| בית מזרח מערב לבית מזרח מערב שביפו, בית ערבי עם תקרות גבוהות ומקומרות, חצר חלומית ואווירה ביתית וחברית, כדאי להגיע כדי לשמוע מוזיקה אתנית ומוזיקת עולם. את הבית המיוחד הקים המוזיקאי ישראל בורוכוב, שאת השראתו המוזיקלית הוא מגדיר "חיה בעלת שלושה ראשים": מוזיקת עולם אתנית, רוק־ג'אז ומוזיקה קלאסית. ישראל הקים את הבית אחרי שצבר רקורד מרשים בנגינה עם שלום חנוך, רמי פורטיס, אריאל זילבר, צביקה פיק ועוד. מאוחר יותר פנה לעסוק במוזיקה קלאסית, ואת יצירותיו ניגנו תזמורות סימפוניות ישראליות. החלק השלישי והמשלים בא לידי ביטוי בפרויקטים ניסיוניים בתחום המוזיקה האתנית ובהקמת הלהקה "הברירה הטבעית". | |
 | |
| צילום: קרין קלוסטרמן | |
| עוד הרבה לפני שמושגים כמו מוזיקת עולם ומוזיקה אתנית התגלגלו על כל לשון, הקים ישראל את אנסמבל מזרח־מערב, שבו שיתפו פעולה מוזיקאים מכמה תרבויות. חברי האנסמבל הופיעו בארצות הברית, ביפן ובאירופה. "ניסינו ליצור שפה רב תרבותית מוחלטת שאין בה ז'אנר מארח, אלא כולם שווים לחלוטין", מסכם ישראל את חזונו, ובבית מזרח מערב אפשר לשמוע חלק מהניסיונות המרתקים האלה ליצור משהו שונה והרפתקני. יש להתקשר או לשלוח דוא"ל לבדוק מתי נערכות הופעות ולקבל תוכנייה. | |
| |
| כתבה: תמי זר |
| בוסתן הכרמל הנסיעה בכביש המתפתל באזור בית אורן היא חוויה שמצריכה ריכוז. בלילה חורפי העצים נראים כאילו הם עשויים מגזרות נייר, והכביש צופן פניות אפלות: פתאום גשר צר, אחריו עלייה תלולה, אין ספק שזו דרך מפתיעה. בתום העלייה תגיעו לבוסתן הכרמל, מבנה מואר בחמימות, עליז ומסקרן שמזכיר פונדק של פיות. מחנים את האוטו ורצים בגשם פנימה. נכנסים למבואה, היישר לזרועותיה של אח עצים גדולה, שמשמשת גם פינת העישון של המקום, כי בפנים אסור. מבט חטוף מגלה אנשים מחייכים שבאו לראות הופעה או סתם לרקוד בערב גשום. הכיוונים המוזיקליים שבוקעים מהבוסתן הם אתני, אתני־אלקטרוני, רגאי ושאנטי־הוליסטי. אבל עזבו הגדרות, הכי טוב לבוא, לשמוע ולהתחמם, או כפי שבעלי המקום מכנים זאת: בית שהקול קורא בוא. המקום פתוח בכל יום שלישי, ובימי חמישי רק כשיש הופעה. שווה להרים טלפון ולהתעדכן. | |
| |
| כתבה: רונית בר אילן |
  | |
| הקומה מעל אין כמו ערב חורפי קפוא וגשום כדי להשתעשע בקלישאות ולהתכרבל עם שוקו חם מול סרט טוב. פעם כדי לראות סרטים טובים נאלצנו לבחור בין סרט השבוע בקולנוע ובין בהייה בטלוויזיה. היום נפרש לפנינו עולם מלא של אפשרויות בקפיצה קטנה לספריית ה־DVD השכונתית. בספריית האוזן השלישית הגדילו לעשות אחרי שהבינו שאם כבר יצאתם מהבית בערב גשום כדי לקחת סרט, יש סיכוי לפתות אתכם להישאר אצלם למנה גדושה של קולנוע איכותי שלא תראו במקום אחר. לאולמות הקולנוע האינטימיים של האוזן קוראים "הקומה מעל", והם אכן נמצאים מעל לסניפים בירושלים ובתל אביב. אלו אולמות קטנים שמכילים עד 35 איש, עם כורסאות מפנקות, מסכים רחבים ומערכת סאונד היקפית שלא תבייש שום בית קולנוע גדול. לצד כל אלו מצפה לכם בר משקאות וחטיפים שאפשר ומומלץ להכניס לאולם. ולתוכנית האמנותית: ב"קומה מעל" מוצגים סרטים מהרפרטואר האינסופי והמגוון של האוזן השלישית, וכמה מההקרנות מלוות בהרצאה או בדיון עם אנשי מקצוע מתחום הקולנוע. אפשר גם לערוך באולמות ערבים פרטיים באווירה אינטימית. בסניף הירושלמי אפשר לצפות בכל יום רביעי בסרט ישראלי עצמאי (כניסה: 20 שקל לצופה), ובימי חמישי תוכלו לצפות בסרט רוקנ'רול במסגרת הערב הרוקומנטרי המסורתי (כניסה: 15 שקל). בסניף התל אביבי מתקיים ערב רוקומנטרי בימי שלישי. באתר האינטרנט של האוזן תמצאו את רשימת ההקרנות המלאה. | |
| |
| כתב: גידי שפרוט |
| חממת סחלבים יש אנשים שהחורף עושה להם רע, הבית הסגור, העצים העירומים, הקור, הרטיבות. אלו אותם אנשים ששום שרב, חמסין או גל חום לא שובר אותם, והם נשארים תמיד נאמנים לקיץ. הם גם בטוחים ששום דבר לא פורח בחורף, מה שהופך אותם מיד למועמדים לביקור בחממת הסחלבים של קיבוץ מעלה החמישה שבהרי ירושלים. |
 | |
הסחלבים העדינים והנפלאים מעדיפים לפרוח דווקא בחורף. הפריחה המרהיבה נמשכת חודשיים עד ארבעה חודשים, ומפאת האסתטיקה המושלמת והארוטית שלהם אי אפשר שלא לחשוד שהם עשויים פלסטיק. אחרי שמקבלים הסבר על התנאים הדרושים לגידולם מגלים שכל אחד יכול לגדל שכיית חמדה כזאת בבית. החממה שבמעלה החמישה היא משתלת סחלבים ומרכז מידע ולימוד למגדלים ולסקרנים. גדלים בה כעשרים סוגים של סחלבים בצד צמחים טרופיים וצמחי אור אחרים. בין הסחלבים המוצגים בחממה אפשר למצוא למשל את הסחלב שמפירותיו מפיקים וניל (שנף). מכיוון שלצמחים המפונקים דרושה תחזוקה שוטפת וקפדנית, המקום מציע גם פנסיון לסחלבים המכונה "מלון אורכידיאה". במלון מתאכסנים סחלבים לשיקום אחרי הפריחה או סחלבים שבעליהם עוזבים את הבית לתקופות ארוכות ואינם יכולים להעניק לצמח שלהם טיפול. ביום גשום משמשת חממת הסחלבים מסתור מושלם וריחני. | |
| |
| כתב: גידי שפרוט |
| אמנות באום אל-פחם בצדי הדרך בוואדי ערה ניצבים דליים שחורים של ירקות ופירות. נסיעה על פני ערה, ערערה, כפר קרע, אום אל־פחם, מעלה שאלה: האם אי פעם נכנסתם פנימה ליישובים שעל ההר כדי לצרוך אמנות? מי שרוצה לענות על השאלה הזאת בחיוב, כדאי שייכנס לגלריה לאמנות באום אל־פחם. הגלריה, שעתידה להפוך למוזיאון, הוקמה ב־1996, והיא היחידה במגזר הערבי בארץ. זו הסיבה שהיא הפכה למקום מפגש חשוב לאמנים ממגזרים ומתחומי עיסוק שונים, מהארץ ומחו"ל. נאמנה למסורת האירוח המקומית, מציעה הגלריה ספלון קפה חם ומתוק למבקרים. ככה, בניחותא, בלי שומרים חמורי סבר ובלי שטיחים חרישיים, אפשר לעבור בין העבודות ולהרגיש את הערך החברתי המוסף של האמנות המוצגת במקום. התערוכה הנוכחית, שתוצג עד סוף דצמבר, היא "חותם בחומר", תערוכת קרמיקה וקליגרפיה קבוצתית של אמנים יהודים וערבים, שתועדה גם בסרט וידיאו מרגש שמוצג בסיור. בסרט רואים את הידיים הרחבות והחמות של העובדים בחמר, שלשים את החומר באהבה ובתשומת לב. בקומת הגג של הגלריה פועלות סדנאות יצירה בתחומים שונים, ויש גם קפיטריה וספרייה קטנה. ממרפסת הגג נפרש המדרון הצפוני של הר אלכסנדר (אסכנדר), ונגלית אום אל פחם. בחודשי הקיץ מתקיימת במרפסת פעילות אמנותית, בעיקר בקרמיקה ובפיסול, ובחורף אפשר לבקר בגלריה ואז להמשיך לעיר, לטעום כנאפה, לאכול ממתק חמים ומתוק של סולת ואגוזים ששמו קטאייף ולדמיין שאתם חלוצי שלום ביקום מקביל. | |
| |
| כתבה: רונית בר אילן |