אחד המקומות המרתקים בעולם הוא אזור לא גדול במרכז הבלקן (חצי ממדינת ישראל) שנקרא קוסובו. זאת פיסת ארץ שעליה נאבקים כבר מאות שנים שני עמים, דבר שהביא לשפך דם רב ומלחמה קשה שהסתיימה רק בשנת 2000. כיום קוסובו שקטה ומהווה יעד מעניין לטיולים. מרכזה של קוסובו הוא רמה גבוהה (בגובה ממוצע של 500 מ'), מוקפת ברכסי הרים. בדרום נמצאים הרי השאר (Šar), הגובלים במקדוניה, במערב – האלפים האלבניים, המכונים בסרבית "ההרים המקוללים", במזרח ובצפון – הרי דרום סרביה. בעמק הפורה התפתחו חיים עשירים כבר בתקופה הניאוליתית והכלכוליתית, כמה מיישובי האדם הקדומים באירופה נמצאים כאן, והמקום היה מרכז לפולחן האלוהות הנשית. בתקופה הקלאסית התיישבו כאן שבטים הודו-אירופאים, האילירים, שהיו לוחמים אמיצים ולתקופה מסוימת הקימו ממלכה מבוזרת שהתחרתה ברומא על ההגמוניה בים האדריאטי. רק כעבור שלוש מלחמות הרומאים הכריעו את האילירים. האמיצים מבין השבטים האילירים היו הדודונים, שישבו באזור קוסובו.
וכאן מתחילות הבעיות: העם האלבני של היום טוען שהוא צאצא ישיר של האילירים הקדמונים ולכן יש לו זכות אבות על המקום. הסמל של שבט הדודונים האילירי הוכנס בדגל הנוכחי של קוסובו, אלא שמאז תקופת האילירים עבר הבלקן תהפוכות רבות. בימי הביניים היה אזור קוסובו מרכזה של האימפריה הסרבית והעם הסרבי. הסרבים הם חלק מהעמים הסלאבים שהגיעו לבלקן בגלי הגירות החל מהמאה ה-7, הם הפכו לרוב האוכלוסייה ובמאה ה-9 החלו להתארגן כממלכות עצמאיות. במאה 12 הפכה סרביה לממלכה החשובה והחזקה בבלקן, בהנהגת 12 מלכים אגדים משושלת נמנג'ק. הסרבים פיתחו תרבות ונצרות ייחודית, תור הזהב נמשך עד המאה ה-14 ובמהלכו שלטו מלכי סרביה על הבלקן כולו, מרכז שלטונם, תרבותם ועוצמתם היה בקוסובו. בפריזרן קבע המלך הסרבי הגדול, סטפן דושן, את בירתו. בפג'ה נוצרה הנצרות הסרבית הייחודית. הקדוש סנט סבא הקים את מקום מושב הנהגת הכנסייה, והפך את קוסובו למקום הקדוש ביותר בעולם לסרבים, המלכים האגדיים הקימו קתדרלות מפוארות ברחבי הארץ ובהן הם קבורים. זאת ועוד – במאה ה14 התרחש בשדות קוסובו הקרב המכריע והמעצב ביותר של האומה הסרבית כנגד הפולשים העות'מאניים. בקרב זה הצליח גיבור סרבי להרוג את הסולטן והמלך וכל האצילים נלחמו עד מוות על חירותם. במשך מאות שנים דורות של סרבים גדלו על אתוס קרב קוסובו, עלו לרגל למקומות הקדושים, והתרפקו על סיפורי העבר. קוסובו נהפכה להיות "ירושלים" של הסרבים.
עד תחילת המאה ה-20 היה בקוסובו רוב סרבי מוצק, וזאת במקביל למיעוט אלבני שטען לבכורה בימים קדומים. איש לא חלם אז שיבוא יום והאלבנים יהוו רוב, אבל זה בדיוק מה שקרה: מ-15% אלבנים בתחילת המאה הם הפכו להיות 75% בסוף המאה ה-20. יש לכך כמה גורמים. בזמן שאלבניה נאנקה תחת שלטון דיקטטורי בסגנון צפון קוריאה במשך עשרות שנים, נהנתה שכנתה יוגוסלביה מרווחה יחסית ועשרות אלפי אלבנים חצו את הגבול לקוסובו. ילודה גבוהה של האוכלוסייה האלבנית וההגירה השלילית של הסרבים (בעיקר לבלגרד) אחראיות אף הן לגידול במספר האלבנים בקוסבו. ויתכן גם שמפקדי האוכלוסין בתחילת המאה היו לא מדויקים, כך טוענים האלבנים. כך או כך, קוסובו עברה שינוי דמוגרפי משמעותי – מרוב סרבי מוצק למדינה שרוב תושביה הם אלבנים. הדבר בא לידי ביטוי כבר במפקדי האוכלוסין של שנות השמונים, וניכר ביתר שאת לאחר פירוק יוגוסלביה והמלחמה. האלבנים ברובם הם מוסלמים (יש בהם גם קתולים) והסרבים הם נוצרים אורתודוקסים, האלבנים שיתפו פעולה עם השלטון העות'מאני במשך דורות, הסרבים נאבקו בתורכים מאבק מר וקשה.
בתקופתה של יוגוסלביה קוסובו היתה חלק ממדינה גדולה והיא זכתה לאוטונומיה תרבותית. טיטו השכיל לפשר ולגשר בין העמים השונים בארצו, והרווחה הכללית עשתה את שלה וטשטשה את ההבדלים. לאחר פירוק יוגוסלביה עלו כל המתחים על פני השטח, במיוחד כשקוסובו היתה תחת מרות המדינה הסרבית הצעירה ולשלטון עלה השליט הלאומן סלובודן מילושוביץ, שהחליט להפוך את קוסובו לסרבית בכל מחיר. הוא אסר על לימוד בשפה האלבנית באוניברסיטאות (לאחר עשרות שנים של הכרה בשפה זו כרשמית) וביטל את האוטונומיה התרבותית והחברתית שהיתה בתקופת טיטו. מנגד, גורמים אסלאמיים קיצוניים הסיתו את האוכלוסייה. ידם של הקיצוניים משני הצדדים גברה, ונוצרה מחתרת קוסוברית שהחלה במאבק מר עם השלטון שכלל פיגועים. עם הזמן הפך המאבק למלחמה מלאה. בתחילה היתה ידם של הסרבים על העליונה, ואולם ניצחון הסרבים לווה במעשי זוועה וטבח שזעזעו את אירופה, במיוחד לאחר רצח העם שהתרחש בבוסניה כמה שנים לפני כן. ארצות הברית ונאט"ו הציבו אולטימטום לצבא הסרבי לפנות את קוסובו, ומשזה לא נענה החלו מתקפות אוויריות, שנמשכו יותר מחודשיים ואשר הביאו לתבוסת הסרבים ונסיגתם מקוסובו.
במהלך המלחמה גירש מילושוביץ כמיליון וחצי תושבים אלבנים מהמדינה, לאחר תבוסת הסרבים חזרו התושבים האלבנים ובמקרים רבים גירשו את האוכלוסייה הסרבית. רובה של קוסובו הפכה להיות מדינה אלבנית עצמאית, כשהסרבים הנותרים חיים באזורים סגורים בהגנת נאט"ו (החלק הצפוני הפך להיות מובלעת סרבית המשייכת עצמה למדינת האם). מאז שקטה הארץ והיא מתפתחת במהירות. לקוסובו יש נתוני פתיחה טובים: אזורים חקלאיים עשירים, מחצבים, מים, מיקום אסטרטגי. חיים שם שני מיליון תושבים, שרבים מהם צעירים בגיל, וכוח של נאט"ו שוהה שם דרך קבע תומך בכלכלה ובתיירות המקומיים. ניתן למצוא בקוסובו מלונות ומסעדות ברמה אירופאית ורחובות נעימים המזכירים את רחובות תל אביב. למזלה של קוסובו היה לה "גנדי" משלה, מנהיג בשם איברהים רוגובה, שהטיף לאי אלימות ולשלום בין אלבנים וסרבים. הוא עלה לשלטון ב-2006 והביא לרגיעה והשלמה בין הצדדים ולמצב שבו הם יכולים לחיות זה לצד זה, גם אם לא יד ביד. כשביקרתי בקוסובו לראשונה ניתן היה לראות את עקבות המלחמה בכל מקום: בתים שרופים, חורבות, קירות מחוררים בחורי כדורים. כיום חלק גדול מהנזק תוקן וגם הכבישים עוברים שדרוג רבתי. האתרים הקדושים לסרבים נשמרים על ידי כוח נאט"ו ועשרות נזירים שוהים בהם. פה ושם מתחיל מגע מחודש ומהוסס בין האוכלוסיות השונות. כמה מקומות לביקור במערב קוסובו
כשעה נסיעה מפריזרן נמצאת העיירה ג'קובה (Gjacova), בה נמצא אחד השווקים העות'מאניים המשומרים והיפים בעולם, וגם הפתעה: קהילה של יהודים שבתאים – מוסלמים המקיימים את היהדות בסתר ומאמינים באלוהותו של שבתאי צבי (משיח השקר בן המאה ה-17). אפשר לאכול בשוק מרק מקומי מיוחד ובו עין של עגל, המוגש רק בשעות הבוקר, ולבקר במרכז של מיסטיקנים מוסלמים הנקראים בקטשים.
מפריזרן ממשיכים כשעה נוספת צפונה עד שמגיעים לאחד היהלומים של קוסובו – מנזר דקאני (Decani) ובו קתדרלה שלא היתה מביישת את פיזה או את פירנצה. קוסובו היא אחד המקומות היחידים בעולם שאליהם חדרו השפעות של האדריכלות האיטלקית בימי הביניים. המלכים בנו קתדרלות מדהימות בסגנון רומנסקי וגותי, והקתדרלה בדקאני היא אחת הדוגמאות היפות ביותר. היא נבנתה על ידי המלך סטפן דקאני, ובה הוא קבור.
עוד שעה וחצי צפונה יביאו אותנו לעיר פג'ה (Peja) ולמנזר שלידה. זה היה מקום הפטריארכיה הסרבית במשך מאות שנים. המרכז של הנצרות הסרבית, שהיא זרם עצמאי לחלוטין בעל מאפיינים משלו, התחיל כאן לפני יותר מ-800 שנה על ידי הקדוש סנט סבא, שגם תכנן את הבניין. לפי הנזירות שבמקום הבניין מבטא את מבנה היקום ויש בו סודות המספרים על העתיד לקרות באחרית הימים. כך או כך, הציורים בפנים מקסימים וכך גם הסביבה.
המנזר נמצא בפתח קניון רוגובה (Rugova), אחד הקניונים היפים בבלקן. מכאן לוקח אותנו הכביש דרך קירות סלע זקופים בגובה של מאות מטרים כשמתחת שוצף נהר, אל אזור של יערות, הרים גבוהים ועמקים שבהם בקושי דורכת רגל אדם, ורק הדובים והאיילים מסתובבים בחופשיות. איש לא מגיע לכאן, כיוון שההרים הללו, החלק הגבוה והפראי של האלפים הדינריים, נחשבים מקוללים. בקניון הרוגובין, שהוא השער להרים, נמצאים כמה בתי הארחה מקסימים ומבורכים מאוד. |
.jpg)
