לפני שנים אחדות הגעתי לראשונה לעיר יואנינה (Ioannina), שנמצאת בחבל אפירוס (Epirus) שבצפון-מערב יוון. בעודי מטייל בסמטאות העיר העתיקה, מוקסם ממה ששמעתי על אודות עלי פאשה האלבני, השליט של יואנינה מטעם האימפריה העות'מאנית בשלהי המאה ה־18, ובעודי מתענג על סיפורי התקופה ההיא, עם כל הבריתות, הבגידות, עריפות הראשים ושאר התבלינים של אלף לילה ולילה, הגעתי לפתע אל הרובע היהודי של העיר. ברובע נתקלתי בבית הכנסת העתיק של הקהילה ה"רומנית" (מלשון "רומא", והכוונה היא ליהודים שהגיעו ליוון בתקופת השלטון הרומי). שם, בפאתי בית הכנסת, פגשתי יווני זקן בעל סבר פנים נעים, שסיפר לי את סיפורה של הקהילה היהודית ה"רומנית" של יואנינה. ממנו למדתי על גורלם העגום של יהודי העיר, שנשלחו למחנות על ידי הנאצים. כולם נספו, מלבד כמאה יהודים שניצלו כאשר הסתתרו בכפרים המבודדים של חבל זגורוכוריה (Zagorochoria). החלטתי כי לשם אני נוסע.
חבל זגורוכוריה מורכב מ־46 כפרים מבודדים השוכנים בהרי הפינדוס (Pindos), מצפון לעיר יואנינה. לכפרי האזור סגנון בנייה ייחודי הנשען על האבן המקומית האפרפרה: גגות הבתים עשויים רעפי צפחה שהובאו מן ההרים שמסביב, והסמטאות צרות ומרוצפות אבן. כפרים מרהיבים שנראה כאילו צמחו מתוך האבן והאדמה. בין הכפרים של זגורוכוריה עוברות דרכים המתפתלות ליד חורשות, עצי פרי, שיחי פטל והנופים המרשימים של קניון ויקוס (Vikos) ונהר אאוס (Aoos). אם הגעתם לצפון יוון ולעיר יואנינה – אל תוותרו על טיול באזור היפה. לפניכם הצעה למסלול בן יומיים. יום 1 – מיואנינה לקוניצה |
 |
| גשר שלוש הקשתות ליד הכפר קיפי. שריד מהתקופה העות'מנית | צילום: דובי טל |
חוזרים לכלי הרכב ויוצאים לנסיעה שמקיפה את הר טימפי ממזרח צפונה, לכיוון הכפר וריסוכורי (Vrisochori). נחלוף בכפר הזה בדרכנו לכיוונו של נהר אאוס (Aoos) שאותו נחצה. קיימות שתי אפשרויות לחצות את הנהר, ובשתיהן נזדקק לשירותיו של ה־4X4: האפשרות הראשונה היא נקודת המעבר המזרחית, והיא ברמת עבירות בינונית ומעלה. נקודת החצייה השנייה, זו המערבית יותר, מתאימה רק לאלו שלא אכפת להם להמשיך ברגל אחרי שהג'יפ ייתקע בנהר.
לאחר חציית הנהר נחבור לדרך שמובילה מערבה אל קוניצה, העיירה המרכזית באזור, המשמשת למטיילים נקודת יציאה נוחה לטיולים ברגל ולשיט קייקים. מקוניצה נמשיך בכביש 20 לכיוון יואנינה, ואחרי עשרים קילומטר נפנה מזרחה לכיוון הכפר אריסטי (Aristi), שם נבלה את הלילה.
נצא מאריסטי וניסע לכיוון הכפר פאפינגו (Papingo). במרכז הכפר נחנה ונצא לטיול רגלי. כדאי להקפיץ את אחד מכלי הרכב לכפר מיקרו פאפינגו (Mikro Papingo), אליו נצעד (לפני שיוצאים לדרך מומלץ להתייעץ עם מדריך מקומי ביואנינה או בקוניצה). שביל עזים יוביל אותנו מהכפר צפונה, אל תוך אחד מיובליו של נהר הוויקוס הזורם מזרחה. בדרך ניתקל בבריכות מים קטנות וקסומות, שם אפשר לעשות הפסקות שיזוף ושכשוך, ונצעד על שבילי העזים המתפתלים בין מפלי מים שובי לב (כדאי להביא איתכם נעליים ובגדים להחלפה).
 |
| הכפר ויקוס. בתי אבן עתיקים טובלים בירוק | צילום: Massonth, flickr |
אחרי כשעה נגיע לכביש המקשר בין שני הכפרים, נחצה אותו ונמשיך בהליכה על שביל האבנים העתיק. השביל הזה, המחבר בין שני הכפרים, נבנה הרבה לפני עידן המכוניות ושימש במשך שנים רבות את תושבי שני הכפרים הסמוכים. אחרי חצי שעה של הליכה נגיע אל מיקרו פאפינגו, אחד היפים בכפרי יוון (ובעיני, אחד היפים בכפרי אירופה). הכפר נראה כאילו הוא צמח מן הטבע, וכל מה שצריך זה ללכת לאיבוד בין סמטאותיו, שגפנים חופות עליהן כמו סוכת גפנים אחת גדולה, ולהתענג על יופיו של הכפר ועל בתי האבן שלו. הגפנים בסמטאות הן רק תזכורת לכך שכמעט לכל משפחה כאן יש כרם משלה. מהענבים הם מכינים את יין הרדזינה, וממה שנשאר מהתהליך הזה (גפת) הם מייצרים את משקה הציפורו.
שימו לב למבנה הכנסייה של הכפר, השונה ממה שהכרנו עד כה ביוון: לא עוד כנסייה קטנטנה צבועה לבן, אלא מבנה מוארך יותר הבנוי מאבן מקומית כהה יחסית. מן הכפר נשקף הר גמילה, הנישא לגובה 2,497 מטר מעל פני הים.
 |
| קניון ויקוס המרשים המגיע עד עומק של 1,600 מ' | צילום: Skamnelis, GFDL |
ניסע חזרה אל הכפר אריסטי, שבו התאכסנו בלילה, וממנו נפנה לכיוון הכפר ויקוס (Vikos). בשליש הדרך לכיוון ויקוס נרד דרומה אל דרך עפר מקסימה, שתוביל אותנו לכיוון הכפר אלפוטופוס (Elafotopos), וממנו נמשיך אל הכפר מונודנדרי (Monodendri). מומלץ מאוד להיכנס לכפר היפה הזה ולשוטט מעט בסמטאות הצרות ובין בתי האבן.
דרך עפר קצרה מובילה מן הכפר אל מנזר איה פרסקווי (Agia Paraskevi), שממנו נשקף נופו המרהיב של נהר הוויקוס. אפשרות נוספת היא לפנות בכניסה לכפר בדרך עפר רחבה לכיוון מערב, ומשם צפונה אל שביל הליכה המוביל היישר אל שפת המצוק, שממנו נשקף מראה שגורם לדופק לעלות.
בכפר פאפינגו, שממנו יצאנו היום בבוקר, יש מסעדות נעימות, ובערב, אם יתמזל מזלכם, תיתקלו במקומיים שרוקדים ריקודי עם איטיים לצלילי מוזיקה הנשמעת כתערובת ערבית והודית. מכאן נשוב חזרה לעיר יואנינה.
.jpg) |
| גגות הצפחה המאפיינים את הכפרים בזגורוכוריה | צילום: שמעון לב |
מדריך מהיר ליוצאים לשטח
הגעה: ליואנינה אפשר להגיע באוטובוס, ברכב או בטיסה מאתונה.
עונה: אפשר לטייל באפריל־אוקטובר, התקופה המומלצת היא באוגוסט וספטמבר.
שכירת רכב: בשדה התעופה של יואנינה.
משך המסלול: יומיים; אם יוצאים למסלולי הליכה, הטיול יכול להתארך גם לחמישה ימים.
אופי המסלול: עבירות בינונית ומטה. נדרש ניסיון בנהיגת שטח, בעיקר בזמן חציית הנהרות. חשוב לצאת בשיירה של שני כלי רכב לפחות.
ציוד: כדאי להצטייד במזון להפסקות הצהריים במרכולים ביואנינה. בקיץ רצוי להביא בגדי ים.
דלק: לצאת עם מכל מלא מיואנינה, ולתדלק בסוף היום הראשון בקוניצה.
מרכז רפואי: בעיר יואנינה.
מידע נוסף: לשכת התיירות ביואנינה, Dodonis 39
טלפון: 46662/41142־26510־30
לינה: בכפר אריסטי ישנו מלון נחמד, ששמו Zissis. בעלי הבית מבשלים נפלא וכדאי להזמין ארוחת ערב. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
ועוד משהו: באזור זגורוכוריה יש שתי שמורות טבע – שמורת פינדוס ושמורת ויקוס־אאוס, ויש סיכוי (לא גדול) לראות בהן דובים חומים. לנחושים לראות דובים כדאי לבוא עם מדריך מקומי ולהתאזר בסבלנות.
לטיול ג'יפים בן שמונה ימים בצפון יוון:
 | שמונה ימים של ג'יפים ומיתולוגיות יווניות: עצי זית, מנזרים נישאים על ראשי צוקים, טברנות נעימות וחופי ים |