הפעם מועדות פנינו אל עיר המקובלים, צפת, עיר שהיתה למעונם של רבים ממגורשי ספרד ואחד המעוזים היהודיים היחידים בארץ ישראל משך דורות רבים. הטיול מתאים לכל המשפחה, הוא קל להליכה ומתאים לכל עונות השנה.
נוסעים בכביש מס' 89 ממערב (כיוון נהריה, צומת מירון) או מכיוון מזרח (צומת ראש פינה). מגיעים אל התחנה המרכזית של אגד בצפת, בסמוך אליה פונים מערבה בדרך מתפתלת ועולה ימינה, רחוב ירושלים. נפנה בפניה השנייה שמאלה, רחוב חטיבת יפתח, ונמשיך בטיפוס עד שנגיע לחניה לצד גן ציבורי גדול. כאן מתחיל טיולנו הרגלי. עדיף להקפיץ את הרכב לסוף המסלול, אף שהדבר איננו הכרחי. הוראות דרך להקפצת הרכבים ראו בסוף המסלול. נעפיל דרך שבילי הגן הציבורי לראש הגבעה. כאן נמצאים שרידי המבצר הצלבני שעמד במקום. אף שהיה זה המבצר הצלבני הגדול ביותר שנבנה בארץ, לא נותר ממנו הרבה כיוון שברוב אבניו נעשה שימוש חוזר. בחפירות נמצאו שרידי שער עצום ממדים. המבצר הצלבני נפל מספר פעמים בידי המוסלמים. הוא נפל סופית ב-1266 בידיו של בייברס, שליט הממלוכים. בייברס הציע לצלבנים כניעה, והבטיח לאפשר להם נסיגה ללא פגע, כפי שאיפשר להם צלאח א-דין בשנת 1188, אולם משנפתחו בפניו שערי המצודה טבח בייברס ביושביה עד האחרון שבהם. במקום תצפית היקפית ואנדרטה לזכר משחררי העיר צפת בקרבות מלחמת העצמאות. מהמצודה נרד, נחלוף על פני החניה, ונמשיך מערבה במורד בגרם מדרגות הנקרא מעלות משה. כשנגיע לרחוב ירושלים, נבחין משמאלנו במבנים ישנים שסימני פגיעות כדורים ניכרים בהם. המבנה הגדול, המשמש כיום את משרד האוצר, שימש בעבר כבית המשטרה הבריטית, והיה העמדה הערבית האחרונה שנפלה בקרבות תש"ח. מעבר לכביש נבחין בתותח דוידקה, כלי שהיתה לו חשיבות רבה בכיבוש העיר. נפנה שמאלה ברחוב ירושלים ולפני תחילת המדרחוב נפנה בגרם מדרגות גדול שנקרא מעלות עולי הגרדום. נרד עד רחוב בית יוסף (פניה שלישית ימינה) ונלך בו עד פניה שמאלה לרחוב אלשיך. בסוף הרחוב נפנה ימינה לרחוב יצחק אבוהב. מימיננו נראה שילוט המורה על בית הכנסת של אבוהב. נכנסים. במקום נמצא ספר התורה המקודש ביותר בצפת. הוא מוצא לקריאה שלוש פעמים בשנה בלבד. מסופר שהקיר הדרומי, שבו קבוע ארון הקודש, לא קרס ברעש האדמה הגדול של שנת 1837 הודות לספר. על קיר זה מצויר הכותל המערבי, שנראה כפונה לעבר המתבונן מכל פינות בית הכנסת. אם תזדמן לנו שיחה עם אחד המתפללים, נוכל לשאול אותו לגבי הסמליות שבבית הכנסת כנגד י"ג עניינים שבקדושה. נמשיך ברחוב יצחק אבוהב עד סופו. נעפיל בכמה מדרגות אל רחוב שלמה אלקבץ, נפנה שמאלה עד סימטה מימין המכונה גורי האר"י, שבה נמצא בית הכנסת האשכנזי של האר"י ובית מדרש הקרוי על שמו. בימיו של האר"י היה מקום זה מחוץ לעיר. כאן היה בוסתן קטן (שריד סמלי לו הותירו מעל בית הכנסת בדמות גן קטן עם פינת ישיבה), ומסופר שכאן נהג האר"י לקבל את פני שבת המלכה. נוהג עריכת קבלת שבת המוכר לנו כיום התגבש בצפת מזמנו של האר"י ואילך (המאה ה-16). בית הכנסת נהרס ברעש האדמה של 1837, שהחריב את כל העיר, ונבנה מחדש ב-1852. בימי המצור במלחמת העצמאות חדר רסיס פגז לבית הכנסת וננעץ בתיבה, מבלי לפגוע באיש מן המתפללים. את מקום הרסיס ניתן לראות גם כיום. בצפת ישנם עשרות אתרים נוספים שראויים לביקור, אך גם מבלי לבקר בהם נוכל ליהנות משוטטות בסמטאות הציוריות ומהכרת האגדות הרבות השזורות בין בתיה לסמטאותיה. הבאת הרכב לנקודת הסיום: כדי לחסוך את העלייה למרומי המצודה כדי לשוב ולהתאחד עם הרכב, ניסע ברחוב חטיבת יפתח אל רחוב ירושלים (בו נסענו כשהגענו), חזרה אל התחנה המרכזית. במקום לפנות שמאלה לעבר הכביש הראשי, נמשיך ישר ברחוב ירושלים ונתחבר לרחוב ארלוזורוב וניסע בו עד סופו המתעקל שמאלה. מימיננו נראה את מגרשי החניה (הנמצאים לצד מעלות עולי הגרדום, מעברו השני של רחוב בית יוסף), והנה היתה לנו קפיצת הדרך, ברוח חכמי הקבלה. |