ועידת האקלים בקופנהגן הסתיימה במפח נפש גדול. לא נחתם וגם לא נוסח "פרוטוקול קופנהגן" להתמודדות עם שינוי האקלים. גם הניסיון לרכך את הכישלון על ידי הסכם פוליטי משמעותי, שישמש כבסיס להסכם משפטי מחייב שיבוא במהרה אחריו, לא צלחו. נותרה הצהרת כוונות, ומשבר עמוק בין מדינות צפון ודרום, מפותחות ומתפתחות. ועדיין, נדמה שלכולם מסקנה משותפת אחת – הסכם להתמודדות עם משבר האקלים הוא חיוני ונדרש בהקדם האפשרי.
משלחת ארגוני הסביבה הישראלים עושה דרכה בחזרה לארץ בטיסות מאוזנות פחמנית, בתום פעילות נרחבת למרות הקשיים; אחרי האזנה רבת קשב לדברי הנשיא שמעון פרס בשם מדינת ישראל בקופנהגן – ותגובה נמרצת; עם גאווה קטנה בלב על הפקת כמה אירועים מוצלחים במיוחד; וגם דאגה עמוקה למצב הקשה של כדור הארץ עם כישלון הוועידה.
ההחמצה
בשנתיים האחרונות ציפה העולם לוועידת הוועידות, לכינוס שיחתום את גורל כדור הארץ לחסד, לאירוע שיגשר על הפערים בין מדינות מתפתחות ומפותחות, שיבנה הבנות ויתקן תיקונים. אך השיח העולמי לא הצליח לעלות על מסלול חיובי. כשבשבועות האחרונים לקראת ההתכנסות בקופנהגן התברר שלא מצליחים להתקדם ולהיחלץ מהקשיים במו"מ החלו להנמיך ציפיות. במקום הסכם משפטי מחייב, כזה שיחליף את פרוטוקול קיוטו מיד כשיפוג תוקפו בסוף 2012, דובר על הסכם פוליטי הצהרתי, עליו ייבנה בשלב מאוחר יותר ההסכם העתידי.
אך השיחות שהתנהלו בקופנהגן במשך שבועיים בניצוחה של שרת האקלים של דנמרק התקדמו באווירה לא קלה, והפערים בין מדינות מפותחות למתפתחות לא צומצמו. פעם אחר פעם עצרו הנציגים המכונסים בקופנהגן את השיחות בתחושה משברית. הדנים התחילו להרגיש שזה גדול עליהם. ראשי מדינות האיים הקטנות, כאלה שרואים את האיום הממשי לקיומם, ניסו לעשות שרירים והצליחו לגרום בקהל ללא מעט עיניים לחות מהתרגשות, אבל להסכם התקף המיוחל לא זכו.
לאופטימיים הייתה עוד תקווה קטנה לקראת שלושת ימי הדיונים האחרונים בהם הגיעו בזה אחר זה 119 מנהיגים לאולם הדיונים, בכינוס הגדול ביותר של ראשי מדינות וממשלות בהיסטוריה של האו"ם. אבל גם הנשיא אובמה לא הביא איתו את נוסחת הקסם המיוחלת. הוא ניסה והתאמץ, והגיע עם כמה מדינות אחרות לטיוטה שקיווה שתאומץ על ידי המליאה, אך למדינות הפגיעות ביותר היו השגות רבות לנוסח שלטענתן לא עונה על צרכיהן הבסיסיים, והסכם, שלצורך קבלתו נדרש קונצנזוס, לא התקבל.מה יש בכל זאת בהודעת הסיכום של הוועידה? בסיס לדיון. הכרה בצורך לעשות מאמץ להגביל את עליית הטמפרטורה בשתי מעלות בלבד (ובחינה מחדש ב-2015, אולי כדאי לשאוף רק למעלה וחצי), אך ללא פירוט אמיתי איך בכוונת מדינות העולם לעשות זאת. עד סוף ינואר הקרוב התבקשו המדינות להעביר הודעות בדבר כוונותיהן בעניין. הוחלט על כוונת המדינות המפותחות להקים את "קרן האקלים הירוקה של קופנהגן" ולממן אותה ב-30 מיליארד דולר בשלוש השנים הקרובות, ומאה מיליארד עד 2020. על כל אלה ועוד פרטים תמצאו דיווחים ופרשנויות לרוב בתקשורת. אם תרצו לעיין בנוסח הודעת הסיכום הרשמית תמצאו אותה,כמו גם מסמכים רבים נוספים מהדיונים באתר אמנת המסגרת של האו"ם בדבר שינוי האקלים UNFCCC.  | | הנאום של הנשיא פרס מוקרן על מסכים באולם הרצאות | צילום: שגית פורת |
מפגש פסגה
אנחנו, ארגוני הסביבה בישראל, חיכינו במתח מה לשמוע מה הבשורה שהביא איתו מישראל הנשיא פרס לקופנהגן. אנחנו מעורבים בתהליכים המאומצים, אותם מוביל השר להגנת הסביבה בחודשים האחרונים לבניית מדיניות אקלים לישראל, אך תוצאה – כלומר – מדיניות ממשלתית מוצהרת, עוד אין. בהתאם לעמדה אותה אנו מקדמים כבר זמן רב, פנינו בכתב לראש הממשלה לקראת הנאום הצפוי בבקשה לקבוע יעדים שאפתניים להפחתת פליטות גזי חממה במשק הישראלי, יחד עם המדינות המפותחות בעולם. התעודדנו מהצהרתו של פרס על תמיכה בעמדתנו כנגד הקמת תחנת כוח פחמית חדשה. דיווש מהיר
בינתיים ירדו הטמפרטורות בקופנהגן בשאיפה לאפס ושלג ירד על העיר, אך זה לא הרתיע את הנועזים בין חברי משלחת ארגוני הסביבה מלקיים סיור אופניים באחת הערים הידידותיות ביותר לכלי התחבורה החשוב הזה. בסיור, שנערך בשיתוף ובהדרכת איגוד האופניים הדני, למדו הרוכבים על התשתית הקיימת לרוכבי האופניים בעיר וכיצד הכבישים והדרכים הותאמו כדי להקל על רוכבי האופניים ולעודד רכיבת אופניים במקום שימוש ברכב פרטי. יותם אביזוהר הרוכב ללא-חת, מנהל ארגון ישראל בשביל אופניים, שיזם את מפגן האומץ המושלג, מצליח לקדם משמעותית תשתיות אופניים גם בארץ. יותם ציין ש"אין ספק שבשנים האחרונות יש שיפור בישראל בכל מה שקשור לרכיבת אופניים, אך, כפי שלמדנו היום, המרחק בינינו לבין מקומות מפותחים מבחינת רוכבי אופניים, כמו קופנהגן, הוא רב ויש לנו עוד לעבור דרך ארוכה על מנת להגיע לרמה כזו".  | | חברי המשלחת הישראלית מדוושים בקופנהגן הקפואה | צילום: דב גרינבלט |
אם תרצו אין זאת אגדה. אורבנית
הדיווש נתן לנו אנרגיות והיווה את יריית הפתיחה המוצלחת לאירועים המרכזיים אותם תכננה, בנתה וקיימה משלחת ארגוני הסביבה בקופנהגן, בשיתוף פעולה פורה עם המשלחת הפרלמנטרית הישראלית: חברי הכנסת אופיר פינס-פז, דב חנין וניצן הורוביץ. בחדר צר מלהכיל את המעוניינים הרבים, הקרינה קואליציית "דרכים לקיימות" את סרטו של ניצן הורוביץ – פעם איש ערוץ 10 והיום ח"כ סביבתי פעיל וחבר המשלחת הפלמנטרית לקופנהגן: אגדה אורבנית. הסרט זכה למחמאות והתלהבות רבה של הצופים, נתן השראה, אבל גם לא חסך מאיתנו תסכול – ממה שיכול לקרות גם אצלנו, עם קצת מנהיגות ורצון טוב. ניצן נשאר לדבר עם הקהל על ערים מקיימות ומפחיתות פליטות, יחד עם חברי הפאנל הנוספים: ראש עיריית רעננה נחום חופרי ונציג ארגון ICLEI – ארגון בינלאומי לרשויות מקומיות מקיימות, בהנחיית אורלי רונן-רותם, מנהלת המרכז לקיימות מקומית, הפועל לקדם באופן מעשי התנהלות עירונית ידידותית לתושב, לסביבה ולאקלים. פחם למנה עיקרית
את היום האחרון של הוועידה (לפני זמן פציעות, הסיום הרשמי נדחה ביום בשל המאמץ להגיע בכל זאת להסכמות), פתחה משלחת הארגונים בדיון על המאבק הישראלי המרכזי, גולת הכותרת של פעילות ארגוני הסביבה בארץ בנושא אקלים: ההתנגדות להקמת תחנת כוח חדשה המבוססת על פחם. הפעלתה של התחנה המתוכננת באשקלון תעלה לבדה את פליטות גזי החממה של ישראל בכ-10%!
את הדיון הנחה נאור ירושלמי, מנכ"ל חיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני איכות הסביבה, וראשי הארגונים המובילים את הקמפיין נגד התחנה הפחמית הציגו בו את עבודתם המשותפת ואת אופי שיתוף הפעולה ביניהם בקמפיין המשותף. כל ארגון התמקד במומחיות ובחוזקות שלו, בהתנגדות להקמת התחנה: יעל כהן פארן, מנכ"ל הפורום הישראלי לאנרגיה, דיברה על ההיבטים המחקריים והמדעיים; עו"ד ציפי איסר איציק, מנכ"ל אדם טבע ודין, הציגה היבטים משפטיים מרכזיים; גיל יעקב, מנכ"ל מגמה ירוקה, הציג את פעילות השטח האקטיביסטית יותר ואיסוף החתימות להתנגדויות לתוכנית; אשר היבטים אחרים שלהם, כולל קמפיין הסלבס המצולם, הובאו ע"י נילי גרוסמן, קמפיינרית האנרגיה של גרינפיס ים תיכון. לסיכום המושב הישראלי הציג ח"כ דב חנין, לשעבר יו"ר חיים וסביבה, את זווית הראייה הפרלמנטרית.
אך מכיוון שבוועידה בינלאומית עסקינן, ראינו חשיבות בהקניית קונטקסט בינלאומי לפעילות המקומית שלנו. ביל מקיבן, סופר ופעיל סביבתי ידוע, ממקימי תנועת 350.org ואשר הפך להיות דמות מפתח בדיונים אחרי ששמו שורבב לאחד מהמסכים החשאיים שהודלפו מהוועידה, דיבר על החשיבות של שיתוף הפעולה הייחודי בין הארגונים בארץ, וחוסר ההגיון בהקמת תחנה כזאת דווקא בישראל (ואנחנו חייבים לצטט: "מה בדיוק מעשנים אצלכם?").
נציג תנועת גרינפיס העולמית הביא דוגמאות למאבקים דומים – וגם שונים – בעולם, שהצליחו לעצור את בנייתן של תחנות פחמיות מזהמות. כך למשל באנגליה לא בונים יותר תחנות כאלה, וביוון החליטו להפסיק לייבא פחם (שזו אמנם חצי נחמה, כי יש להם גם מקורות מקומיים). הקהל הביע עניין, ואנחנו מקווים שמודל שיתוף הפעולה המוצלח בישראל יקדם מאבקים דומים – והצלחות – במקומות נוספים בעולם.
אם חשבתם שזה הכל, הרי זו רק ההתחלה. האקורד הסיום הצורם של ועידת האקלים הרשמית משאיר לנו עוד המון עבודה – למען ההסכם העתידי ובעיקר לקידום מדיניות אקלים ישראלית מתקדמת, ראויה ומשמעותית. שגית פורת היא רכזת קואליציית "דרכים לקיימות" |
