תפריט עמוד
כצלם תת ימי וכמדריך צלילה שמתגורר באילת אני נהנה מההזדמנויות לצילומי תקריב שמספק ים סוף. למרות שעות הצלילה הרבות שצברתי, מזדמן לי לעתים להיתקל ביצור נדיר שטרם ראיתי. אני זוכר את מיקומו וחוזר לצלם אותו.
מ-2003 השתתפתי בתחרויות בינלאומיות, והצילום התת ימי הפך עבורי למקצועי יותר. את הפירות קטפתי כשזכיתי ב-2006 בשלוש תחרויות, והן זיכו אותי בהכרה ובפרסים כמו מסע לפולינזיה הצרפתית (בורה בורה) ולפפואה ניו גיני. אבל גם אחרי מסעות אקזוטיים כאלה, הים האדום עדיין מעלה על פני חיוך רחב.

אף שאין בו צלילות עם מאות כרישים או להקות ענקיות של דגים, אני נהנה מהראות המופלאה, מהצבעים העזים ומידידי הקטנים שחיים בשונית. אני מקווה להמשיך לתעד את היופי הקסום הזה ולעורר עניין ציבורי שירחיב את המאבק בפגיעה האקולוגית המתמשכת בשוניות האלמוגים בארץ ובעולם.

בתמונה הראשית:
דג נפוחית (אבו נפחחא). תמונה שהיא מעין דיוקן עצמי: הפנים העגולות והזקן הצרפתי מסביב לפיו של הדג ממש כמו אצלי.

דג שושנון אילתי בתוך שושנת ים

דוגמה לסימביוזה. השושנה ארסית לרוב בעלי החיים הימיים שבשונית, אבל לא לשושנון

פתיונאי וחשופית על ספוג אדום

התמונה שזכתה בתחרות סנדיסק הים האדום 2006. דג הפתיונאי הוא אומן הסוואה, והוא משתמש בכישרונו כדי לארוב לטרף. בעזרת מעין חכה שבסופה איבר דמוי פיתיון מצליח הפתיונאי לבלוע מדי פעם סקרן מזדמן.

ניבן צהוב פה עם סרטן נקאי

סימביוזה בין דג טורף ובין סרטן: הניבן נפטר מטפילים ומשאריות מזון, בעוד הסרטן מרוויח ארוחה חינם. התמונה צולמה בחוף אלמוג בעומק של כשלושים מטר.

פזיות ים סוף מעל מצע אלמוג שיטית

הפזיות מצויות מעל לכל בלט אלמוגים או שונית בים האדום, והן מוכרות בזכות השחייה נגד הזרם, שבאמצעותה הן משיגות מזון. לפי כיוון שחייתן יכול כל צוללן לגלות את כיוון הזרם ולתכנן את הצלילה.

לטייל עם אופניים בנגב

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: