הקירגיזים הם ציידים מיומנים, חיי הנדודים בערבות אסיה וברכסים האדירים טיאן שאן ואלאטו מחייבים יכולות ציד נדירות. הציד נועד להכניע חיות טרף שמאיימות על הצאן, וגם על מנת להשיג פרווה מחממת. הנוודים בקירגיזסטן פיתחו מספר שיטות ציד בהן הם משתמשים עד היום. אחת השיטות העתיקות היא ציד באמצעות עופות דורסים. לצורך כך משתמשים בעופות, בהם ניצים ועיטים (עיט השמש הוא הציפור הקירגיזית הלאומית). את הציפורים לוכדים כשהן עדיין גוזלים, מייצרים "החתמה" בין המגדל לציפור ומאלפים אותן לצוד.
הקשר בין הצייד לציפור הטרף שלו מבוסס על זיהוי הקול של המאלף והריח שלו. במהלך השנה הראשונה הצייד שר לציפור שירים מיוחדים, ומלמד אותה לזהות אותו. כשהעוף מגיע לבגרות הצייד מתחיל באימונים ובהכשרה למלאכת הצייד. בהתחלה קושרים פיסת בשר לחבל וגוררים על הקרקע. הציפור מנסה לתפוס את הבשר, וכשהיא מצליחה, היא מקבלת פרס (אוכל) ויחס חם.
לאחר כמה חודשים קושרים לחבל פיסות פרווה של ארנב או שועל וחוזרים על האימון. בשלב הבא קושרים גווית ארנב או שועל לסוס דוהר, והציפור רודפת במעופה ותופסת את השלל. כאשר הציפור מאומנת דיה, היא יכולה לצאת לצייד אמיתי בהרים. אזור הצייד צריך להיות פתוח כדי שיאפשר לצייד לראות גם את הניצוד וגם את הציפור במעופה. בדרך לאזור הצייד מכסים את עיני הציפור, על מנת שלא תוסח דעתה. כשמגיעים לאזור הצייד מסירים את כיסוי העיניים, הנראה ככובע המולבש על ראש הציפור, ומשחררים אותה לתור אחר טרף.
הבזים והניצים צדים בעלי חיים קטנים, ממכרסמים ועד ארנבות. העיט יכול לצוד ארנבות ואפילו שועלים. עיט בוגר מסוגל לצוד אף זאב. הציד באמצעות העופות הדורסים נעשה על פי רוב כדי להשיג את פרוות בעלי החיים הניצודים.
העיטים והבזים חיים כארבעים שנה, והמסורת הקירגיזית מחייבת לשחררם לחופשי אחרי 25 שנות ציד. גם תהליך השחרור לטבע דורש אימון והסתגלות, וזהו חלק מעבודת הציידים.
|
