיף, "האוטמאטן שייך לסדר גבוה יותר. הוא כל הזמן מתחדש וגדל".

עבר: מוזיאון הסוכר
כאשר הצלחתי סוף־סוף, אחרי שיטוט ארוך, למצוא את מוזיאון הסוכר, השוכן בקומה הרביעית בבניין ישן השייך לאוניברסיטה הטכנית של ברלין, הרגשתי שנוכחותי במקום עוררה הפתעה מסוימת. שאלתי, באנגלית, את הגברת שניצבה בכניסה אם כאן המוזיאון לסוכר. ניכר היה עליה שהיתה נבוכה מעט, כאילו אינה מורגלת במבקרים. לידה עמד שולחן קטן, ועליו היתה מונחת צנצנת זכוכית גדולה, עמוסה בקוביות סוכר לבנות. הבנתי כי הגעתי ליעדי.
בסוף הפרוזדור אדם מבוגר ניסה לשכנע

יצרניות סוכר במפעל. אנחנו מין שאוהב מתוק

קבוצה גדולה של תלמידי בית ספר להאזין לדבריו. מדי פעם הוא נופף בידיו בהתלהבות והצביע לעבר מכשירים ששימשו פעם להפקת סוכר. ניכר היה שההיסטוריה של הסוכר לא היתה בראש מעייניהם של הנערות והנערים. הם היו עסוקים בעיקר בבחירת ממתקים מסדרת החטאים הצבעונית שהיתה פרושה על דרגש סמוך.
לא פלא. אנחנו מין שאוהב מתוק. הפחמימות הללו המכונות סוכרים ניצבות בראש טבלת הרייטינג של המין האנושי. ישנן עדויות לכך שאהבת המתוק מלווה את המין האנושי מראשית התרבות, והמקור הראשון למתוק, דבש הדבורים, היה בשימושם של נוודים במרכז אסיה כבר לפני כ־8,000 שנה. מאוחר יותר הצטרפו לתפריט ממתיקים נוספים כמו סירופ תמרים, תאנים, גרעיני שעורה, ענבים וכמובן קנה סוכר, שהיה שליט יחיד במשק הסוכר העולמי במשך תקופה ארוכה, עד שהצטרף אליו – רק במאה ה־18 – סלק הסוכר.
הירק סלק הסוכר היה מוכר שנים רבות קודם לכן ושימש בעיקר כירק גינה ומספוא, אולם רק בשנת 1747 זיהה הכימאי הגרמני אנדריאס מרגראף את הפוטנציאל החבוי בשורשיו. כמה שנים לאחר מכן הצליח אחד מתלמידיו להפיק סוכר משורשי הסלק, וההצלחה של הכימאי הגרמני שחררה את אירופה מתלות בקנה הסוכר, שגודל בעיקר במושבות שמעבר לים. "ההגמוניה על המחקר של סלק הסוכר", אמר לי מר גרוטר, אחד מעובדי המוזיאון, "נשארה בידי גרמניה. בשנת 1867 הוקם בגרמניה מכון הסוכר הראשון בעולם, ובשנת 1904 נפתח בברלין מוזיאון הסוכר הראשון".
מאה שנה אחר כך, נראה כי המוזיאון לא השתנה הרבה. יש בו 11 חדרים, חלקם קטנים למדי, שנותנים למבקר מושג על עולם הסוכר מנקודות מבט שונות באמצעות תמונות, ציורים, כלים ומכשירים עתיקים. אבל אל תצפו למקום במתכונת המוזיאונים הגדולים באירופה בתחומי הטבע והמדע. אפילו הסברים באנגלית אין. המוזיאון סובל מחוסר משאבים.
לקראת סוף הביקור, מוביל אותי גרוטר לאחד האגפים, שבו מוצגת, מאחורי חלון זכוכית, שורה ארוכה וצבעונית של בקבוקי שתייה, לצד מוצרי שוקולד ותופינים שקנו להם תהילת עולם בזכות טעמם. ההתרגשות למראה הממתקים נמסכת לה מיד עם תחושה מטרידה. ליד כל מוצר מונחת בצנצנת קטנה ערמה של קוביות סוכר הממחישה כמה סוכר אנו מקבלים במשקה המוגז או בממתק.