תפריט עמוד

קיבוץ לוטן: שומריו הירוקים של כדור הארץ

שתפו:

בקיבוץ לוטן של התנועה ליהדות מתקדמת, מיישמים את המצווה לעבוד את האדמה ולשמור עליה. בלי תקציבי ענק, בהתנדבות, הקימו שם חווה לירקות אורגניים, מרכז לייצור קומפוסט וגן שעשועים לילדים, שעשוי מחומרים ממוחזרים

פורסם 20.6.07

את הפינה האקולוגית בקיבוץ לוטן שבערבה גיליתי במקרה. הזדמנתי לקיבוץ בעניינים אחרים לגמרי, אבל פנייה שגויה באחד משבילי הקיבוץ הביאה אותי לכיפה גדולה עשויה כפות דקלים ומכוסה צמחים מטפסים, שגרמה לי להציץ מעבר לגדר קנים ולקרוא את השלט הבא בתשומת לב: "בבקשה אל תדרכו על ערוגות הגינה. תיהנו, תצחקו, תקבלו השראה וזִכרו: כל אחד ואחת יכול/ה ליזום שינוי".

דומה שבמשפט האחרון טמון הכל. הפינה האקולוגית הצנועה הזאת היא אחת מאותן דוגמאות מחממות לב לכך שעם קצת יוזמה, מעוף, יצירתיות ורצון טוב אפשר לעשות דברים נהדרים, בלי תקציבים שופעים ובלי תוכניות ממשלתיות עם הרבה מכותבים רמי דרג.

זו כמובן לא הדוגמה היחידה – לוטן הוא ממייסדי עמותת הקיבוץ הירוק, שכל חבריה מתחייבים למאמצים בתחום איכות הסביבה במגזר הקיבוצי – אבל כיף לפרגן להם דווקא משום שזו יוזמה צנועה ולא מתיימרת, מודעת לכך שכל שינוי מתחיל קודם כל אצלך בבית, בחצר האחורית.


חלון אמת

תחילתה של הפינה האקולוגית ב־1997, במה שמכנים בקיבוצים "גן בית", שטח שבו מגדלים קצת ירקות ופרחים לצריכה עצמית. בלוטן הלכו על גידולים אורגניים, בלי ריסוס והדברה ושאר מרעין בישין. כיום יש שם כחמישה דונם של ירקות וצמחי נוי ותבלין, ועוד חמישה דונם שבהם יש מרכז קטן לייצור קומפוסט (דשן אורגני), פינת ישיבה מוצלת אפופת ריחות מרווה ונענע וגן שעשועים לילדים, שעשוי כולו מחומרים ממוחזרים.

מגן הירק ועד פינת המשחקים – הכל כאן הוא פרי עבודה התנדבותית של משוגעים לדבר: חברי משק, חברי גרעין, קבוצות נוער, סטודנטים ממכון ערבה ללימודי הסביבה הסמוך ומשתתפי סמינרים שונים – ממדיטציה ועד צפרות ואקולוגיה – שהקיבוץ מארח בקביעות.

פסל סביבתי בקיבוץ. מאז שהתחילו למחזר בלוטן יחדה כמות הזבל בשני שלישים

בגן השעשועים של הקיבוץ אפשר לטפס על פאף הדרקון, שקרביו מלאים צמיגים ישנים, בקבוקי זכוכית ופלסטיק, צינורות השקיה שבורים, פחיות ריקות ועוד.


עורו הצבוע ירוק של הדרקון עשוי מתערובת של אדמת לס מקומית, חול, מים ונייר ממוחזר, בעיקר עיתונים וניירת משרדית, והוא נראה נפלא.


לידו שוכנת מורלה, הצבה הענקית מהספר "הסיפור שאינו נגמר", שעשויה גם היא מתערובת חומרים דומה, ועיניה הן תחתיות בולטות של בקבוקי בירה ירוקים. לידם שטה "תיבת נח" ויש גם תיאטרון בובות קטן, והכל עשוי מחומרי פסולת ממוחזרים, צבעוניים ומקושטים.


ליד היצורים והבובות יש "חלון אמת", המדגים מה מסתתר מתחת לעיסת הנייר והחול הצבועה שממנה הם עשויים: צמיג מלא פחיות, בקבוקים ופסולת, שאלמלא מצאו את מקומם כמילוי לדרקון, לצב ולתיבת נח, היו מושלכים כלאחר כבוד אל המזבלה הסמוכה. "מאז שהתחלנו למחזר, ירדה כמות הזבל בשני שלישים", מספר שלמה כהן, מהמתנדבים הבולטים במקום. "פסולת המטבח הולכת לקומפוסט, ופסולת בקבוקים, פחיות ופלסטיק  – לבנייה אלטרנטיבית".


בלוטן צריכים להתמודד, בין היתר, עם אקלים מדברי יבש, וזה אומר בעיקר שמש קופחת, שורפת ומייבשת. אחת הדרכים להתמודד עם הקושי הזה היא חיפוי הקרקע, כדי לשמר את הלחות באדמה לאחר ההשקיה. הפתרון האקולוגי – והחסכוני להפליא – שהם מצאו הוא שימוש בגזם גינות לכיסוי האדמה.


על שדה קטן בשולי הקיבוץ ניצבת "הערמה של גזמוני" (Pruny’s Pile), ולידה שלט הסבר: "הערמה שלי ממשיכה לתפוח בקצב הגידול של גינות הקיבוץ. העצים זקוקים לגיזום באופן שגרתי, וכל הגזם מוצא את דרכו לכאן. בעצם הוא עובר קודם במכונה שחותכת אותו לחתיכות קטנות והופכת אותו לחומר חיפוי, אבל אל תגלו לו. הגזם יודע רק שתפקידו יהיה להגן על שורשי עצים, לחסוך במים ולשפר את איכות הקרקע".


מצווה ירוקה
כל אלה הם רק יישומים מעשיים של האידיאולוגיה של קיבוץ לוטן. האחריות

פאף הדרקון, עשוי מפחיות, בקבוקים, צמיגים ועיסת נייר ממוחזר

הסביבתית של חברי הקיבוץ, השייך לתנועה ליהדות מתקדמת, היא בעיניהם גם מצווה דתית. הפרשנות המיוחדת שלהם לפסוק מספר בראשית, שבו מניח אלוהים את האדם בגן עדן "לעבדה ולשמרה" (פרק ב' 15), היא שהאדם מצוּוה לעבוד את האדמה ולשמור עליה.


"אנו משתדלים להיות רודפי אמת וצדק, ולהתפרנס ללא ניצול יתר של משאבי הטבע והסביבה", הם מסבירים בא־חד מהשלטים הנעוצים במקום. "כיהודים אנו מודעים למעמדנו כ'תושבים ארעיים' וכ'שומרי כדור הארץ', וכך ערים לנוכחות אלוהית נצחית בתוכנו ובסביבתנו. אנו נאבקים לנהוג באחריות בקשר שלנו עם האדמה, עם עצמנו וזה עם זה".


בשלט אחר הם מצטטים מדרש, המבטא בלשון חכמים עתיקה אמת סביבתית עכשווית לגמרי: "בשעה שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילנות גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן. כל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת – אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה, ז', 13).

לקריאה נוספת
לעבדה ולשמרה – על הקשר בין יהדות לאיכות הסביבה »

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: