תפריט עמוד

קרוואן באמריקה – עם "הקמצנות הטיולית"

בקרוואן, "הקמצנות הטיולית" מורגשת כמעט בכל דבר, אבל בעיקר כשמגיע השלב בו צריך להחליט על מקום לינה ללילה. הקרוואן זהו אמנם בית על גלגלים אבל צריך לחנות במקומות חניה מוסדרים, "קמפגראונדים". יומן מסע

"הקמצנות הטיולית" הוא מושג חדש שהמצאתי לאחרונה. הוא הבשיל אצלי לאחר שני טיולים גדולים וממש באמצע השלישי. 

הרי בארץ לא באמת אכפת לי אם העגבניה עולה שלוש תשעים ותשע או ארבעה שקלים חדשים לקילו ובבית רוב הסיכויים שהייתי קונה לעצמי גם איזו פחית קולה מדי פעם ובוודאי שהייתי הולכת בלי כל היסוס על הטיטולים היקרים.
 
אבל בטיול ארוך, כזה שלכבודו ארזנו תרמילים גדולים ולא מזוודת טרולי קטנה, מהרגע שבו עלינו למטוס נהפכנו לקמצנים פוטנציאליים. ההרגשה הזו, הרגשת הקמצנות החודרת ומתפשטת, היא חוויה שכל מטייל, כל "מוצ'ילר" יכול להזדהות איתה (אני מקווה שאני לא היחידה). 

המדהים הוא, שאפילו כשטיילנו בהודו, במקומות בהם אוכלים ארוחה שלמה בחמישה שקלים, גם שם הפכנו קמצנים כרוניים, מתלבטים בכל ערב בין חדר בעשרה ₪ ללילה או שמונה עשרה ₪. גם בארבעים מעלות חום בצל התלבטנו התלבטות כבדה ורצינית בכל פעם שהיינו צריכים לבחור בין חדר ממוזג לבין מאווררי התקרה ההודיים הלא יעילים. 

בכל זאת, כמו לפני כל טיול, חשבתי שכאן יהיה אחרת. הרי אנחנו מטיילים עם ילדה קטנה, משתדלים לתת לה את הטוב ביותר. בארץ כבר מזמן עברנו לירקות ופירות אורגניים וכמובן שהסתובבו אצלנו בבית סוגים שונים ויוקרתיים של קמח מלא, קינואה ושאר מצרכי יוקרה כראוי להורים צעירים ומשקיענים. 

עוד ביום הראשון של הטיול, בסניף וול מרט (wal-mart) המפלצתי הראשון בו ביקרנו כדי להצטייד לטיול, הבנתי שהקמצנות הטיולית רדפה אחרינו גם עד לפה. הנה אנחנו עומדים ומתלבטים אל מול מדף הזיתים העצום, הבלתי נגמר, ולבסוף קונים את הסוג הזול ביותר. גם מול מחלקת המגבונים הלחים עמדנו שעה ארוכה, נקרעים בין כל הסוגים ומשכנעים את עצמנו: "הכל מיוצר באותו מפעל, רק העטיפות שונות" כדי שבשקט ובלי נקיפות מצפון משמעותיות נוכל להוסיף לעגלה את המגבונים הפחות יקרים. מיותר לציין שהתרחקנו מהאיזור האורגני היקר והאיכותי כמו מאש. 

אי אפשר להסביר את זה. זה פשוט קורה. ברגע שבו עולים למטוס, כבר שם אנו אוגרים מעט כלי סכו"ם מפלסטיק, קצת מפיות, שיהיה,לאחר כך. תמיד יש את הרגע הזה בו חולפת בך התלבטות, חמדנות קלילה ואתה שוקל האם לשמור לך איזו פחית שתיה קלה,אולי אחר כך יהיה יקר יותר. 

בקרוואן הקמצנות הטיולית מורגשת כמעט בכל דבר, אבל בעיקר כשמגיע השלב בו צריך להחליט על מקום לינה ללילה. הקרוואן זהו אמנם בית על גלגלים אבל צריך לחנות במקומות חניה מוסדרים, "קמפגראונדים". אלה מצוידים בדרך כלל בחיבורים לקרוואן (למים, ביוב, חשמל), המקום בדרך כלל שקט, נקי, מסודר, עם חדר כביסה נחמד ועם קצת מזל גם חיבור לאינטרנט אלחוטי. המחיר לתענוג נע בין 20-40 $ , תלוי במיקום ובעונה.
מיד ברור לקמצנים מנוסים כמונו שזוהי פרצה גדולה שאפשר לחסוך בה, כל קרוואניסט מתחיל (אני מקווה שזה לא שמור רק לישראלים) מקבל מיד את הטיפ הראשון והגדול מכולם: רשת וולמארט מאפשרת חניית לילה ללא תשלום בחניוני הרשת. 

החזקנו מעמד כמעט חודש ימים מבלי שהתייחסנו למידע הקריטי הזה. הוא היה שם, מונח וכתוב בכל אלף אלפי העצות שהבאנו עמנו, אבל אנחנו התעלמנו ממנו באומץ, המשכנו לישון לנו בשקט, קמים לקול ציוץ הציפורים או זרימת נחלים, מחוברים למים, חשמל, משלמים לנו בשקט כמה עשרות דולרים בכל לילה. 

לא זוכרת מי היה הראשון שנשבר והעלה את ההצעה: "אולי נישן הלילה בוול מארט, ננסה מה יכול להיות?" (לפי סולם הקמצנות הטיולית שלי , זו בטח הייתי אני). 

את הפעם הראשונה שישנתי בחניון של סופר אני לא אשכח אף פעם. אתה מסתובב ברכב, מתקלח, מתלבש, ארוחת ערב וכל זה עם נוף של עגלות הסופר מכל כיוון, אנשים סוחבים שקיות מלאות קניות ואתה מביט בהם מחלון הקרוואן, מתארגן לשנת לילה ערבה. זה מוזר מאד. 

מוזר אבל ממכר. בבוקר אתה אומר, מה, לא היה כל כך נורא ואז אתה מתחיל לבדוק בכל יום את סניף הוול מארט הקרוב על הדרך. מפה לשם, בלי שאתה מרגיש התחלנו לישון ברחובות צדדיים, בחניונים של תחנות רכבת, מול כנסייה והכל, תענוג ושמחה, בחינם. תחושת נוודות מוזרה מתגנבת לטיול וכל פעם שאתה ישן במקום חניה מסודר, משלם עליו כמו אזרח למופת, אתה מרגיש שהגעת הביתה. 

הקמצנות הטיולית חודרת לכל, ואני מניחה שכל זה חלק מהעניין, של הטיול, של החוויה, אני כבר יודעת שזה לא מדבק וזה לא חוזר איתך הביתה ובבית אני אחזור לי בשקט, לטיטולים היקרים, אורגני, בגדים יפים, זיתים איכותיים.
אני מקווה שאתם יכולים להתחבר להרגשה הזו שלי. ואם לא – אם הקמצנות הטיולית הזאת היא פסיכיות ששמורה רק לנו , אז האמת, שזה די פדיחה כל העניין הזה. 

לכתבות נוספות של מרב לונדנר:

•  חלום באיי קוק  » 

הפתעות באגם ברוקס »

סיפורים מהקופסה »

לואיס וקלארק במונטנה »

משחק פוטבול »

לאן נעלמו הכוכבים?

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מארצות הברית

המסע לאגם מונו – 'אגם האחות' של ים המלח
המסע לאגם מונו – 'אגם האחות' של ים המלח

אגם מונו שבקליפורניה סימן את המסע החמישי של נועם בדין לאגמי-מלח ברחבי העולם ב-17 שנים האחרונות. האגמים הללו, החבויים באגנים סגורים, הם סמלים לחוסן ושבריריות. הם מקבלים מים מתוקים ממקורות שונים אך אין להם מוצא לאוקיינוסים או נהרות. ...

חשיפה כפולה 2: אפסטייט ניו יורק – על התערבות, אכזבות והפתעה לא צפויה
חשיפה כפולה 2: אפסטייט ניו יורק – על התערבות, אכזבות והפתעה לא צפויה

בדרכם לפסטיבל כדורים פורחים בצפון מדינת ניו יורק, אורית ורפי ניפגשו עם להקת אופנועני הארלי דייוידסון מדוגמים להפליא, קשוחים למראה. ליד אגם ג'ורג' הם חיכו וחיכו לבלונים, אך מזג האוויר למרבה האכזבה הפריע ומנע את החגיגה. הם ניסו ...

חשיפה כפולה 1: דיאלוג בהרי הסמוקי
חשיפה כפולה 1: דיאלוג בהרי הסמוקי

מדור חדש: אנחנו אורית ורפי, בני זוג מכרכור, בני חמישים וקצת. שנינו מצלמים, והצילום הוא חלק בלתי נפרד, ואפילו משמעותי, מהטיול שלנו. בטיול המתואר להרי הסמוקי בארה"ב היינו עוד לפני גיל 50, והוא היה אחד מהטיולים הרבים למדי ...